כך פועלת תוכנית הגרעין האיראנית: כל האתרים המרכזיים

על רקע המבצע, נחשפים כעת פרטים מטרידים על היקף העשרת האורניום באיראן - לצד רשימת המתקנים הרגישה שעמדו, לפחות רשמית, תחת פיקוח בינלאומי. בשבועות שקדמו לתקיפה נערכו מספר סבבים דיפלומטיים בין וושינגטון לטהרן, אך הם לא הניבו הסכמות, בזמן שאיראן המשיכה לקדם את תוכניתה במהירות חסרת תקדים.

 

אחד מהמתקנים באיראן

 

מאז פרשה ארצות הברית מהסכם הגרעין ב-2018, שנתחם במקור כשלוש שנים לפני כן, איראן חרגה באופן שיטתי מההתחייבויות שנקבעו בו. נכון לאמצע מאי, לפי דו"ח של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), מצבור האורניום המועשר של איראן הגיע ל-9,247.6 קילוגרם – יותר מפי 45 מהמכסה שהותרה לה בהסכם שנחתם ב-2015. מתוכם, 408.6 קילוגרם מועשרים לרמה של עד 60% – רמה שמקרבת את טהראן לנקודת האל-חזור. לפי סוכנות הגרעין בווינה, מדובר בכמות חומר שיכולה, אם תועשר לרמה של 90%, להספיק לייצור כעשר פצצות גרעין.

איראן אמנם ממשיכה לטעון כי אין לה שאיפות לפתח נשק גרעיני, אך העשרת האורניום לרמות גבוהות והעובדה שפקחי האו"ם אינם מקבלים גישה מלאה למתקנים, מגבירים את החשש הבין-לאומי. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר לאחר התקיפה כי ישראל פגעה ב"לב תוכנית ההעשרה", והבהיר שמטרת המבצע הייתה גם מדענים גרעיניים ולא רק תשתיות.

נתנז

אחד האתרים המרכזיים שעמדו במוקד התקיפה הוא מתקן ההעשרה בנתנז, הממוקם כ-250 ק"מ מדרום לטהרן. מדובר במתחם המבוצר והאסטרטגי ביותר של תוכנית הגרעין האיראנית, שמאז גילויו ב-2002 הפך לסמל לפרויקט כולו. בנתנז פועלות כמעט 70 שרשראות ("מפלים") של צנטריפוגות, כאשר אחת מתחנות ההעשרה ממוקמת מתחת לפני הקרקע. האתר כבר נפגע בעבר – בשנת 2021 – באירוע חבלה שאיראן ייחסה לישראל.

לאחר תקיפת יום שישי, מנכ"ל הסוכנות לאנרגיה אטומית, רפאל גרוסי, אישר כי האתר בנתנז היה "בין המטרות שהותקפו", ועל פי הדיווחים הוא נפגע קשות, אם לא הושמד.

כמו כן, גורם צבאי בכיר אמר לתקשורת הישראלית כי "לא היינו תוקפים את המתקן בנתז אם לא היינו בטוחים ביכולת המצבעית המלאה שלנו לעמוד במשימה".

פורדו

המתקן בפורדו, שהוקם מתחת להר סמוך לעיר קום, נחשף לראשונה ב-2009 ונבנה מלכתחילה בניגוד להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם. בתחילה הוגדר כמתקן חירום שאמור להבטיח את המשך פעילות ההעשרה במקרה של תקיפה, אך הפך בהמשך למתקן פעיל בו שוכנות כ-3,000 צנטריפוגות. בשנת 2023 נמצאו בו חלקיקי אורניום מועשר לרמה של 83.7% – קרוב מאוד לרמת נשק – שאיראן ניסתה להסביר כ"תוצאה של תנודות לא מכוונות".

אספהאן

מתקן נוסף שנמצא בלב תשתית הגרעין האיראנית ממוקם בעיר אספהאן שבמרכז המדינה. שם פועלת תחנת המרה, שבה מומר אורניום טבעי (U3O8) לחומר גזי – UF6 – המוזן לצנטריפוגות בתהליך ההעשרה. באתר פועלים גם מתקנים נוספים: מתקן להרכבת דלק גרעיני שהוקם ב-2009, ומפעל לפיתוח כורים. ב-2022 הודיעה איראן כי תבנה באספהאן כור מחקר חדש.

 

 

אראק

מתקן המחקר באראק, ליד הכפר חונדאב, נבנה בתחילת שנות ה-2000 ונחשב לאחד האתרים הרגישים ביותר. מדובר בכור מים כבדים – טכנולוגיה שיכולה לשמש לייצור פלוטוניום ברמת נשק. במסגרת הסכם הגרעין מ-2015 נעצרו עבודות הפיתוח באתר, אך איראן הודיעה לסוכנות הבין-לאומית כי בכוונתה להפעיל את הכור עד 2026. בנוסף לכור עצמו, כולל האתר גם מתקן ייצור למים כבדים – מרכיב חיוני בתהליך הפקת הפלוטוניום.

טהראן

המרכז למחקר גרעיני בטהראן פועל מאז שנות ה-60, לאחר שהוקם בסיוע אמריקאי. המתקן כולל כור קטן לייצור איזוטופים רפואיים, והוא נותר פעיל גם לאחר המהפכה האסלאמית. אף שזהו האתר הפחות שנוי במחלוקת בתוכנית האיראנית, הוא ממשיך לעורר עניין מודיעיני בשל מיקומו בבירה והשימוש הפוטנציאלי בציוד שבו למחקר נוסף.

בושהר

תחנת הכוח הגרעינית היחידה של איראן ממוקמת בעיר הנמל הדרומית בושהר. האתר נבנה תחילה על ידי חברה גרמנית בשנות ה-70, אך בנייתו נעצרה לאחר המהפכה האסלאמית ב-1979. לאחר מכן, רוסיה נטלה אחריות על השלמת הפרויקט, והכור חובר לרשת החשמל ב-2012. רוסיה ממשיכה לספק את הדלק הגרעיני הנדרש, והאתר נמצא תחת פיקוח הסוכנות לאנרגיה אטומית.

דהרכובין וסיריק

שני פרויקטים נוספים נמצאים בשלבי הקמה מתקדמים: בסוף 2022 החלה איראן בבניית כור בהספק של 300 מגה-ואט בעיר דהרכובין שבדרום-מערב המדינה. בתחילת 2024 הושקה עבודת פיתוח בפרויקט ענק נוסף בסיריק, הסמוכה למצרי הורמוז, שיכלול ארבעה כורים נפרדים עם הספק כולל של 5,000 מגה-ואט.

איראן מצהירה אמנם כי כל פעילותה מיועדת למטרות אזרחיות בלבד – אך העובדות בשטח מבהירות מה כוונותיה האמיתיות. העשרת אורניום לרמות שאינן נדרשות לתחנות כוח, עיכוב כניסת פקחים לאתרים מרכזיים, ובנייה מחודשת של כורים לייצור פלוטוניום – כל אלה אינם תואמים את מטרותיה המוצהרות של טהראן. על רקע זה, ההערכות שישראל לא תוכל להמתין עוד זמן רב – התממשו.