בעוד רבים באמריקה מאמינים שחלום הבעלות על בית נמצא מחוץ להישג ידם, קן מיגל-סיפריאנו ממישיגן הגשים את החלום בעזרת שינוי פשוט באורח חייו - הוא ויתר על מכוניתו.
במקום להשקיע מאות דולרים בתשלומי רכב מדי חודש, מיגל-סיפריאנו החליט לחסוך את הכסף הזה ולהשקיע אותו בתשלום מקדמה לבית. ההחלטה לוותר על המכונית הייתה קלה יחסית עבורו, כפי שסיפר לרשת פוקס 17: "אני נוסע בתחבורה ציבורית כל חיי. מעולם לא התביישתי לקחת אוטובוס, ללכת ברגל או לרכב על אופניים."
על ידי ויתור על רכב והסתמכות על תחבורה ציבורית, אדם ממוצע יכול לחסוך בין 8,712 ל-13,727 דולר בשנה. עבור מישהו שחוסך בצד הגבוה של טווח זה, מקדמה של 20% על בית במחיר חציוני בארה"ב (83,840 דולר) יכולה להיות בהישג יד תוך שש שנים בלבד - בערך אותו זמן שלוקח לשלם הלוואת רכב
המחויבות שלו לחיים ללא מכונית השתלמה, והוא הצליח לחסוך מספיק כסף למקדמה על בית רב-קומתי בצד הדרומי של גרנד ראפידס, מישיגן.
סיפורו של מיגל-סיפריאנו מדגיש פן שאינו נדון מספיק במשבר הדיור: כיצד עלויות תחבורה משפיעות על יכולת רכישת דיור. האם קונים פוטנציאליים אחרים יכולים לוותר על מכוניתם כדי לחסוך מספיק לקניית בית?
עלות הבעלות על רכב חורגת הרבה מעבר לתשלום חודשי. מדובר במכלול הוצאות ואחריויות שיכולות לנקז אלפי דולרים בשנה מתקציב משק הבית. לנהג ממוצע, בעלות על רכב יכולה לעלות בין 858 ל-1,153 דולר בחודש כאשר לוקחים בחשבון את הגורמים הבאים:
- תשלום הלוואה: 520 עד 737 דולר בחודש
- ביטוח: 80 עד 158 דולר בחודש
- דלק: 208 דולר בחודש
- תחזוקה: 50 דולר בחודש
זה מסתכם בין 10,296 ל-13,836 דולר בשנה רק כדי להחזיק רכב על הכביש.
לעומת זאת, כרטיסי נסיעה חודשיים בלתי מוגבלים בתחבורה ציבורית עולים פחות משמעותית:
- גרנד ראפידס: 47 דולר בחודש
- בוסטון: 90 דולר בחודש
- פילדלפיה: 96 דולר בחודש
- ניו יורק: 132 דולר בחודש
המשמעות היא שנוסע בתחבורה ציבורית יכול לצפות להוציא בין 564 ל-1,584 דולר בשנה, בהתאם לעיר - חלק קטן ממה שבעלי מכוניות משלמים.
על ידי ויתור על רכב והסתמכות על תחבורה ציבורית, אדם ממוצע יכול לחסוך בין 8,712 ל-13,727 דולר בשנה. עבור מישהו שחוסך בצד הגבוה של טווח זה, מקדמה של 20% על בית במחיר חציוני בארה"ב (83,840 דולר) יכולה להיות בהישג יד תוך שש שנים בלבד - בערך אותו זמן שלוקח לשלם הלוואת רכב.
המחויבות של מיגל-סיפריאנו לחיים ללא מכונית השתלמה, והוא הצליח לחסוך מספיק כסף למקדמה על בית רב-קומתי בצד הדרומי של גרנד ראפידס, מישיגן
לרוע המזל, זו אינה החלפה ישימה עבור רוב האמריקאים. 70% מהנוסעים בתחבורה ציבורית מתגוררים בשבע ערים בלבד בארה"ב, לפי נתוני מפקד האוכלוסין האמריקאי, בעיקר מכיוון שערים אלה הן המקומות היחידים שבהם אפשר להסתמך באופן אמין על תחבורה ציבורית לכל צרכי התחבורה.
חיסכון בתחבורה יכול להיות משנה משחק עבור רוכשי בתים, אך לתחבורה ציבורית יש גם עלות נסתרת. בערים עם רשתות תחבורה מפותחות, מחירי השכירות והדיור לרוב גבוהים מהחציון הלאומי, ובתים ליד תחנות תחבורה ציבורית נמכרים בפרמיה. המשמעות היא שבעוד תושבים חוסכים בהוצאות הקשורות לרכב, חלק גדול מהחיסכון נספג מחדש בתשלומי שכירות או משכנתא גבוהים יותר.
כפי שמציין ראש עיריית אוסטין, קירק ווטסון: "אי אפשר להשיג נגישות אמיתית מבלי שיהיו אפשרויות תחבורה טובות." אוסטין הפכה את התחבורה הציבורית לחלק מרכזי מהמענה שלה להשגת דיור, באמצעות פיתוח מוכוון תחבורה ציבורית.
סיפורו של מיגל-סיפריאנו מדגיש את ההשפעה שיכולה להיות לאסטרטגיות משולבות של תחבורה ציבורית והשגת דיור. אך כאשר התמיכה הפדרלית בתחבורה ציבורית מתנודדת, השאלה נותרת: האם יותר ערים ישקיעו בפתרונות שהופכים חיים ללא רכב לאפשרות ריאלית, או שהשגת דיור תמשיך להיות תלויה בנטל הבעלות על רכב?
