שני ישראלים הורשעו בארה"ב: הונאות כספיות נפרדות שהסתיימו בעונשי מאסר

בתי משפט בארצות הברית הרשיעו שני ישראלים וגזרו עליהם עונשי מאסר ממושכים - כל אחד בפרשת הונאה נפרדת בהיקפים של מיליוני דולרים. דניאל דדון, בן 49, לשעבר תושב ניו ג'רזי שמתגורר כיום בישראל, קיבל 41 חודשי מאסר לאחר שהודה בהונאת ענק בתוכנית הסיוע הפדרלית לעסקים קטנים בתקופת הקורונה. חווה יפרח־אוסטין, בת 58 מהלנדייל ביץ' שבדרום פלורידה, נידונה ל־51 חודשי מאסר לאחר שהודתה בגניבה של עשרה מיליון דולר משתי חברות פרטיות במיאמי שבהן עבדה כמנהלת חשבונות.

במקרה של דדון, מסמכי בית המשפט מגלים כי בין אפריל 2020 לאוגוסט 2022 הוא הגיש שורה של בקשות כוזבות להלוואות במסגרת תוכנית Paycheck Protection Program (PPP), שנועדה לעזור לעסקים קטנים לשלם שכר, שכירות והוצאות נוספות בזמן הסגרים.

דדון ניהל מספר עסקים בניו ג'רזי בתחומי האופנה, ההפצה והלוגיסטיקה, ודרך אותם עסקים דיווח על נתונים פיקטיביים. באחד המקרים באפריל 2020 הצהיר כי הוא מעסיק 400 עובדים ומשלם 850 אלף דולר בחודש, אף שבפועל היו פחות מ־100 עובדים בלבד. על בסיס ההצהרה הזו אושרה לו הלוואה של למעלה מ־2.1 מיליון דולר, שכעבור יום הועברה לחשבון של חברה אחרת בבעלותו.

 

דניאל דדון משמאל, חווה יפרח־אוסטין מימין - עומדים בראש שתי פרשיות הונאה שונות 

 

כדי להבטיח שהכסף לא יידרש חזרה, דדון המשיך והגיש בקשות למחיקת חובות בהן הציג הוצאות שכר מנופחות ומסמכים מזויפים - בהם טפסי מס שמעולם לא נשלחו לרשות המיסים, הסכמי שכירות שלא התקיימו ומכתבים מזויפים של רואי חשבון שהעידו כביכול על זכאותו למחיקת ההלוואות. חלק מהכספים שנגבו במרמה הועברו לחשבונות בנק בחו"ל, כולל בקנדה ובווייטנאם, מה שהכניס לתיק גם סעיפי חילוט רכוש שנרכש מהכספים.

דדון הודה באפריל השנה בעבירות של הונאה בנקאית והלבנת הון, שעונשיהן המרביים יכולים להגיע ל־40 שנות מאסר, אולם גזר דינו הומתק. השופט רוברט קירש הורה בנוסף על שלוש שנות פיקוח לאחר השחרור ותשלום פיצויים בסך 3.239 מיליון דולר.

במקרה הנפרד בפלורידה, יפרח־אוסטין ניצלה את מעמדה כמנהלת חשבונות עם סמכות חתימה מלאה בשתי חברות פרטיות במיאמי - סמכות שהייתה ברשותה מאז 2001 - כדי להוציא כספים בסכומים עצומים לאורך שנים. בין 2018 לאפריל 2024 היא הפעילה מנגנון מתוחכם של העברות כספים דרך תוכנת QuickBooks: היא רשמה שמות ספקים פיקטיביים הדומים לשמות ספקים אמיתיים, וביצעה דרכם העברות פנימיות מחברה אחת לשנייה ומשם לחשבון האישי שלה. העסקאות נראו על פניו כתשלומים לגורמים חיצוניים לגיטימיים, אך בפועל שימשו ככיסוי למעילה רחבת היקף. חלק מהעסקאות בוצעו באמצעות בנק באלבמה, מה שהעניק לפרשה ממד פדרלי.

חקירתה נפתחה לאחר שאחד מבעלי החברות הבחין ברישומים בלתי מוכרים והעיד בתצהיר כי מדובר בעסקאות שלא זיהה כלגיטימיות. כאשר התעמתה עם החוקרים, הודתה תחילה במעילה של 170 אלף דולר, אחר כך בשלושה מיליון נוספים, אך עדויות ומסמכים הוכיחו כי היקף הגניבה היה לפחות עשרה מיליון דולר.

באפריל 2024 היא פוטרה מתפקידה, בדצמבר מכרה את כל נכסיה בפלורידה, וב־1 באפריל 2025 נעצרה בשדה התעופה במיאמי דקות לפני שעלתה לטיסה לישראל - כרטיס חד־כיווני שהוזמן יומיים בלבד קודם לכן. היא נשאה דרכון ישראלי והצהירה שאין לה כוונה לשוב לארצות הברית.

במסגרת גזר הדין, נוסף על 51 חודשי המאסר, הורתה השופטת על שלוש שנות פיקוח לאחר השחרור ועל תשלום פיצויים של יותר מ־9.2 מיליון דולר. התביעה הפדרלית הדגישה כי מדובר ב"גניבה שיטתית, מתוחכמת ורב־שנתית" שהסבה נזק כבד לשתי החברות.