חוקרים מאוניברסיטת דרום דנמרק גילו מנגנון גנטי שעשוי לשנות את הדרך בה אנו מתמודדים עם דיאטות והרזיה, ולפתור את תופעת ה'פלאטו' המתסכלת.
ירידה במשקל יכולה להפוך לקשה מאוד לאחר נקודה מסוימת, כאשר צמצום יתר של צריכת הקלוריות עלול לדחוף את הגוף למצב של "הישרדות", האטת קצב חילוף החומרים ואחסון שומן במקום שריפתו לאנרגיה. אפילו אנשים המשתמשים בתרופות כמו אוזמפיק ווגובי גילו שהתקדמות הירידה במשקל שלהם נעצרת לאחר איבוד 20% עד 25% ממשקלם - תופעה המכונה 'פלאטו אוזמפיק'.
כעת, מחקר חדש מאוניברסיטת דרום דנמרק מציע תקווה לשינוי מציאות מתסכלת זו.
פריצת דרך מדעית שתסייע לקדם את הירידה במשקל
החוקר המוביל קים רבנסקיאר, פרופסור לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטה, הכיר בכך שירידה במשקל "בדרך כלל מתקדמת היטב בהתחלה, אך כאשר אנשים מאבדים חלק מהמשקל שהם מתכוונים להשיל, התקדמותם נעצרת מכיוון שחילוף החומרים בגוף מסתגל".
מחקר זה מרמז כי ייתכן שנוכל לשלוט בהסתגלות המטבולית הזו - מה שיהווה מהפכה של ממש בתחום. "אם נוכל לפתח תרופה שתסייע לשמור על שריפת שומן או סוכר ברמתה הגבוהה המקורית לצד טיפולי הרזיה, אנשים יוכלו להמשיך לרדת במשקל מעבר לפלטו הרגיל", אמר רבנסקיאר.
רבנסקיאר וצוותו חקרו את תפקידו של גן בשם Plvap בכבד של עכברים. הם ידעו ממחקרים קודמים שאנשים שנולדו ללא גן זה נוטים לסבול מבעיות במטבוליזם של ליפידים - התהליכים שבהם הגוף מפרק, מוביל ומנצל שומנים לאנרגיה, אחסון ותפקוד תאי - והם רצו לחקור את הקשר.
מה שהם גילו היה שהגן הזה אחראי במידה רבה לשליטה במעבר המטבולי משריפת סוכר לשומן במצב "הישרדות". כאשר הגן הושבת במעבדה בעכברים, הכבד לא הצליח לזהות את מצב הצום והמשיך לחמצן סוכר.
ממצא זה מרמז כי ייתכן שיש דרך "לרמות" את הכבד כדי להאיץ את חילוף החומרים.
"אם נוכל לשלוט בשריפת הסוכר והשומן בכבד, ייתכן שנוכל גם להגביר את היעילות של תרופות להרזיה וסוכרת", אמר רבנסקיאר.
תגלית מרגשת נוספת הייתה שהעכברים לא הראו השפעות שליליות לאורך הניסוי. למעשה, נראה שהיו להם רמות סוכר בדם נמוכות יותר ורגישות משופרת לאינסולין.
"ידוע היטב שרמות סוכר גבוהות בדם עלולות להוביל לסיבוכים כרוניים אצל אנשים עם סוכרת מסוג 2", אמר רבנסקיאר. "הבנת Plvap עשויה לעזור לחולי סוכרת לווסת טוב יותר את רמות הסוכר בדם בעתיד".
ממצאי המחקר פורסמו ביום שני בכתב העת "Cell Metabolism".
המחקר הוגבל לעכברים עד כה, וניסויים בבני אדם עדיין רחוקים. "זו דרך ארוכה מתובנות בניסויי עכברים ועד הבאת תרופה לשוק - אבל זה כמובן הפוטנציאל במחקר שלנו", אמר רבנסקיאר.
