שורשים נשכחים: כיצד עבדים משוחררים יסדו את יום הזיכרון האמריקני

כמיליוני אמריקנים מתכוננים לסוף השבוע הארוך של יום הזיכרון (Memorial Day) השבוע - עם מנגלים, חופים ומירוצי מכוניות - מעטים מהם יודעים שהחג שמציין את תחילת הקיץ הלא רשמית בארה"ב החל כטקס זיכרון נוגע ללב של עבדים משוחררים בדרום.

יום הזיכרון, הנחגג ביום הב' האחרון של מאי לכבוד חללי המלחמות האמריקניות, צמח ממלחמת האזרחים כאשר אמריקנים - צפוניים, דרומיים, שחורים ולבנים - נאבקו לכבד את המספרים המזעזעים של חיילים מתים, לפחות 2% מאוכלוסיית ארה"ב באותה תקופה.

הטקס המקורי בצ'רלסטון

במאי 1865, זמן קצר לאחר סיום המלחמה, נערך מצעד גדול בעיר ההרוסה צ'רלסטון, דרום קרולינה. שם, אלפי אמריקנים שחורים, רבים מהם היו משועבדים עד שהעיר שוחררה רק חודשים קודם לכן, הנציחו את חייהם של שבויי האיחוד שנקברו בקבר אחים במסלול מירוצים לשעבר.

הטקס הובל על ידי כ-3,000 ילדי בית ספר שנשאו ורדים ושרו את שיר הצעידה של האיחוד "John Brown's Body". מאות נשים הלכו בעקבותיהם עם סלי פרחים, זרים וצלבים, על פי תיעודים היסטוריים.

"הם כתבו מחדש את המקום, כמקום להנציח את חירותם", אמר דיוויד בלייט, היסטוריון מאוניברסיטת ייל שחשף בשנות ה-90 את פרטי המצעד במסלול המירוצים, שהיה פעם פופולרי בקרב בעלי המטעים.

 

יום הזיכרון, הנחגג ביום הב' האחרון של מאי לכבוד חללי המלחמות האמריקניות, צמח ממלחמת האזרחים כאשר אמריקנים - צפוניים, דרומיים, שחורים ולבנים - נאבקו לכבד את המספרים המזעזעים של חיילים מתים, לפחות 2% מאוכלוסיית ארה"ב באותה תקופה

 

מקורות מרובים ומחלוקת

מספר מקומות טוענים שהם מקום הולדתו של יום הזיכרון. אחד התיעודים המוקדמים ביותר מגיע מבואלסבורג, פנסילבניה, שם באוקטובר 1864 שלוש נשים אמורות היו להניח פרחים וזרים על קברי גברים שמתו בשירות האיחוד במהלך מלחמת האזרחים.

ערים בצפון ובדרום החלו לכבד את חללי המלחמה שלהן. במאי 1866, ווטרלו, ניו יורק, עוטרה בדגלים בחצי מטה, "עטורים בירוקים ובאבל שחור", על פי הכפר. בקולומבוס, מיסיסיפי, באותה שנה, נשים אמורות היו להניח פרחים על קברי חיילי הקונפדרציה והאיחוד כאחד.

הכרה רשמית וחוק הקונגרס

היסטוריונים מסכימים שההנצחה הראשונה הנרחבת הייתה ב-1868, כאשר הגנרל ג'ון לוגן, המפקד העליון של הצבא הגדול של הרפובליקה, ארגון של חיילי האיחוד לשעבר, קרא לחג לאומי לזכור את חללי מלחמת האזרחים.

30 במאי, כתב לוגן בצו, צריך להיות "מיועד למטרת זריעת פרחים או קישוט אחר של קברי חברים שמתו בהגנה על מדינתם".

במשך שנים רבות, ההנצחה כונתה בהרחבה "יום הקישוט" (Decoration Day). אבל כשהיא התפתחה לכבוד לא רק חיילי מלחמת האזרחים אלא כל החיילים שנפלו בשירות המדינה, אמריקנים החלו להתייחס לאות כ"יום הזיכרון".

הקונגרס שינה רשמית את שם ההנצחה ב-1967. כמה שנים מאוחר יותר, הממשלה קבעה שיום הזיכרון צריך להיות לא ב-30 במאי אלא ביום הב' האחרון של אותו חודש, כחלק ממאמץ רחב יותר ליצור סופי שבוע של שלושה ימים.

ההיסטוריה השחורה המודחקת

כ-160 שנה לאחר סיום מלחמת האזרחים האמריקנית, המקורות האמיתיים של יום הזיכרון נותרו לא ברורים, אומרים מומחים. אבל ההיסטוריה השחורה של החג לא התקבלה באופן אוניברסלי.

ב-2021, המיקרופון של חיל המילואים שניסה לזכות אמריקנים שחורים הושתק במהלך שירות הלגיון האמריקני בהדסון, אוהיו.

"צ'רלסטון שכחה את הסיפור הזה כי הוא לא התאים" לנרטיב המתפתח בדרום המובס, אמר בלייט. על הצועדים השחורים, הוא הוסיף, "הם כתבו מחדש את זה, כמקום להנציח את חירותם".

על פי בלייט, דרומיים לבנים השתמשו ביום הזיכרון כדי לקיים את מיתולוגיית "המטרה האבודה" שלהם, הרעיון שהמרד היה התקוממות מכובדת נגד עריצות צפונית שהייתה לה מעט או שום קשר לעבדות.

המאבק על הזיכרון

הרעיון ששני הצדדים של המלחמה נלחמו למען מטרה אצילה נדחה מוקדם על ידי פרדריק דאגלס, שאמר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון ביום הזיכרון ב-1871: "אסור לנו לשכוח לעולם שניצחון למרד פירושו מוות לרפובליקה. אסור לנו לשכוח לעולם שהחיילים הנאמנים שמנוחים מתחת לדשא הזה זרקו את עצמם בין האומה למשחיתי האומה".

יום הזיכרון מול יום הוטרנים

יום הזיכרון נותר יום לכבוד חללי המלחמות של האומה, בעוד יום הווטרנים (11 בנובמבר) מכבד את כל מי ששירת בצבא ארה"ב. יום הווטרנים נקרא במקור יום הפסקת האש, מציין את סיום מלחמת העולם הראשונה ב-1918.

לאחר מלחמת העולם הראשונה, ותיקים "רצו הנצחה משלהם, שצפון ודרום יוכלו לחגוג יחד", כתב הנרי ברנדס, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת טקסס באוסטין.

כיום, יום הזיכרון נותר אחד מסופי השבוע העמוסים ביותר לנסיעות בארצות הברית, אך שורשיו ההיסטוריים והמורכבים מזכירים לנו את המחיר האמיתי של החירות ואת חשיבות הזיכרון ההיסטורי הכולל.