היום, שלישי, מסמן חמש שנים בדיוק מאז שארגון הבריאות העולמי הכריז על הקורונה כמגפה עולמית - ולמרות שהיא כבר אנדמית, מיליוני אמריקאים עדיין סובלים מהשלכות ארוכות טווח של הנגיף, תופעה המוכרת כ'קוביד ארוך', או לונג קוביד. רבים מהם נאבקים בכאבים חמורים בכל הגוף, נדודי שינה, דיכאון, בעיות זיכרון, ומגוון רחב של תסמינים אחרים המשבשים את חייהם.
"אמרו לי שאחרי שבועיים אהיה בסדר, אך השבועיים האלה מעולם לא הגיעו," מספרת מורה מבולטימור שחלתה במרץ 2020. "הפכתי מאישה בריאה שנזקקה רק לכדור אלרגיה מדי פעם, לאדם התלוי ב-12 תרופות ביום כדי לתפקד." היא מתארת שילוב מתיש של כאבים עזים, נדודי שינה, דיכאון, איבוד זיכרון לטווח קצר ובעיות בריאותיות נוספות שמשבשות את חייה מאז.
המספרים מספרים סיפור מטריד
לפי נתוני המרכז לבקרת מחלות (CDC), אחד מכל 20 מבוגרים אמריקאים - כ-14 מיליון איש - חיים עם קוביד ארוך. מחקרים נוספים מעריכים שעד 5.8 מיליון ילדים עלולים להיות מושפעים מהמצב. אולם מומחים מזהירים שהמספרים האמיתיים עשויים להיות גבוהים בהרבה, שכן אין מערכת מעקב רשמית.
"אנחנו עדים למגפה בתוך מגפה," מסביר ד"ר מייקל ברוד, מנהל רפואי של תכנית הפוסט-קוביד באוניברסיטת טקסס. "זוהי בעיה רפואית וחברתית מורכבת שמשפיעה על כל היבט בחייהם של הסובלים ממנה."
הקושי העיקרי בהתמודדות עם קוביד ארוך נעוץ במורכבותו יוצאת הדופן. רופאים זיהו יותר מ-200 תסמינים שונים הפוגעים בכמעט כל מערכת בגוף: בעיות נשימה, דופק מואץ, כאבי שרירים ומפרקים, ערפול מוחי, איבוד חוש טעם וריח, סחרחורות, פריחות בעור, בעיות עיכול, ועוד רשימה ארוכה של תופעות מטרידות.
למרות זאת, עד היום אין בדיקה מאושרת לאבחון המצב ואין טיפול ספציפי מומלץ. מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לא אישר אף תרופה לטיפול בקוביד ארוך, ורבים מהחולים נאלצים להסתמך על טיפולים לניהול התסמינים בלבד.
המרוץ להבנת החידה הרפואית
מדענים מתחרים בזמן כדי לפענח את המנגנונים המורכבים שגורמים לקוביד ארוך. כיום, ארבע תיאוריות עיקריות מובילות את המחקר:
- שאריות נגיפיות נסתרות - חלקיקי נגיף שנשארים ברקמות שונות ומגרים את מערכת החיסון
- הפעלה מחדש של נגיפים רדומים - הקורונה "מעירה" נגיפים אחרים שהיו רדומים בגוף
- תגובה אוטואימונית - מערכת החיסון מתבלבלת ותוקפת רקמות בריאות
- פגיעה בכלי דם - נזק לדפנות כלי הדם היוצר קרישי דם זעירים
לאחרונה, צוות החוקרים של ד"ר קורלניק גילה ממצא מסקרן - אנשים עם קוביד ארוך מראים זרימת דם מופחתת בכלי הדם הקטנים ברשתית העין. "זרימה מופחתת זו עשויה להפחית את זרימת הדם בתוך המוח וסביבו, מה ש'מרעיל' את המיטוכונדריה, האיברונים הזעירים שממירים חמצן לאנרגיה," מסביר קורלניק. תיאוריה זו עשויה להסביר מדוע רבים מהחולים חווים בעיות קוגניטיביות, עייפות וחוסר יכולת לבצע פעילות גופנית.
מאבק פוליטי-כלכלי
בעוד החולים נאבקים במחלה, מאחורי הקלעים מתנהל מאבק על משאבים ותקצוב. יוזמת מחקר בשם RECOVER, בעלות מיליארד דולר, הושקה על ידי המכונים הלאומיים לבריאות (NIH) במטרה למצוא פתרונות, אך לטענת מדענים ופעילים, היא לא עמדה בהבטחותיה.
הדאגה גוברת לנוכח הקיצוצים הקיצוניים בהוצאות הפדרליות של ממשל טראמפ, העלולים לפגוע במאמצי המחקר. "הביטול של הוועדה המייעצת לקוביד ארוך במשרד הבריאות בחודש שעבר מהווה צעד לאחור במאבק," אומר אחד החוקרים.
ניצוצות של תקווה
למרות התמונה הקודרת, מתנהלים כיום ניסויים קליניים מבטיחים. חוקרים באוניברסיטת קולומביה הבריטית בודקים את יעילותה של נלטרקסון במינון נמוך, תרופה בעלת תכונות אנטי-דלקתיות. תרופות נוספות כמו בריציטיניב וטמלימאב נחקרות גם הן כטיפולים אפשריים.
"חיים עם קוביד ארוך הם מתישים", אומרת אליסון כהן, אפידמיולוגית מאוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, שסובלת מהמצב זה שלוש שנים. "חשוב שכל מי שאינו חי עם המצב יחשוב מה הוא יכול לעשות כדי לתמוך באלה שכן".
ג'וליה מור ווגל, שהייתה רצה למרחקים ארוכים לפני שחלתה ב-2020 והיום זקוקה לכיסא גלגלים, מסרבת לאבד תקווה: "אני יודעת שאנחנו יכולים להצליח. אני בטוחה שעם מספיק ניסויים מתוכננים היטב, נוכל לפחות לשפר את איכות החיים. פשוט איני יכולה לקבל שזה גורלי לשארית חיי".
