ג'ימי קימל חוזר לשידור במונולוג רגשי: לא הייתה לי כוונה ללעוג לרצח 

ג'ימי קימל חזר ביום שלישי לשידור ברשת ABC במונולוג רגשי, באחד הפרקים המצופים ביותר בטלוויזיית הלילה האמריקנית, לאחר שבוע של השעיה שהפך לסערה לאומית סביב חופש הביטוי. עם שובו למסך, הודיעו כרבע מתחנות הטלוויזיה בארצות הברית כי לא ישדרו את התוכנית, בעוד הנשיא דונלד טראמפ איים בתביעה נגד הרשת.

מונולוג של הכרה בטעות

"התוכנית הזו לא חשובה," פתח קימל בקול רועד. "מה שחשוב הוא שאנחנו חיים במדינה שמאפשרת לנו להחזיק בתוכנית כזו." קימל, בן 57, נראה נרגש ולחוץ. הוא הודה שלא הסכים עם החלטת דיסני להשעות אותו, אך הודה להנהלת החברה על שהגנה על זכותו לבקר את השלטון.

בהמשך התייחס ישירות לביקורת: "לא הייתה לי כוונה ללעוג לרצח של אדם צעיר. אין בזה שום דבר מצחיק. אני מבין שלחלק מהאנשים זה נשמע לא במקום או לא ברור – ולמי שחושב שעשיתי זאת בזדון, אני מבין למה אתם כועסים."

תחילת המשבר

הסערה החלה ב־15 בספטמבר, כאשר קימל אמר במונולוג הפתיחה כי "כנופיית MAGA מנסה נואשות לאפיין את הילד שרצח את צ'רלי קירק כמי שאינו חלק מהם, ולעשות הכול כדי להפיק רווח פוליטי מכך." מבקרים שמרנים טענו כי קימל הציג בטעות את אמונותיו של טיילר רובינסון, החשוד ברצח.

ברנדן קאר, יו"ר ועדת התקשורת הפדרלית, היה מהמבקרים החריפים ביותר. בריאיון טען כי דברי קימל הם "חלק ממאמץ מתואם לשקר לעם האמריקני" ואף רמז לסנקציות אפשריות: "נבחן את התרופות המשפטיות העומדות לרשותנו – אפשר לעשות את זה בדרך הקלה או הקשה."

 

"התוכנית הזו לא חשובה", פתח קימל בקול רועד. "מה שחשוב הוא שאנחנו חיים במדינה שמאפשרת לנו להחזיק בתוכנית כזו"

 

החלטת דיסני

בכירי דיסני – המנכ"ל רוברט איגר, ראשת הטלוויזיה דיינה וולדן ובכירים נוספים – בחנו את המונולוג שתכנן קימל לשידור הבא, שבו התכוון להבהיר את דבריו אך גם לתקוף דמויות מהימין. הם החליטו להשעות אותו "ללא הגבלת זמן".

בהצהרת החברה נאמר: "ביום רביעי שעבר קיבלנו החלטה להשהות את הפקת התוכנית, כדי לא להוסיף שמן למדורה ברגע רגיש למדינה שלנו. חשבנו שחלק מהדברים שנאמרו לא היו מתוזמנים נכון ולא היו רגישים."

המו"מ על חזרתו החל כבר ביום חמישי, בפגישה עם איגר, וולדן ורוב מילס מ־ABC במשרד עורכי דינו של קימל בסנצ'ורי סיטי. ההסכם על חזרה הושג רק ביום שני בבוקר.

החרמת תחנות השידור

שתי קבוצות תחנות גדולות – נקסטאר וסינקלייר, המייצגות יחד למעלה מ־20% מהטווח הארצי של ABC – הודיעו כי לא ישדרו את התוכנית בשלב זה. נקסטאר החליפה את השידור בתוכניות חדשות עד להמשך דיונים עם הרשת, בעוד סינקלייר שידרה באותה שעה עדכוני מזג אוויר מקומי.

הצעד נחשב לחריג במיוחד, שכן לתחנות יש זכות חוקית לדחות תוכניות הסותרות את האינטרס הציבורי, אך החרמות מתמשכות נדירות מאוד. נקסטאר נמצאת גם בעיצומו של מיזוג בהיקף 6.2 מיליארד דולר הדורש את אישור ועדת התקשורת – מה שמעמיד אותה במצב עדין מול הממשל.

איומי טראמפ ותמיכה מהקהל

שעה לפני שידור החזרה, טראמפ פרסם הודעה זועמת: "אני לא מאמין שרשת ABC החדשות המזויפות החזירה את ג'ימי קימל לעבודה." לדבריו, נוכחותו של קימל על המסך היא "תרומה בלתי חוקית למפלגה הדמוקרטית." טראמפ אף רמז על תביעה: "בפעם הקודמת שתבעתי אותם, קיבלתי 16 מיליון דולר. הפעם זה עשוי להיות אפילו משתלם יותר."

עם זאת, פוליטיקאים דמוקרטים וגם כמה שמרנים מפתיעים יצאו להגנת קימל. הסנאטור טד קרוז כינה את איומי קאר "מסוכנים" והשווה אותם ללחצים של בוס מאפיה. יותר מ־500 שחקנים, קומיקאים ואנשי תעשייה – בהם לורה דרן, אריאנה גרנדה וברברה סטרייסנד – חתמו על מכתב פתוח שגינה את ההשעיה.

תגובת הקהל

בקהל באולפן תיארה הצופה קתי הופקינס אווירה "רגשית מאוד". לדבריה, קימל נלחם בדמעות אך "לא נכנע ולא הפך לצל של עצמו." מחוץ לאולפן התכנסו עשרות תומכים עם שלטים על חופש הביטוי: "ברוך השב ג'ימי" ו"חופש הביטוי ניצח."

השלכות ארוכות טווח

קימל, שממוצע הצפייה שלו עומד על כ־1.6 מיליון צופים בלילה, צפוי לרשום נתוני רייטינג גבוהים במיוחד בפרק החזרה – גם ללא עשרות תחנות מקומיות. אך מעבר לנתונים, המקרה מסמן נקודת מבחן במאבק על חופש הביטוי בעידן טראמפ.

"הרעיון שממשלה מאיימת להשתיק קומיקאי רק מפני שלא אוהבים את דבריו הוא אנטי־אמריקני," אמר קימל במונולוג. הוא הודה במיוחד לאנשים שאינם תומכים בתוכניתו אך יצאו להגנתו: "לא הייתי מעלה על דעתי שבן שפירו, קליי טרוויס, מיטש מקונל, ראנד פול ואפילו החבר הישן שלי טד קרוז יתבטאו בשמי. זה דורש אומץ מהם לעמוד מול הממשל הזה."

סיכום

שובו של קימל לשידור סימל ניצחון זמני לחופש הביטוי, אך המשבר רחוק מלהסתיים: תחנות מקומיות ממשיכות להחרים, טראמפ מאיים בתביעות, ורגולטורים פדרליים בוחנים צעדים. המקרה עשוי לקבוע תקדים לגבי גבולות הביקורת על השלטון האמריקני ולחדד את השאלה: היכן עובר הקו בין חופש הביטוי לבין אחריות ציבורית במדיה.