כוכב הקופים של רובי וויליאמס: אחד הסרטים הטובים של השנה שבטח פספסתם

מאז ההצלחה הגדולה של ״רפסודיה בוהמית״ על להקת קווין האגדית, נדמה שתעשיית הסרטים עובדת שעות נוספות להפיק את הסרט הבא שיוכל לו. רבים מהם, כמו אלו של בוב מארלי ואיימי ווינהאוס לא הצליחו לספק את הסחורה. אבל אז הגיע רובי וויליאמס שעשה את זה בגדול. עם אחד הסרטים הכי טובים שנעשו השנה, ולמרות שנכשל מסחרית, Better Man, מביא בשורה קולנועית מוזיקלית וויזואלית מדהימה.

רובי וויליאמס 
מפיקי הסרט לא ציפו שהקהל האמריקאי ימהר לחבק את הסרט החדש. לחלק גדול ממנו פוסטר קידום המכירות המשעשע שלו נראה כמו פארודיה קומית על ״כוכב הקופים״.
וויליאמס עצמו עבר להתגורר בלוס אנג׳לס באמצע שנות האלפיים וניסה לגרום לאמריקאים להתאהב בו כמו שאר העולם. אך הקליק לא היה שם והמוזיקה לא תפסה. הוא לא המתין יותר מידי וארז את עצמו בחזרה לבריטניה. אבל אנחנו הישראלים, מכירים ואוהבים את רובי וויליאמס - ואני פה לומר... אל תלכו לסרט, רוצו!

Better Man של וויליאמס הוא דיוקן מרהיב ומרגש לעומק של אחת הדמויות המרתקות ביותר בעולם המוזיקה, והוא קולע בדיוק לכל הנקודות הנכונות עבור ביוגרפיה קולנועית. כבר מהרגע הראשון, הסרט לוכד את האנרגיה והכריזמה שהובילו את ויליאמס לפסגת התהילה העולמית, תוך שהוא מציע מבט חשוף ונוקב על האדם מאחורי הכותרות. הבימוי, שמשלב בין סגנון ואיפוק, יוצר איזון מושלם בין הגרנדיוזי לאינטימי.
הפתיחה של הסרט היא תצוגת ראווה טהורה, שמטילה את הצופים אל תוך הכאוס החשמלי של אצטדיון מלא עד אפס מקום. משם, הסרט עובר בצורה חלקה לרגעים השקטים והפגיעים יותר של רובי, וקובע את הטון לסרט שיודע מתי להדהים ומתי לצלול לעומק. הדואליות הזו—הביטחון של כוכב על וההתבוננות הפרטית—מעגנת את העלילה ושומרת עליה מרתקת מהתחלה ועד הסוף.
כמו בקריירה הארוכה שלו מתחילת שנות ה-90, גם כאן, רובי וויליאמס לקח בחירה אמיצה כשבחר שאת דמותו ישחק קוף דיגיטלי שנוצר בטכנולוגיית cgi, התוצאה דווקא מעניינת כשהקוף נראה אנושי מתמיד וביחד עם הקול המקורי של וויליאמס לאורך כל הסרט, קל להתאהב בדמות החצי אנושית.
הסרט מתהדר באסתטיקה קולנועית מרשימה, מן שילוב של הסרט מולן רוז' עם צבעוניות ופרובוקטיביות לסגנון המחזמר של לה לה לנד. החלק של רוק די ג'יי שצולם ברחוב המפורסם בלונדון (שם גם צולם הקליפ Wannabe המפורסם של הספייס גירלז) הוא לא פחות מיצירת מופת קולנועית, לא פלא שלקח יותר משנה לצלמו.
מדובר באחד משיאי הסרט שמופק בשלמות מוזיקלית, ויזואלית והפקה סינמטית במיטבה!

Better Man  סוקר את כל חייו של וויליאמס מילדותו בסטוק און טרנט, שכונת פועלים באנגליה, האודישנים ללהקת הבנים ״טייק דאת׳", ההצלחה המטאורית והפיכה לאליל הבנות ועד הפרידה הקשה ששברה את ליבו ומה שהוביל בהמשך לפירוק הלהקה. מכאן אנחנו יוצאים למסע לצד האפל של וויליאמס כשהוא מחפש עצמו והולך לאיבוד בים של אלכוהול, סמים, דיכאון ובדידות. מה שהופך את Better Man לסרט מעולה הוא חוסר הפחד שבו המעורבות הישירה של רובי וויליאמס בפרויקט, הסרט מרגיש אותנטי עד ליסוד. הוא לא חושש להציג את החלקים המבולגנים של התהילה: ההתמכרויות, החרדות, חוסר הביטחון העצמי. אלה אינם רק הערות שוליים בסיפור; הם חלק מרכזי בהבנה מי הוא ויליאמס. וכיוון שהסרט לא מייפה את המאבקים הללו, רגעי הניצחון שלו מרגישים הרבה יותר מוצדקים.

כאמור ויזואלית, הסרט הוא מהמם. סצנות ההופעות מתפוצצות מהמסך, ולוכדות את האנרגיה הפרועה של ההופעות האגדיות של ויליאמס. אבל זה לא רק זוהר ותהילה. הצילום מצליח להנגיד בין אורות הבמה הבוהקים לבין החלקים השקטים החשוכים שבהם ויליאמס מתמודד עם שדיו. הדיכוטומיה הוויזואלית הזו משקפת את העליות והמורדות הרגשיים של הסיפור, והופכת את הסרט למרגש ומסעיר כאחד.

רובי וויליאמס לקח בחירה אמיצה כשבחר שאת דמותו ישחק קוף cgi

ואז יש את המוזיקה. אחח, המוזיקה. Better Man הוא כמעט אלבום להיטים שעלה לחיים, עם קלאסיקות כמו “Angels” ו- “Feel” המשולבות בתוך הנרטיב. השירים האלה אינם רק רקע; הם חלק בלתי נפרד מהסיפור, ומשמשים כנקודות רגשיות שמובילות את הקהל לאורך המסע של ויליאמס.
אחד הנושאים החזקים ביותר בסרט הוא החקירה של בריאות הנפש. בעידן שבו תרבות הסלבס לעיתים קרובות מתעלמת מהמחיר של תהילה, Better Man מציע גישה גלויה ומרעננת. המאבקים של ויליאמס עם התמכרות וחרדה מוצגים ברגישות, והמסר של הסרט על עמידות וחיפוש עזרה הוא גם רלוונטי וגם עוצמתי.
זוהי תזכורת לכך שאפילו אייקונים הם בני אדם, והמסר הזה נוגע ללב.
הסרט גם מצטיין בתיאור הקשר של ויליאמס עם מעריציו. סיפור אהבה מסוג אחר, שמראה איך המוזיקה שלו יצרה קשר עם מיליונים, תוך שהיא משקפת איך התמיכה של המעריצים עזרה לוויליאמס לעבור זמנים קשים. הדינמיקה הזו מוסיפה עושר רגשי שקשה לעמוד בפניו.
בימוי הסרט (מייקל גרייסי) חד ובטוח. הקצב מהיר מבלי להרגיש חפוז, והתסריט מלא ברגעים שנונים שיגרמו לקהל לצחוק גם כשדמעות בעיניו. הדיאלוגים מרגישים אמיתיים, ולעולם לא גולשים למלודרמטיות, והנקודות הרגשיות פוגעות במדויק מבלי להתעכב יותר מדי.

בלבו, Better Man הוא יותר מסרט ביוגרפי; הוא חגיגה של עמידות, יצירתיות וכוחו המגשר של החיבור האנושי. בין אם אתם מעריצים ותיקים של רובי ויליאמס או אנשים שרק שמעו את “Angels” ברדיו, הסרט הזה מציע משהו לכולם. זהו סיפור על נפילה וקימה, על פגיעות וניצחון, ועל המוזיקה שקושרת הכל יחד.
כשהכתוביות עולות, קשה שלא להרגיש הערכה מחודשת לרובי ויליאמס—לא רק על כישרונו, אלא על האומץ שלו לשתף את סיפורו בכזו פתיחות.
Better Man הוא הישג קולנועי, חובה לצפייה לכל מי שאוהב מוזיקה, סיפורים, או פשוט סרט טוב בצורה יוצאת דופן.