האנטישמיות בצרפת הציתה משבר בין מעצמתי: פריז זימנה את שגריר ארה"ב לשיחת הבהרה

מתיחות דיפלומטית פרצה השבוע בין צרפת לארצות הברית, לאחר שהשגריר האמריקני בפריז, צ’ארלס קושנר, כתב מכתב נוקב לנשיא עמנואל מקרון, שבו האשים את הרשויות הצרפתיות בחוסר מעש מול האנטישמיות הגוברת. בתגובה, משרד החוץ הצרפתי זימן את השגריר לשיחת הבהרה דחופה והכריז כי "טענותיו אינן מקובלות".

האירוע, שהתרחש בשבוע שעבר, חושף את עומק המחלוקת בין שתי בעלות הברית על ההתמודדות עם מקרים אנטישמיים מתרבים ברחבי אירופה, ובמיוחד בצרפת – המדינה שבה הקהילה היהודית הגדולה ביותר ביבשת.

שגריר עם קשרים אישיים
צ’ארלס קושנר, בן 71, אינו שגריר רגיל. במשך עשרות שנים עמד בראש קונצרן הנדל"ן המשפחתי Kushner Companies, והוא אביו של ג’ארד קושנר – חתנו של הנשיא דונלד טראמפ ויועצו הבכיר לשעבר בבית הלבן. מינויו לשגריר בפריז נתפס כחלק ממדיניות טראמפ למנות בעלי קשרים אישיים ועסקיים לתפקידים דיפלומטיים בכירים.

במכתבו למקרון, קושנר הביע "דאגה עמוקה מהעלייה במעשים אנטישמיים בצרפת", וציין "מחסור לכאורה בפעולות מספקות מצד הרשויות הצרפתיות למיגורם". לדברי גורמים דיפלומטיים, השגריר טען כי הרשויות "לא עושות מספיק" כדי להגן על הקהילה היהודית במדינה.

רקע מדאיג של מקרים אנטישמיים
המכתב נכתב על רקע שורת מקרים אנטישמיים חמורים בצרפת בחודשים האחרונים. האירוע הבולט התרחש השבוע, כאשר מנהל פארק אתגרי בדרום צרפת מנע את כניסתם של 150 ילדים ונערים ישראלים שבאו לבלות במסגרת טיול מאורגן.

האירוע עורר סערה ציבורית בצרפת ובישראל. המנהל נחקר בחשד להפליה על רקע דתי ולאומי, אך הכחיש את הטענות נגדו וטען כי מדובר ב"אי הבנה". עם זאת, עדים במקום דיווחו כי אמר במפורש שאינו "רוצה ישראלים במתקן".

מקרים נוספים כללו ונדליזם נגד בתי כנסת וחנויות יהודיות, התקפות מילוליות ופיזיות על יהודים מזוהים, וגרפיטי אנטישמי שהופיע על קירות בניינים ברובעים עם ריכוזי אוכלוסייה יהודית.

 

במכתבו למקרון, קושנר הביע "דאגה עמוקה מהעלייה במעשים אנטישמיים בצרפת", וציין "מחסור לכאורה בפעולות מספקות מצד הרשויות הצרפתיות למיגורם". לדברי גורמים דיפלומטיים, השגריר טען כי הרשויות "לא עושות מספיק" כדי להגן על הקהילה היהודית במדינה

 

תגובה צרפתית נחרצת
משרד החוץ הצרפתי הגיב בחריפות למכתבו של השגריר. בהודעה רשמית נמסר: "לצרפת נודע על הטענות שהעלה שגריר ארצות הברית, צ’ארלס קושנר, שבמכתב לנשיא הרפובליקה הביע את דאגתו מהעלייה במעשים אנטישמיים בצרפת, וציין את המחסור לכאורה בפעולות מספיקות מצד הרשויות הצרפתיות למיגורם".

בהודעה נכתב עוד: "הטענות של השגריר אינן מקובלות. צרפת פועלת ברציפות ובנחישות נגד כל צורות הגזענות והאנטישמיות, ותמשיך לעשות זאת".

גורמים במשרד החוץ הצרפתי הביעו תמיהה על "הטון הפוגעני" של המכתב, וטענו כי מדובר בהתערבות חריגה בענייני הפנים של מדינה ריבונית. דובר המשרד הוסיף: "צרפת מצפה משגרירים זרים לפעול במסגרת הנוהלים הדיפלומטיים המקובלים, ולא להטיח האשמות פומביות".

המאבק הצרפתי נגד אנטישמיות
הרשויות בצרפת דוחות את טענות השגריר ומדגישות את מאמציהן במאבק באנטישמיות. בשנים האחרונות הקימה הממשלה יחידות משטרה ייעודיות להגנה על מוסדות יהודיים, הגדילה תקציבים לביטחון קהילתי, והחמירה עונשים על פשעי שנאה.

מקרון עצמו הכריז לא פעם על המאבק באנטישמיות כ"עדיפות לאומית", והשתתף באירועים רשמיים לזכר השואה ולחיזוק הקשר עם הקהילה היהודית. בשנת 2024 הוכפלו התקציבים לביטחון בתי ספר יהודיים ובתי כנסת.

עם זאת, נתוני המשטרה הצרפתית מצביעים על עלייה של כ־30% במקרי אנטישמיות בשנה האחרונה, במיוחד בפריז ובערים גדולות נוספות. הקהילה היהודית בצרפת, המונה כ־450,000 נפש, מדווחת על תחושת חוסר ביטחון הולכת וגוברת.

השלכות דיפלומטיות
האירוע עלול להעיב על היחסים בין וושינגטון לפריז בתקופה רגישה. צרפת נחשבת לבת ברית מרכזית של ארצות הברית באירופה, בעיקר בנושאי ביטחון וטרור, והמתח הדיפלומטי עלול לפגוע בשיתוף הפעולה.

יש הגורסים כי מכתבו של קושנר משקף את מדיניות טראמפ, שמדגישה את המאבק באנטישמיות כחלק ממדיניות החוץ האמריקנית. טראמפ עצמו הצהיר לא פעם כי ארצות הברית תפעל נגד אנטישמיות ברחבי העולם.

מנגד, מבקרים טוענים כי המהלך חורג מהנורמות הדיפלומטיות המקובלות. "שגריר שפונה בטון כה נוקב לראש המדינה המארחת חורג מכללי הדיפלומטיה", אמר דיפלומט צרפתי לשעבר.

תגובות בינלאומיות
הקהילה הבינלאומית עוקבת מקרוב אחר הפרשה. ארגונים יהודיים באירופה ובעולם מביעים דאגה מהמצב בצרפת, אך גם מהשלכותיו על היחסים הדיפלומטיים. המועצה הייצוגית של המוסדות היהודיים בצרפת (CRIF) קראה לשני הצדדים "לפעול בהגינות ובכבוד הדדי למען המאבק באנטישמיות".

בינתיים, משרד החוץ האמריקני נמנע מתגובה ישירה לפרשה, ומסתפק בהדגשת מחויבות ארה"ב למאבק באנטישמיות, מבלי להתייחס לטון המכתב או לתגובה הצרפתית.

הפרשה ממחישה את המורכבות של טיפול באנטישמיות בזירה הדיפלומטית, ואת הצורך באיזון עדין בין ביטוי דאגות לגיטימיות לבין שמירה על כללי המשחק של הדיפלומטיה הבינלאומית.