אחרי 35 שנה: האחים מננדז יכולים לצאת לחופשי

במפנה דרמטי בפרשה שריתקה את אמריקה במשך יותר משלושה עשורים, גזר בית המשפט העליון בלוס אנג'לס ביום שלישי עונש מחודש לאחים לייל ואריק מננדז, ומאפשר להם לקבל שחרור על תנאי. ההחלטה, שהתקבלה על ידי השופט מייקל ו. ג'סיק, סוללת את הדרך לשחרורם האפשרי של האחים, שהיו במאסר מאז רצחו את הוריהם באחוזתם המפוארת בבברלי הילס בשנת 1989.

"זה היה פשע מזעזע לחלוטין," אמר השופט ג'סיק בעת הקראת פסק הדין. אך מזעזע ככל שהיה הפשע, הוסיף השופט, הוא גם הופתע ממספר הפקידים במערכת הכליאה שכתבו מכתבים בשם האחים - תמיכה מתועדת שבבירור השפיעה על החלטתו.

"אני לא מציע שהם צריכים להשתחרר," הוא אמר. "זה לא לי להחליט." אבל, המשיך: "אני כן מאמין שהם עשו מספיק במהלך 35 השנים האחרונות כדי לקבל את ההזדמנות הזו." עתידם של האחים, אמר, יהיה כעת בידיהם של מושל קליפורניה גווין ניוסום ופקידי ועדת השחרורים המוקדמים של המדינה.

 

"אני לא מציע שהם צריכים להשתחרר," הוא אמר. "זה לא לי להחליט." אבל, המשיך: "אני כן מאמין שהם עשו מספיק במהלך 35 השנים האחרונות כדי לקבל את ההזדמנות הזו." עתידם של האחים, אמר, יהיה כעת בידיהם של מושל קליפורניה גווין ניוסום ופקידי ועדת השחרורים המוקדמים של המדינה

 

רקע: מרצח מזעזע לסמל תרבותי

בשנת 1989, האחים לייל (אז בן 21) ואריק (אז בן 18) נכנסו לחדר המשפחה בבית הוריהם בבברלי הילס וירו בהם למוות בעזרת רובי ציד. במשפטם, טענו האחים כי רצחו את הוריהם כי סבלו שנים של התעללות מינית מצד אביהם, וחששו שהוריהם יהרגו אותם כדי לשמור את ההתעללות בסוד.

המקרה ריתק את אמריקה ושודר בטלוויזיה מתחילתו ועד סופו, בתקופה סוערת בהיסטוריה האמריקנית. לאחר שהמשפט הראשון הסתיים בפסילת ההליך, הם נשפטו בשנית ללא מצלמות באולם ועם הגבלות על עדויות הנוגעות להתעללות המינית. בסופו של דבר, הורשעו האחים ברצח ונידונו למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור מוקדם.

במהלך השנים, הפכו האחים לסמל תרבותי בזכות עצמם, וצברו קהל מעריצים נאמן כאשר סדרת סרטים דוקומנטריים ודרמות תיעודיות סיפרו את סיפורם מחדש לקהל צעיר יותר. בשנים האחרונות, זכו האחים לאהדה רבה מצד צעירים רבים שלא היו בחיים בזמן הפשעים, ומאמינים כי האחים הוצגו באופן שלילי על ידי מערכת המשפט הפלילי והתקשורת.

"אני לוקח אחריות על הבחירות שלי"

במהלך הדיון בגזר הדין ביום שלישי, האחים הופיעו באמצעות שידור וידאו מהכלא ליד סן דייגו, יושבים בשקט בסרבלים כחולים בעוד עד אחר עד העיד לטובתם. בני משפחה העידו כי האחים שינו את חייהם בכלא באמצעות לימודים וקבוצות עזרה עצמית, וביקשו מבית המשפט להפחית את עונשם.

לאחר שהשופט ג'סיק אמר כי הוא יגזור מחדש את דינם של האחים - אך לפני שאמר מה יהיה גזר הדין החדש - מסרו האחים הצהרות. באמצעות שידור וידאו, הם לקחו אחריות על הפשעים והתנצלו בפני קרוביהם באולם בית המשפט, שניתן היה לשמוע אותם מתייפחים בשקט.

לייל דיבר ראשון ואמר כי כל הבחירות שעשה באוגוסט 1989 היו שלו, כולל "הבחירה לטעון מחדש, לחזור לחדר ולרוץ לאמי ולירות בה בראש." והוא לקח אחריות, אמר, על "עשיית צחוק ממערכת המשפט הפלילית" בכך ששיקר למשטרה וניסה לשדל אחרים לשקר עבורו בדוכן העדים במשפט.

הוא אמר כי באותה עת, היה גבר צעיר "מפוחד ומלא זעם", שהתבייש מדי מההתעללות המינית שהתרחשה בביתו מכדי למצוא מישהו ולבקש עזרה.

אריק גם לקח אחריות על הפשעים ואמר כי בילה זמן רב בתהייה מה הוריו חשבו בלילה שבו נרצחו, ו"האימה שהם ודאי חשו כאשר בנם ירה בהם."

הצעדים הבאים

בעוד החלטתו של השופט ג'סיק היא הצעד המשפטי החשוב ביותר עד כה במאמץ הארוך של האחים לזכות בשחרור, זה אינו הצעד הסופי. בהפחתת עונשם של האחים, השופט אפשר להם להיות זכאים מיד לשחרור על תנאי.

כעת תשומת הלב תופנה לפקידי השחרור המוקדם של המדינה. האחים כבר היו אמורים להופיע בפני הוועדה ב-13 ביוני כחלק משיקולי החנינה של המושל ניוסום, תהליך נפרד שהתנהל במקביל למאמץ גזירת הדין מחדש.

לא היה ברור אם הדיון ביוני יתייחס הן לגזירת הדין מחדש והן לבקשת החנינה. דובר של ניוסום אמר כי משרדו בוחן את החלטת השופט וקובע את הצעדים הבאים.

עורכי הדין של האחים מסרו רק הצהרות קצרות לאחר הדיון, והודו לתומכים. אנאמריה בראלט, בת דודתם של האחים שהעידה ביום שלישי, פנתה אל עשרות המצלמות שהתאספו מחוץ לבית המשפט. "בכיתי כל היום. אלה בהחלט דמעות של שמחה," אמרה.

נתן ג'. הוכמן, התובע המחוזי של לוס אנג'לס שהתנגד לגזירת הדין מחדש של האחים, לא מסר הצהרות לאחר פסק הדין. הוא וצוותו טענו שוב ושוב כי האחים לא הצליחו להוכיח שיש להם "תובנה מלאה" לגבי פשעיהם. האחים, כך טענו, מעולם לא התכחשו לטענתם כי הרגו את הוריהם מכיוון שחששו שהוריהם יהרגו אותם קודם, טענה שהתביעה טענה שהיא שקר.

החלטת בית המשפט מהווה מפנה מרתק בסאגה שריתקה את תשומת לב האומה במשך עשורים, ומסמלת את השינויים בתפיסה החברתית לגבי התעללות מינית והתמודדות עם טראומה. עבור רבים, המקרה משקף את השינויים שחלו במערכת המשפט האמריקנית ואת ההבנה המתפתחת של החברה לגבי השפעות ארוכות הטווח של התעללות.