צעד דרמטי: ממשל טראמפ שוקל לשלול זכויות חוקתיות ממהגרים כלואים

סטיבן מילר, סגן ראש הסגל בבית הלבן שעומד מאחורי מדיניות ההגירה הנוקשה של הנשיא דונלד טראמפ, אמר ביום שישי כי הממשל שוקל לשלול ממהגרים את הזכות לערער על מעצרם בבית המשפט לפני גירושם – צעד שיהווה התקפה חסרת תקדים על עקרון ה"הביאס קורפוס", אחת מזכויות היסוד במשפט האמריקאי.

"החוקה ברורה," אמר מילר לכתבים מחוץ לבית הלבן, וטען כי הזכות, הידועה כצו הביאס קורפוס, "ניתנת להשעיה בזמן פלישה."

"זו אופציה שאנחנו בוחנים באופן פעיל," הוסיף, וציין כי "הרבה תלוי בשאלה האם בתי המשפט יעשו את הדבר הנכון או לא."

מהלך כזה יהווה הסלמה דרמטית במאבקי ממשל טראמפ עם מערכת המשפט בנוגע למאמציו לבצע גירושים המוניים. זוהי גם טענה נוספת ומרחיקת לכת לסמכות ביצועית, העומדת במתח עם זכות המובטחת בדרך כלל בחוקה האמריקאית.

כמו רבות מקביעותיו של טראמפ בנוגע לסמכויותיו, לא ברור אם יש לו את הכוח החוקי לבצע מהלך כזה.

 

טראמפ ועוזריו ניסו שוב ושוב להשוות את המאבק בהגירה בלתי חוקית למלחמה או להדיפת פלישה. הוא התייחס בנאומים לגלי המהגרים הנכנסים לארצות הברית כפלישות, ובמרץ הפעיל את חוק האויבים הזרים - סמכות מלחמתית נוספת - כדי להאיץ את גירושם של ונצואלים החשודים כחברים בכנופיית "טרן דה אראגואה"

 

סעיף א' בחוקה קובע כי צווי הביאס קורפוס הם זכות ש"לא תושעה, אלא במקרים של מרד או פלישה כאשר הביטחון הציבורי מחייב זאת." הוראה זו "מובנת כמעט באופן אוניברסלי כמאשרת רק לקונגרס להשעות את ההביאס קורפוס," אמר סטיבן וולדק, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ג'ורג'טאון.

"הסיבה היחידה לכך שהם היו עושים זאת היא כי הם מפסידים" בבית המשפט, הוסיף.

הביאס קורפוס הושעה ארבע פעמים בהיסטוריה של ארצות הברית, לאחרונה בהוואי לאחר ההתקפה על פרל הארבור ב-1941.

בכל פעם, הרשויות הסתמכו על חוקים ספציפיים של הקונגרס כדי להצדיק את המהלך, למעט נשיא אחד: אברהם לינקולן, שהשעה את ההביאס קורפוס במהלך מלחמת האזרחים, כאשר הקונגרס לא היה במושב. המהלך שלו הועמד למבחן משפטי, ובשנת 1863, הקונגרס חוקק חוק שנתן לו את הזכות המפורשת להשעות את ההביאס קורפוס למשך מהלך הלחימה.

טראמפ ועוזריו ניסו שוב ושוב להשוות את המאבק בהגירה בלתי חוקית למלחמה או להדיפת פלישה. הוא התייחס בנאומים לגלי המהגרים הנכנסים לארצות הברית כפלישות, ובמרץ הפעיל את חוק האויבים הזרים - סמכות מלחמתית נוספת - כדי להאיץ את גירושם של ונצואלים החשודים כחברים בכנופיית "טרן דה אראגואה".

אולם גירושים שבוצעו תחת חוק זה הועמדו למבחן בבית המשפט, ובית המשפט העליון חסם לעת עתה כל גירוש נוסף תחת חוק זה. בנוסף, שלושה שופטים פדרליים הוציאו בשבועות האחרונים פסקי דין הדוחים את הטענה כי גל ההגירה מהווה פלישה, כפי שטען מילר.

למרות זאת, הממשל התעקש כי בתי המשפט אינם יכולים לבטל את החלטות הנשיא בנוגע לאופן, מקום וזמן גירוש המהגרים.

מילר הדהד את הרגש הזה בהערותיו לכתבים מחוץ לבית הלבן ביום שישי, וטען כי מכיוון שהקונגרס הציב את בתי המשפט להגירה תחת הרשות המבצעת, ולא הרשות השופטת, החלטותיו של טראמפ לא יכולות להיחסם על ידי בתי המשפט.

צעד זה מתווסף לשורה של מהלכים אגרסיביים בתחום ההגירה שהממשל נוקט. בחודש שעבר, הנשיא טראמפ חתם על צו נשיאותי המעניק מענקים כספיים ו"בונוס יציאה" למהגרים לא חוקיים שיסכימו לעזוב את המדינה מרצונם, במסגרת תוכנית שכונתה "מבצע חזרה הביתה".

במקביל, הממשל ממשיך במאמץ לגירוש המוני של מהגרים לא חוקיים, אך נתקל בהתנגדות משפטית עקבית. מומחים משפטיים רבים מעריכים כי ניסיון להשעות את הזכות להביאס קורפוס ייתקל בתביעות משפטיות מיידיות ויעלה שאלות חוקתיות מהותיות.

ארגוני זכויות אדם כבר הביעו דאגה עמוקה מהצהרותיו של מילר. "השעיית הביאס קורפוס היא אחד הצעדים הדרקוניים ביותר שממשלה יכולה לנקוט כנגד חירויות יסוד," אמר דובר האיגוד האמריקאי לזכויות האזרח (ACLU). "הניסיון לתייג מהגרים כ'פולשים' כדי להצדיק את שלילת זכויותיהם הבסיסיות הוא מסוכן מבחינה חוקתית ומוסרית."

 

 

מומחים למשפט חוקתי מדגישים כי זכות ההביאס קורפוס נחשבת לאחת האבנים היסודיות של דמוקרטיה מתפקדת, המגינה על אנשים מפני מעצר שרירותי וממושך על ידי המדינה. היא מאפשרת לעצורים לדרוש מרשויות אכיפת החוק להציג הצדקה משפטית למעצרם בפני שופט.

ההיסטוריה מלמדת כי השעיית זכות זו תמיד התרחשה בנסיבות קיצוניות של איום אמיתי על הקיום הלאומי, כמו במקרה של מלחמת האזרחים או מתקפת פרל הארבור, ולא כחלק ממדיניות הגירה שגרתית.

פרשנים פוליטיים מציינים כי ההצהרה של מילר משקפת את האסטרטגיה המתמשכת של ממשל טראמפ להציג את ההגירה כאיום ביטחוני קיומי, ובכך להצדיק סמכויות מרחיקות לכת ומעקף של בלמים ואיזונים חוקתיים.

מה שברור הוא שאם הממשל ינסה ליישם מהלך כזה, ההחלטה תגיע במהירות לבית המשפט העליון, שיצטרך להכריע בשאלה חוקתית עקרונית: האם הנשיא רשאי להשעות זכויות חוקתיות יסודיות במסגרת מדיניות הגירה, וכיצד מגדירים "פלישה" בהקשר זה.

בינתיים, אלפי מהגרים עצורים במתקני כליאה ברחבי ארצות הברית נמצאים במצב של אי-ודאות מוחלטת, כאשר זכויותיהם המשפטיות הבסיסיות עלולות להישלל מהם בהחלטה נשיאותית.