היד האמריקנית על השלטר: כך איבדה ישראל שליטה על הסיוע לעזה

במהלך שינוי מהותי בניהול הכנסת הסיוע לעזה, ארצות הברית העבירה את המנדט המרכזי מהיחידה בת־הסמיך של צה״ל (מתפ״ש) אל מרכז תיאום אזרחי־צבאי שמפעיל פיקוד המרכז האמריקני (CMCC), שהוקם בדרום ישראל. המעבר הושלם ביום שישי האחרון, והותיר את ישראל בתפקיד משני בהחלטות על אופי וכמות הסיוע המגיעים לעזה. 

מפקדה גדולה — הרבה מדינות, הרבה בלבול

במבנה המפקדה בקיריית גת, שנמצא כ־40 קילומטר דרום־מערבית לירושלים וכ־32 קילומטר צפונית־מזרחית לרצועת עזה, יושבים נציגים מכ־40 מדינות וארגונים בינלאומיים. פיקוד המרכז האמריקני פרס במקום כ־200 חיילים, והוביל את הקומה שבה פועלת יחידת ניטור עם ציוד מודיעין מתקדם, בראשם לוטננט־גנרל פטריק ד׳. פרנק. הישראלים — צבא, מודיעין ונציגים אזרחיים — יושבים בקומה נפרדת, והנציגים הבינלאומיים בחללים משלהם.

לכאורה המהלך נועד לשפר תיאום: "להביא את כולם יחד מאפשר לסנן בין עובדות לבדיה ולהשיג הבנה ברורה יותר של מה שקורה בשטח", אמר קפטן הצי טים הוקינס, דובר פיקוד המרכז של ארצות הברית. אך מקורות שמכירים את פעילות המפקדה בשבועותיה הראשונים מתארים תמונה מורכבת: עובדים ומבקרים דיווחו על כאוס, חוסר החלטיות ושורות של אישורים שצריכים לעבור למטה ולבירות.

 

ארצות הברית העבירה את המנדט המרכזי מהיחידה בת־הסמיך של צה״ל (מתפ״ש) אל מרכז תיאום אזרחי־צבאי שמפעיל פיקוד המרכז האמריקני (CMCC), שהוקם בדרום ישראל. המעבר הושלם ביום שישי האחרון, והותיר את ישראל בתפקיד משני בהחלטות על אופי וכמות הסיוע המגיעים לעזה. 

 

מי מבקר ומי מחליט?

במהלך החודש האחרון ביקרו במפקדה מספר בכירים אמריקניים. בין האישים הוזכרו סגן הנשיא ג׳יי־די ואנס, חברי קבינט וקואליציה בקונגרס וכן ראשי מודיעין אמריקניים — ביקורים שהעצימו את תדמית השליטה האמריקנית בתהליך. במקביל, נתניהו הכחיש כי ישראל הפכה למדינת חסות, ואמר שההחלטות על ביטחון ישראל ייקבעו כאן. 

מה המחלוקות על השיקום? "קהילות בטוחות" מול חשש למחנות ארוכי־טווח

אחת השאלות המרכזיות היא אופי השיקום בעזה. בתוכנית המוצעת על־ידי גורמים אמריקניים ובעלי בריתם מדברים על הקמת עד 16 "קהילות בטוחות" מעבר לקווים שבהן יחיו פלסטינים שעברו סינון; רעיון זה נתפס על־ידי תומכים כפתרון זמני לשיקום והגנה, אך ארגוני סיוע וארגונים אירופיים מזהירים כי מדובר בפתרון בעייתי שעשוי להפוך למחנות מבודדים ולהוות כלי אסטרטגי של צד אחד בסכסוך. דיונים אלה מחריפים את המתח בין ההנחיות המדיניות לבין הסטנדרטים ההומניטריים.

יאן אגלנד, מזכ״ל המועצה הנורווגית לפליטים, הזהיר כי מדינות אירופיות אינן יכולות לקחת חלק במה שנראה כתחכום אסטרטגי של צד אחד; לדבריו, תוכנית מסוג זה עלולה להיכשל. גם ארגוני סעד הביעו התנגדות קשה לרעיון שמערב קבלני ביטחון וניהול מרכזי של חלוקת מזון וצדקה.

החסמים ליישום התוכנית: נשק, כוח בינלאומי וממשל מקומי

יישום התוכנית נתקל בקשיים לוגיסטיים ופוליטיים: פירוק הנשק של חמאס מחייב שיתוף פעולה מסורבל, וכוח ייצוב בינלאומי שאמור לאמן משטרה פלסטינית חדשה (ISF) טרם הוקם. מדינות ערביות ומוסלמיות שהוזכרו כמועמדות להשתתף הבהירו שהן לא מעוניינות להשתתף בפירוק חמאס או בעימותים שאולי יובילו לכך. במקביל נמשכים דיונים בתיווך מצרים על הקמת ועדה לממשל פנימי בעזה, אך מעמדה של חמאס בסוגיה זו מוסיף אי־ודאות. 

מי נשאר עם האמינות — ומי בסכנה?

המעורבות האמריקנית מונחת על כף המאזניים מבחינת אמינותה בזירה הבינלאומית. גורמים בינלאומיים טוענים כי אם ארצות הברית מעוניינת שהיוזמה תצליח — עליה להוכיח תוצאות בשטח ולשמר דיאלוג פתוח עם השותפים. במקביל, היחסים עם ישראל עומדים במבחן: בעוד וושינגטון מציגה עצמה כמנהלת התהליך, בירושלים ישנה התנגדות וכוונה לשמור על יכולת ההשפעה הביטחונית והמדינית.