חברות התעופה הזולות בארצות הברית במשבר – ספיריט פשטה רגל בפעם השנייה בתוך שנה

חברות התעופה הזולות שינו את פני התעופה האמריקאית כאשר הציעו כרטיסים במחירים נמוכים במיוחד, אך גבו תוספת כמעט על כל שירות נוסף – ממזוודות ועד בחירת מושב. במשך שנים המודל הזה הניב להן רווחים נאים, אך כעת הוא קורס תחת עומס ההצלחה.

לדברי מומחי תעופה, אותן חברות המכונות “נושאות עלות אולטרה-נמוכה” (Ultra Low-Cost Carriers), הפכו לקורבנות של צמיחתן המהירה. הן התרחבו מעבר ליכולתן, וכעת נאבקות להתמודד עם עלויות גואות, תחרות מוגברת, וענקיות כמו דלתא איירליינס, יונייטד איירליינס ואמריקן איירליינס – שאימצו בעצמן את שיטות הלואו-קוסט.

ספיריט קורסת שוב

המשבר החריף ביותר פקד את חברת ספיריט איירליינס, מחלוצות מודל הלואו-קוסט, שביקשה הגנה מפשיטת רגל בקיץ האחרון – הפעם השנייה בתוך פחות משנה. חברות אחרות כמו פרונטייר איירליינס במצב יציב יותר, אך גם הן מתקשות להציג רווחיות עקבית, בזמן שחברות הענק ממשיכות לשגשג.

“החברות הגדולות למדו כיצד להתחרות ביעילות – עם עלויות גבוהות יותר אך גם עם שירות טוב בהרבה,” אמר דן אקינס, כלכלן בכיר בחברת הייעוץ התעופתית ‘פלאייטפאת אקונומיקס’.

חברות תעופה חסכניות קיימות כבר עשרות שנים, כשהעיקרון המנחה שלהן פשוט: למלא את המטוסים, להפעילם לעיתים תכופות ככל האפשר, לחתוך עלויות ולגבות תוספת על כל שירות נוסף.

ספיריט הייתה בין הראשונות להוביל את הגישה הזו. היא לא ניסתה להסתיר את מדיניותה ואף התגאתה בכך – עד כדי כך שהפכה לבדיחה בתוכניות טלוויזיה ובסרטונים ויראליים. אך הרווחים היו אמיתיים: משנת 2007 ועד 2020, השנה שבה מגפת הקורונה הכתה בתעשייה, החברה הציגה רווחים רצופים מדי שנה.

בהמשך אימצו חברות נוספות את השיטה – בהן פרונטייר, סאן קאנטרי איירליינס, וגם חברות חדשות יותר כמו בריז איירווייס ואוולו איירליינס. אליג’יאנט אייר, חברה נוספת במודל אולטרה-לואו-קוסט, הצטרפה אף היא לגל.

 

לדברי מומחי תעופה, אותן חברות המכונות “נושאות עלות אולטרה-נמוכה” (Ultra Low-Cost Carriers), הפכו לקורבנות של צמיחתן המהירה. הן התרחבו מעבר ליכולתן, וכעת נאבקות להתמודד עם עלויות גואות, תחרות מוגברת, וענקיות כמו דלתא איירליינס, יונייטד איירליינס ואמריקן איירליינס – שאימצו בעצמן את שיטות הלואו-קוסט

 

הענקיות העתיקו – והצליחו

שלוש מארבע חברות התעופה הגדולות בארצות הברית – אמריקן, דלתא ויונייטד – למדו מהקטנות והחלו ליישם את טקטיקות הלואו-קוסט. הרביעית, סאות’ווסט איירליינס, שנחשבת לחלוצת המודל, נזהרה מיישום גורף של השיטות האגרסיביות הנהוגות אצל ספיריט ופרונטייר.

כיום, כמעט כל חברת תעופה גובה תוספת תשלום על מזוודות, בחירת מושבים ושירותים שבעבר נכללו במחיר הכרטיס. אמריקן, דלתא ויונייטד הרחיקו לכת עוד יותר כשהשיקו כרטיסי “מחלקת תיירים בסיסית” – זולים יותר אך עם מגבלות רבות.

החברות הללו, שטסות למגוון רחב יותר של יעדים ומפעילות טיסות תכופות יותר, הצליחו למשוך נוסעים רבים מהחברות הזולות – גם כשמחירי הכרטיסים היו דומים.

“זה מעולם לא היה עסק עם רווחיות גבוהה,” אמר דיוויד נילמן, מייסד חברות ג’טבלו, בריז ואחרות. “ברגע שחברות הענק לקחו את נתח השוק הזה, הן בעצם חתמו על גזר הדין של רבות מהחברות הזולות.”

מנכ"ל יונייטד, סקוט קירבי, הגדיר לאחרונה את מודל הלואו-קוסט בארצות הברית כ“ניסוי כושל”. מנהלי החברות הזולות דחו את דבריו, אך הודו כי הן מתמודדות עם קשיים משמעותיים.

עלויות עולות ותחרות בלתי אפשרית

פרונטייר וספיריט סובלות מעודף היצע של טיסות בקווים פופולריים – מה שפוגע בתמחור וברווחיות. מנכ"ל פרונטייר, בארי ביפל, טען בשימוע בקונגרס כי חברות הענק מנצלות את כוחן כדי למנוע תחרות, בכך שהן מגבילות את הגישה של חברות קטנות לשערים בשדות תעופה גדולים.

“אתה יכול להחזיק מטוסים, טייסים ודלק,” אמר, “אבל אם אין לך שער בשדה התעופה – אתה פשוט לא במשחק.”

ספיריט הודיעה כי תפטר שליש מצוות הדיילות שלה ותצמצם את צי המטוסים בכ-40 אחוזים – כולל ביטול חוזי חכירה ל-87 מתוך 214 המטוסים שברשותה.

פרונטייר מציגה ביצועים טובים יותר, אך גם היא מתקשה לשמור על רווחיות. החברה דיווחה על רווח קטן בלבד בשנה שעברה – לראשונה מאז 2019 – אך חזרה להפסדים במחצית הראשונה של השנה הנוכחית.

גם עלויות השכר מכבידות: בעקבות העלאות משמעותיות שהעניקו דלתא, אמריקן ויונייטד לטייסים, נאלצו גם החברות הזולות להעלות שכר – מהלך יקר במיוחד לאור מחסור כרוני בטייסים.

יש גם נקודות אור

לצד המשבר, יש חברות שמצליחות למרות הכול. אליג’יאנט אייר, שבסיסה בלאס וגאס, מתמקדת בטיסות ישירות בין ערים קטנות שאין בהן תחרות ישירה, ומפעילה יותר מ-575 קווים – 75 אחוזים מהם ייחודיים לה. החברה אמנם רשמה הפסד בשנה שעברה, אך הציגה רווחים בשלוש השנים שלפניה.

סאן קאנטרי איירליינס, חברת תעופה קטנה יותר, הצליחה לשמור על רווחיות מתמשכת, בעוד שבריז איירווייס – בבעלות פרטית – דיווחה על רווח תפעולי ראשון ברבעון האחרון של השנה שעברה.

“אנחנו לא מנסים להתחרות ישירות מול הענקיות,” הסביר דיוויד נילמן. “אנחנו פועלים בין יעדים שהן כלל לא מסתכלות עליהם. זה נישה קטנה, אבל רווחית.”

תעשייה בשלב שינוי

חברות הלואו-קוסט, שבעבר נתפסו ככוח מהפכני שהפך את הטיסות לנגישות לכל כיס, ניצבות כעת בפני מבחן הישרדות. השוק משתנה, הנוסעים דורשים יותר נוחות ושירות, והענקיות לומדות לשלב יעילות תפעולית עם חוויית טיסה משופרת.

המודל שחולל מהפכה בתחילת המאה ה-21 עשוי להיעלם כליל או להשתנות לבלי הכר – ויחד איתו, ייתכן שגם סיום עידן “הטיסות הזולות באמת” בארצות הברית.