תיכון אל קמינו ריאל זוכה באליפות הדקתלון האקדמי בפעם ה-11

תלמידי תיכון אל קמינו ריאל בלוס אנג'לס הוכתרו השבוע כאלופי הדקתלון האקדמי הלאומי של ארה"ב לשנת 2025, וכתבו פרק נוסף בהיסטוריה מפוארת של הצטיינות אקדמית. קבוצת התשעה גברה על בתי ספר מכל רחבי המדינה בתחרות היוקרתית שנערכה ב-1 עד 3 במאי בדה מוין, איווה, והשיגה את התואר הלאומי בפעם השלישית ברציפות.

עם זכייה זו, אל קמינו ריאל שובר את השיא שלו עצמו עם 11 תארים לאומיים – יותר מכל בית ספר אחר בהיסטוריה של התחרות. הקבוצה צברה סך של 52,987.3 נקודות, ניצחה באליפות הלאומית בפער מרשים של 1,013 נקודות וזכתה ב-34 מדליות אישיות.

ביום שני נערך טקס הוקרה חגיגי בבית הספר, כאשר הקהילה כולה התכנסה לחגוג את ההישג יוצא הדופן. התלמידים מילאו את היציעים והריעו בהתלהבות כאשר חברי הקבוצה הוצגו אחד אחד על ידי המאמנת הראשית, סטפני פרנקלין, כשהם צועדים בין שתי שורות של מעודדות המנופפות בפומפונים זהובים.

"זה נפלא לראות כיצד כל העבודה הקשה שלהם משתלמת, כי הילדים האלה פשוט נותנים הכל, והם גם מסתכנים בהכל, במיוחד כשאתה כל כך צעיר," אמרה פרנקלין, שמאמנת את התוכנית זו השנה ה-17. "בשבילם, הם הופכים להיות הפנים של בית הספר."

בין התלמידים שזכו להכרה בטקס היה ברנדן לונה, תלמיד שנה אחרונה שזכה להיות התלמיד בעל הניקוד הגבוה ביותר בארה"ב. לונה סיפר כי חש התרגשות עצומה ברגע ההכרזה, כשהוא יודע כמה זמן ומאמץ השקיעו חבריו לקבוצה בהכנות לתחרות.

 

הדקתלון האקדמי הוא תחרות חינוכית מחמירה ברחבי המדינה המיועדת לתלמידי תיכון מכל רמות ההישגים האקדמיים. מדי שנה, הדקתלון האקדמי של ארצות הברית בוחר נושא מרכזי המשולב בשישה תחומי נושא: אמנות, כלכלה, ספרות, מוסיקה, מדע ומדעי החברה

 

"אבל כשהרגע הגיע, פשוט הוצפתי בשמחה," אמר לונה. "אני יודע שכולנו עבדנו כל כך קשה כדי להגיע לאן שהגענו, והייתי כל כך שמח עבור כל חבריי לקבוצה, כולל עצמי. אני יודע שכולנו היינו מלאי שמחה מהתוצאות."

עבור לונה, החוויה לא הייתה רק בקשר לניצחון, אלא גם בלמידה וצמיחה כחלק מקבוצה מגובשת. לפני תחרות המדינה השנה, שנערכה ב-20 עד 23 במרץ בסנטה קלרה, אחד מחבריו לקבוצה נשאר ער עד שעה מאוחרת כדי לעזור לו להתכונן לחלק הראיון של התחרות.

"הוא הקדיש מזמנו שלו ללמוד, לעזור לי להירגע ולעזור לי להתכונן לאירוע," אמר. "זה אומר לי כל כך הרבה."

מעבר למדליות, לונה אומר שהפרס הגדול ביותר היה תחושת הקהילה שהקבוצה בנתה.

"עכשיו אני יודע איך זה להיות חלק מקבוצה וחלק ממשפחה גדולה כזו, ואיך כולנו יכולים לעבוד יחד כדי להשיג מטרה משותפת ולתמוך זה בזה," אמר.

קבוצת השנה כללה את אשלי אקוסטה, אנוך צ'אן, דארן דו, בהאר מירזג'נזאדה, יאש סינגהל, אמילי סימס, ליאן וורן וזארה זוהייר.

ליאן וורן, שעברה לתיכון אל קמינו ריאל בשנתה השנייה, מספרת כיצד המאמנת הוותיקה סטפני פרנקלין—שהייתה מורתה לאנגלית במשך שלוש שנים—עודדה אותה להצטרף לקבוצה.

היא נזכרת שפרנקלין אמרה לה, "יש לי 'ז'קט שחור' בשבילך, אז נסי להגיע לקבוצה," בהתייחסה למדי חברי הקבוצה. וורן אמרה שהמאמנת "סיפקה לי את היסוד לרצות לעשות משהו גדול יותר."

ראיית הצלחת הקבוצה שנה אחר שנה עזרה לה לדמיין את עצמה כחלק ממנה. היא ניסתה להתקבל בשנתה השנייה אך לא הצליחה. ללא רתיעה, ניסתה שוב—והשיגה את מקומה.

וורן, שמתכננת ללמוד מיקרוביולוגיה עם מיקוד קדם-רפואי באוניברסיטת ברנדייס במסצ'וסטס, אמרה שהדקתלון נתן לה יותר מצמיחה אקדמית—הוא עזר לה להתגבר על אתגרים ולהציב מטרות גבוהות יותר.

"זה היה משהו שעמד להיות מאתגר, אבל גם היה לו את הפרס של [להיות חלק מ]משפחה, בקהילה, ושיעורים שאתגרו אותי כמו שום דבר אחר לפניהם," אמרה. "אז זו הסיבה שרציתי את הסיפוק הזה."

תחושת הסיפוק, האתגר והקהילה הזו היא בדיוק מה שמאמנת הדקתלון פרנקלין מקווה שתלמידים ייקחו מהתוכנית.

פרנקלין אמרה שאחד הרגעים המתגמלים ביותר מגיע בטקס חלוקת הפרסים.

"זו פשוט תחושת שמחה כשהם שומעים את שמותיהם נקראים, ואנחנו שומעים 'קליפורניה', והם פשוט קצת קופצים בהתרגשות," אמרה. "אני מרגישה את אותה התרגשות איתם."

פרנקלין אמרה שהתוכנית מאתגרת תלמידים בדרכים שמעט חוויות אחרות עושות.

"זה מלמד אותם שהיה להם פוטנציאל לא ממומש שרוב המורים ואפילו הם עצמם התעלמו ממנו," אמרה פרנקלין. "ברגע שהם עושים את התוכנית הזו, הם לעולם לא יהיו אותו הדבר."

הדקתלון האקדמי הוא תחרות חינוכית מחמירה ברחבי המדינה המיועדת לתלמידי תיכון מכל רמות ההישגים האקדמיים. מדי שנה, הדקתלון האקדמי של ארצות הברית בוחר נושא מרכזי המשולב בשישה תחומי נושא: אמנות, כלכלה, ספרות, מוסיקה, מדע ומדעי החברה.

התלמידים מתחרים ב-10 אירועים, כולל חיבור, ראיון, נאום מוכן, מבחני ידע, וה"סופר חידון"—אירוע קבוצתי בקצב מהיר הנערך מול קהל חי. הקבוצות מתקדמות דרך תחרויות אזוריות ומדינתיות לפני שהן מגיעות לרמה הלאומית.

"אני יודע שכולנו עבדנו כל כך קשה כדי להגיע לאן שהגענו," סיכם לונה, "וזו תחושה שתלווה אותנו הרבה מעבר ללימודי התיכון."