ביום שני הגיש ג’ושוע אהרון, מפתח האפליקציה, תביעה פדרלית נגד בכירים בממשל טראמפ, בטענה שהפעילו לחץ ישיר על אפל כדי להביא להסרת האפליקציה – ובכך פגעו בזכויותיו לחופש ביטוי וליצירה. התביעה הוגשה לבית המשפט הפדרלי במחוז קולומביה ומכוונת, בין היתר, כלפי התובעת הכללית פאם בונדי.
לטענת אהרון, בונדי ומשרד המשפטים השתמשו בסמכותם הממשלתית כדי לכפות על חברה פרטית פעולה שיש לה אפקט מצנן מובהק על ביטוי פוליטי מוגן. בונדי עצמה אישרה באוקטובר, בראיון לרשת פוקס ניוז, כי משרדה פנה לאפל בדרישה להסיר את האפליקציה – וכי החברה נענתה לבקשה.
המקרה מציב את אפל במרכז סערה ציבורית ומשפטית, ופותח מחדש דיון עקרוני על גבולות הכוח של הממשל מול חברות טכנולוגיה בעידן שבו חופש הביטוי מתווך בידי פלטפורמות פרטיות.
המאבק מתרחש על רקע גל רחב יותר של הסרת יישומים ותכנים הקשורים למדיניות ההגירה. אפל הסירה בעבר הקרוב אפליקציה נוספת בשם “די־אייסר”, שאפשרה דיווח על פעילות סוכני הגירה. גוגל הסירה אפליקציה דומה בשם “רד דוט”. חברת מטא, בעלת פייסבוק, סגרה קבוצת פייסבוק אזורית שעסקה בדיווח על נוכחות סוכנים, בטענה להפרת מדיניות נגד פגיעה מתואמת.
לפי כתב התביעה, אפל הפיצה את “אייס־בלוק” במשך שישה חודשים מבלי לטעון להפרת מדיניות, עד שהגורמים הפוליטיים נכנסו לתמונה. ממשל טראמפ טען כי האפליקציה מסכנת סוכני הגירה ומעודדת הפרעה לאכיפת החוק. שרת הביטחון הפנימי, קריסטי נואם, כינתה את האפליקציה “חסימת צדק”, ודוברת הבית הלבן קרולין לוויט טענה כי היא מסיתה לאלימות נגד רשויות החוק.
מנגד, אהרון ומגיני זכויות אזרח טוענים כי לא מדובר בהסתה, אלא בהנגשת מידע פומבי – וכי עצם הלחץ להסרת אפליקציה בשל תוכנה הפוליטי מהווה צנזורה אסורה. “כשאנחנו רואים שהממשלה שלנו עושה משהו לא נכון, חובתנו לקום,” אמר אהרון בראיון. לדבריו, הסרת האפליקציה אינה רק פגיעה אישית בו, אלא תקדים מסוכן לכל יוצר דיגיטלי.
המאבק מתרחש על רקע גל רחב יותר של הסרת יישומים ותכנים הקשורים למדיניות ההגירה. אפל הסירה בעבר הקרוב אפליקציה נוספת בשם “די־אייסר”, שאפשרה דיווח על פעילות סוכני הגירה. גוגל הסירה אפליקציה דומה בשם “רד דוט”. חברת מטא, בעלת פייסבוק, סגרה קבוצת פייסבוק אזורית שעסקה בדיווח על נוכחות סוכנים, בטענה להפרת מדיניות נגד פגיעה מתואמת.
למרות הביקורת הציבורית, נציגי משרד המשפטים וממשל טראמפ סירבו להגיב. אפל, כדרכה במקרים רגישים כאלה, בחרה גם היא בשתיקה.
הפרשה מחזירה לאור הזרקורים את השאלה המטרידה: עד כמה אפל עומדת באמת מאחורי עקרונות חופש הביטוי והפרטיות שהיא מציגה כבסיס למותג שלה? החברה ידועה כמי שנענתה בעבר לבקשות של משטרים סמכותניים – בעיקר בסין וברוסיה – והסירה אלפי אפליקציות בהתאם לדרישות מקומיות. אך עד כה, היא נמנעה מציות פומבי ללחצים דומים מצד הממשל האמריקאי.
הניגוד בולט במיוחד לאור עמדתה של אפל בפרשת סן ברנרדינו ב־2016, אז סירבה לפרוץ עבור הבולשת הפדרלית לטלפון של מחבל שביצע פיגוע בקליפורניה. אז טענה החברה כי פגיעה בהצפנה תסכן את פרטיות כלל המשתמשים. הממשל נאלץ למצוא פתרון חלופי – ואפל זכתה להערכה ציבורית רחבה.
לעומת זאת, במקרה הנוכחי, החברה בחרה להסיר אפליקציה בתוך זמן קצר מרגע לחץ ממשלתי. פעילי זכויות דיגיטליות מצביעים על סטנדרט כפול: עמידה פומבית מול הרשויות כשהאינטרס העסקי ברור – וציות שקט כאשר הנושא פוליטי ונפיץ.
התביעה של אהרון מצטרפת להליך משפטי נוסף שהוגש לאחרונה בידי הקרן לחזית אלקטרונית, המבקשת לחשוף תכתובות בין משרדי הממשלה לחברות הטכנולוגיה בניסיון לברר האם הופעלה כפייה ישירה להגבלת ביטוי פוליטי.
בלב הדיון נמצא ההבדל הדק – והמשמעותי – בין “בקשה” ממשלתית לבין “איום”. האם פנייה רשמית של התובעת הכללית מהווה צנזורה? והאם חברה פרטית רשאית להתגונן בטענה שפעלה מרצון, כאשר ברור שהלחץ הגיע מגוף בעל עוצמה רגולטורית אדירה?
עבור אפל, ההליך המשפטי עלול להיות מביך לא פחות משהוא מסוכן. מותג שנבנה סביב זכויות משתמשים ועצמאות מול שלטון עלול להיתפס כמי שנכנע במהירות ללחץ פוליטי מקומי – דווקא בדמוקרטיה שהוא חלק ממנה.
עבור אהרון, כך לדבריו, מדובר במאבק עקרוני. “זו לא רק אפליקציה אחת,” אמר. “אם הממשלה יכולה להרים טלפון ולגרום לחברה להסיר אפליקציה שלא מוצאת חן בעיניה – השאלה האמיתית היא מה הדבר הבא”.
