כך ויתרו על המיליארדים: הזוג היהודי שיצא מרשימת עשירי אמריקה כדי לשנות את החברה

ניו יורק — בשעה שרבים מבעלי ההון הגדולים בארצות הברית ממשיכים לצבור עוד ועוד נכסים, לורה וג׳ון ארנולד בחרו בנתיב חריג ואף כמעט חתרני: לוותר ביודעין על מעמדם כמיליארדרים. בני הזוג היהודים נעלמו מרשימת עשירי אמריקה של מגזין פורבס לאחר שתרמו כמעט מחצית מהונם האישי למטרות חברתיות, בסכום מצטבר של יותר מ־2.07 מיליארד דולר. 

על פי דיווח שפורסם בשבוע שעבר בעיתון ״ג׳רוזלם פוסט״, תרומותיהם של בני הזוג ארנולד שקולות לכ־42% מהונם, שהוערך טרם התרומות בכ־2.9 מיליארד דולר. רק בשנתיים האחרונות תרמו למעלה מ־200 מיליון דולר — נתון שממחיש כי לא מדובר במחווה חד־פעמית אלא במחויבות עמוקה ומתמשכת לפילנתרופיה.

ג׳ון ארנולד, בן 51, עשה את הונו כסוחר גז טבעי בחברת אנרון ובהמשך כמייסד ומנהל של קרן גידור פרטית. בשיא הצלחתו פרש מעולם ההשקעות בגיל 38 בלבד. רעייתו, לורה, בת 53, עבדה בעבר כעורכת דין בתחום המיזוגים והרכישות. במקום להרחיב את עסקיהם ולהגדיל את נכסיהם, בחרו השניים להקדיש את חייהם לפילנתרופיה במשרה מלאה.

 

ג׳ון ארנולד, בן 51, עשה את הונו כסוחר גז טבעי בחברת אנרון ובהמשך כמייסד ומנהל של קרן גידור פרטית. בשיא הצלחתו פרש מעולם ההשקעות בגיל 38 בלבד. רעייתו, לורה, בת 53, עבדה בעבר כעורכת דין בתחום המיזוגים והרכישות. במקום להרחיב את עסקיהם ולהגדיל את נכסיהם, בחרו השניים להקדיש את חייהם לפילנתרופיה במשרה מלאה.

 

היעלמותם מרשימת עשירי אמריקה לא סיימה את נוכחותם בזירה הציבורית — להפך. בני הזוג הופיעו השנה גבוה בדירוג נפרד של תורמים בולטים בארצות הברית, המדגיש דווקא את נדיבותם. מדובר באירוניה כמעט מושלמת: ירידה בדירוג הכלכלי כתוצאה ישירה מעלייה חריגה ברמת הנתינה.

בפורבס תיארו את בני הזוג כמי שמיישמים מודל פילנתרופי לא שגרתי: לורה, עורכת דין לשעבר, וג׳ון, מנהל קרן גידור לשעבר, פועלים כפילנתרופים מקצועיים, תוך הסתמכות על מחקר, מדידה והערכת תוצאות. תרומותיהם אינן מבוססות על רגש בלבד, אלא על ניתוחי נתונים ותוכניות שנבחנה השפעתן החברתית לאורך זמן.

מוקדי הפעילות המרכזיים שלהם הם מערכת החינוך ורפורמה במערכת המשפט הפלילי — שני תחומים שנחשבים קריטיים לעיצוב עתידה של החברה האמריקאית. ברפורמה המשפטית, בפרט, הם תומכים ביוזמות שמבקשות לצמצם כליאה מיותרת, להתמודד עם עוולות מערכתיות ולשנות דפוסים שפוגעים במיוחד בקהילות מוחלשות.

את הבחירה החריגה הזו ניסחו בני הזוג כבר לפני יותר מעשור. בשנת 2010 הצטרפו ל״התחייבות הנתינה״ — יוזמה שהוקמה בידי וורן באפט וביל גייטס, ומטרתה לעודד בעלי הון להתחייב לתרום את רוב כספם במהלך חייהם או לאחר מותם. במסמך ההצטרפות כתבו: ״אנחנו חבים חוב עמוק לקהילה ולמדינה שלנו על ההזדמנויות שניתנו לנו ועל הסביבה הכלכלית והחברתית שאפשרה לנו להצליח״.

בהמשך הבהירו את תפיסת עולמם בצורה חדה עוד יותר: ״אנחנו רואים בעושר שלנו לא מטרה בפני עצמה, אלא כלי ליצירת שינוי חיובי ומשמעותי. האחריות שלנו היא להבטיח שגם אחרים ייהנו מהזדמנויות דומות״.

דבריהם משתלבים באופן טבעי ברעיון היהודי של ״תיקון עולם״ — תפיסה מוסרית שלפיה על האדם מוטלת אחריות פעילה לשפר את החברה והעולם שסביבו. עבור בני הזוג ארנולד, הערך הזה אינו סיסמה אלא מצפן מעשי שמנחה החלטות כלכליות מרחיקות לכת.

הגישה המחושבת והמונעת נתונים שלהם מבדילה אותם מפילנתרופים רבים אחרים. במקום לפזר תרומות לעשרות מטרות, הם בודקים בקפידה את יעילותן של תוכניות, דורשים מדידה של תוצאות ומבקשים לוודא שהכסף מייצר השפעה ממשית וארוכת טווח. מודל זה, המכונה לעיתים ״פילנתרופיה אפקטיבית״, צובר עניין גובר בקרב בעלי הון המבקשים להשפיע באמת ולא רק להותיר חותם סמלי.

הסיפור של לורה וג׳ון ארנולד מעלה שאלות עמוקות על מושגי הצלחה ועושר בעולם המודרני. האם הצלחה נמדדת רק במספר האפסים בחשבון הבנק, או דווקא בשינוי שניתן לחולל באמצעותם? האם עושר הוא יעד אישי — או אחריות ציבורית?

עבור בני הזוג ארנולד, התשובות ברורות. עושר אמיתי, בעיניהם, אינו נמדד בדירוגים ובטבלאות, אלא בהשפעה על חייהם של אחרים. הם אולי נעלמו מרשימת עשירי אמריקה, אך במקביל טיפסו לרשימה שקטה ונדירה בהרבה — רשימת האנשים שבוחרים לוותר על כוח כלכלי כדי להפוך את החברה לצודקת וטובה יותר.