ניקול קפוטו, קצינת סיפון בת 29 העובדת על ספינות מטען אמריקאיות, היא בדיוק מסוג האנשים שארצות הברית זקוקה להם, אך לא מצליחה לייצר מספיק. "או זה או בית ספר לאמנות", היא מתארת בחיוך את ההחלטה להצטרף ב־2018 לאקדמיה הימית של מדינת ניו יורק. "הייתי צעירה וחשבתי: זה נשמע מרגש, אז אתן לזה הזדמנות."
אלא שמלחים אמריקאים כמו קפוטו הם היום מצרך נדיר. חלק קטן בלבד מהסחר הימי הבין־לאומי מתבצע על גבי אוניות הנושאות דגל אמריקאי – כלומר רשומות בארצות הברית, עומדות בדרישות משמר החופים ומעסיקות מלחים אזרחיים אמריקאים. המשרות מתגמלות, אך דורשות מחויבות קיצונית: היעדרות מהבית במשך חודשים בכל הפלגה.
העבודה בים כרוכה במחיר אנושי כבד. "אתה רואה עולמות אחרים, פוגש אנשים מכל העולם", מתארת קפוטו, המשמשת כקצינה שנייה – הדרגה השלישית בגובהה על האונייה. "אבל זה גם מאוד מבודד. אתה רחוק מהחברים ומהמשפחה שלך שלושה־ארבעה חודשים ברצף."
הפער העצום מול סין
המספרים ממחישים עד כמה המשימה של וושינגטון מורכבת. בעשור האחרון נבנו בארצות הברית 38 כלי שיט מסחריים גדולים בלבד, לעומת יותר מ־7,500 שנבנו במספנות בסין – פער של כ־197 ל־1, על פי נתוני חברת התיווך הימית בי־אר־אס שיפברוקרס. עבור ממשל טראמפ, זה לא רק נתון כלכלי מדאיג, אלא איום אסטרטגי על עצמאותה של ארצות הברית בים.
חברי קונגרס מקדמים הצעת חוק שתעניק סובסידיות לצי חדש של אוניות מסחר אמריקאיות, שיחויבו להעסיק קצינים ומהנדסים אמריקאים. רולנד רקסה, מזכיר־גזבר באיגוד המהנדסים הימיים, מעריך כי צי כזה ידרוש אלפי אנשי צוות נוספים.
על הנייר, מדובר במקצוע חלומי מבחינה כלכלית: מלחים מוסמכים יכולים להרוויח מעל 100 אלף דולר בשנה, כולל עד שישה חודשי חופשה בתשלום על היבשה. "השכר היה אחת הסיבות שבחרתי בזה", אומרת קפוטו. "אני יכולה לדאוג לעצמי ולמשפחה שלי יפה מאוד."
ובכל זאת, פחות צעירים בוחרים להצטרף. בארצות הברית פועלות שבע אקדמיות ימיות בלבד – שש אקדמיות מדינתיות והאקדמיה הימית של הצי המסחרי בקינגס פוינט שבמדינת ניו יורק, שהיא פדרלית ולימוד בה אינו כרוך בשכר לימוד. במוסדות המדינתיים, לעומת זאת, התלמידים משלמים. מספר הבוגרים שמסיימים עם הסמכה של משמר החופים לעבוד על אוניות ירד מ־1,048 בשנת 2017 ל־810 בלבד בשנה שעברה, לפי נתוני המינהל הימי הפדרלי.
המחיר האישי של החיים בים
העבודה בים כרוכה במחיר אנושי כבד. "אתה רואה עולמות אחרים, פוגש אנשים מכל העולם", מתארת קפוטו, המשמשת כקצינה שנייה – הדרגה השלישית בגובהה על האונייה. "אבל זה גם מאוד מבודד. אתה רחוק מהחברים ומהמשפחה שלך שלושה־ארבעה חודשים ברצף."
קול ג'ונסון, מהנדס בן 24 שסיים את האקדמיה בקינגס פוינט, מספר שהוא נלהב מהקריירה, אך מודאג מהחיים האישיים. "ידעתי שזה יהיה קשה להכיר מישהי, להקים משפחה, עם עבודה כזו," הוא אומר.
נתן ווימאות', מהנדס ראשי לשעבר בן 46, אומר שבמהלך 22 שנותיו בים היה בבית רק בחמישה חגי מולד. לדבריו, ששת חודשי החופשה בתשלום בשנה נשמעים נהדר על הנייר, אבל המציאות שוחקת: "אנחנו עובדים בים הרבה יותר ממשרה מלאה. היו תקופות שעבדתי יותר מ־12 שעות ביום. יש חברות שפשוט לא שמות מספיק אנשי צוות מיומנים על האונייה. אתה יורד לחוף – ושחוק לגמרי."
משבר כוח האדם בצי המסחרי
גם הצי האמריקאי עצמו נפגע מהמחסור במלחים אזרחיים. פיקוד ההובלה הימית הצבאית – צי אוניות מסחר המאויש על ידי אזרחים ותומך בצי הלוחם – מתקשה לאייש משרות, למרות שהוא מציע שכר גבוה במיוחד: יותר מ־220 אלף דולר בשנה לקצין ראשון, ובונוס חתימה של כ־71 אלף דולר, לפי דפי הגיוס הרשמיים. בשנה האחרונה נאלץ הפיקוד להוציא אוניות משירות בשל מחסור בצוותים.
במקביל, תעשיית הספנות המסחרית מתקשה לגוון את שורותיה. בין השנים 2013 ל־2022 רק כ־13 אחוז מהסטודנטים באקדמיות הימיות היו נשים, ורק כ־2 אחוז היו שחורים, לפי דוח של המינהל הימי. עבור רבים, התדמית של התחום – גברי, קשוח, מבודד – אינה מושכת.
על כך מתווסף ממד מטריד נוסף: טענות על תקיפות מיניות והטרדות. הופ היקס, סטודנטית לשעבר באקדמיה הימית הפדרלית, סיפרה כי נאנסה ב־2019 בזמן שעבדה על אונייה שהופעלה בידי חברת הספנות מאירסק, שמרכזה בדנמרק. החברה הגיעה איתה להסדר משפטי ב־2022, בסכום שלא פורסם. באותה שנה העביר הקונגרס חוק המחייב חברות ספנות לנקוט צעדים נרחבים יותר למניעת תקיפות מיניות ולהגברת הפיקוח.
קריסטין דאן, עורכת הדין של היקס, אומרת כי אמנם החוק העניק הגנות חדשות וחשובות, אך האתגר הוא באכיפה יומיומית ועקבית. לדבריה, כל עוד תרבות ההתלוננות מורכבת ומפחידה, נשים רבות יירתעו מלהצטרף או מלהישאר במקצוע.
עתיד לא ברור – והים מחכה
החזון של טראמפ ותומכיו ב"קונגרס הספנות" ברור: צי אמריקאי גדול יותר, נוכחות משמעותית יותר בנמלי העולם ופחות תלות בציים זרים – ובראשם הצי הסיני. אך הדרך לשם רצופה מכשולים. במסגרת הפסקת אש מסחרית קודמת עם סין, טראמפ השעה לשנה אגרות שהוטלו על אוניות מסחר סיניות העוגנות בארצות הברית – אותן אגרות שאמורות לפי הצעת החוק לממן חלק מהסובסידיות לצי האמריקאי החדש.
ההצעה מדברת גם על חיזוק האקדמיות הימיות, על הרחבת מספר המקומות ועל בדיקה אם יש צורך במוסדות נוספים. "אם יבנו את האוניות, אנחנו נדאג לאנשי הצוות," אומר קולונל מייקל פוסום, אסטרונאוט לשעבר וכיום מפקד האקדמיה הימית של טקסס איי אנד אם. אבל גם הוא מודה שבעת הזו, עתיד הענף לוט בערפל.
בעולם שבו מסחר ימי הוא עורק חיים מרכזי, הסיפור האמריקאי הוא לא רק אנקדוטה מקצועית – אלא מראה של מאבק בין מעצמות, של שוק עבודה משתנה, ושל דור צעיר שמתקשה לבחור חיים של חודשים ארוכים בים, גם כשמניחים על השולחן משכורת של שש ספרות. עבור קוראים ישראלים, שחיים במדינה מבוססת סחר ובעלת צי מסחרי עצמאי מוגבל, השאלה האמריקאית הזו – מי יסכים לעלות על הסיפון – עשויה בקרוב להיות גם שאלה עולמית.
