התוכנית החדשה, שהוכרזה על ידי שרת התעשייה של קנדה, מלאני ז'ולי, כוללת יצירת "מסלול מהיר" מיוחד לבעלי ויזת H-1B מארצות הברית. ויזת H-1B ניתנת לבעלי כישורים גבוהים המועסקים בחברות אמריקאיות, בעיקר בענפי טכנולוגיה, רפואה ותעשיות מתקדמות אחרות המתחרות על כישרונות ברמה עולמית.
"בעוד מדינות אחרות מגבילות את החופש האקדמי ופוגעות במחקר חדשני, קנדה משקיעה ומכפילה את המשאבים במדע", אמרה ז'ולי בהצהרה כתובה לעיתונות, בלי לציין במפורש את ארצות הברית – אך המסר היה ברור לחלוטין: קנדה רואה בקשיים של חוקרים בינלאומיים בארה"ב הזדמנות זהב.
התוכנית החדשה, שהוכרזה על ידי שרת התעשייה של קנדה, מלאני ז'ולי, כוללת יצירת "מסלול מהיר" מיוחד לבעלי ויזת H-1B מארצות הברית. ויזת H-1B ניתנת לבעלי כישורים גבוהים המועסקים בחברות אמריקאיות, בעיקר בענפי טכנולוגיה, רפואה ותעשיות מתקדמות אחרות המתחרות על כישרונות ברמה עולמית.
בראיון ל"ניו יורק טיימס" ביום שלישי הסבירה ז'ולי כי התקציב החדש יממן הקמה של מאה כיסאות מחקר חדשים, לא רק עבור חוקרים בכירים שיובילו את התחומים, אלא גם עבור צוותים ומעבדות שלמים. לדבריה, העדיפות העליונה שלה היא להחזיר לקנדה חוקרים קנדים שעזבו בעבר למדינות אחרות.
"במשך עשרות שנים לקנדה הייתה בעיה של 'ניקוז מוחות'. עכשיו אנחנו במצב של 'רווח מוחות'", אמרה ז'ולי. "המסר שלי לקנדים ברחבי העולם הוא: הגיע הזמן לחזור הביתה".
עם זאת הדגישה כי המבצע אינו מופנה רק למי שנולד בקנדה, אלא גם לחוקרים מרחבי העולם המבקשים יציבות מקצועית ואישית. "אם אתם רוצים לחיות במדינה הטובה ביותר על פני כדור הארץ, שהיא גם אחת הבטוחות בעולם, שתכבד את עבודתכם ותציע לכם את הסביבה הנכונה לפרוח — בואו לקנדה", אמרה.
סוגיית בעלי ויזת H-1B, שעליהם נשענת במידה רבה תעשיית הטכנולוגיה האמריקאית, הפכה לנקודת מחלוקת בתוך בסיס התמיכה של הנשיא טראמפ וערערה את תכנון כוח האדם בתעשיות הטכנולוגיה, התרופות והמחקר המתקדם. דמויות בולטות בעולם הטכנולוגיה, כמו אילון מאסק, קוראות בעקביות לשמור על המסלול עבור מהגרים בעלי כישורים גבוהים, בעוד גורמים מתנועת "להחזיר לאמריקה את הגדולה" (MAGA) דורשים לצמצם את מספר ויזות H-1B כחלק מהידוק כללי של מדיניות ההגירה לארצות הברית.
אי־הוודאות לגבי עתידם של מהגרים בעלי כישורים גבוהים בארצות הברית יוצרת חלון הזדמנויות עבור קנדה וכלכלות מפותחות אחרות, המבקשות למשוך אליהן מדענים מודאגים ממעמדם בארה"ב או מהשפעת הקיצוצים במימון מחקר מצד ממשל טראמפ.
במהלך השנה האחרונה מוסדות אקדמיים ורפואיים מרכזיים בקנדה מגייסים באופן פעיל עובדים מארצות הברית. באפריל הודיעה רשת הבריאות האוניברסיטאית של טורונטו, רשת מרכזית של בתי חולים ומכוני מחקר, כי תגייס מאה חוקרים ישירות מארצות הברית.
אוניברסיטת טורונטו, האוניברסיטה המובילה בקנדה ואחת המדורגות גבוה בעולם, הצליחה בשנה האחרונה לפתות כמה פרופסורים בכירים למדעי הרוח והחברה מאוניברסיטאות עילית בליגת אייבי. בשבועות האחרונים בלבד הודיעה האוניברסיטה כי גייסה שני פרופסורים מן המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) — אחד בתחום מדעי כוכבי הלכת ואחר בתחום הכלכלה — וכן כלכלן מאוניברסיטת סטנפורד, מארק דוגן. דוגן יכהן כמנהל החדש של בית הספר מאנק לעניינים גלובליים ומדיניות ציבורית, שנחשב למקבילה הקנדית של בית הספר לממשל קנדי באוניברסיטת הרווארד.
על פי הודעת הממשלה הפדרלית, המימון החדש — 1.7 מיליארד דולר קנדי, שהם כ־1.2 מיליארד דולר אמריקאי — ישמש לתשלום משכורות לחוקרים, להקמת תשתיות מחקר חדשות, לפרסים לחוקרים מובילים בתחומם ולהטבות מיוחדות לגיוס מדענים בראשית הקריירה.
ז'ולי ציינה כי המאמץ יתמקד לא רק בהבאת כישרון מחקרי לקנדה, אלא גם בחיבורו לתעשייה ולהייטק המקומי, כדי לתרגם את הידע המדעי לחדשנות כלכלית. לדבריה, התוכנית הקנדית דומה למהלכים הננקטים באירופה, שם מדינות מפותחות מנסות לנצל את אי־הוודאות בארצות הברית כדי להציע לחוקרים צעירים אלטרנטיבה לאוניברסיטאות האמריקאיות כבסיס לקריירה שלהם.
עם זאת, היקף הכלכלה הקנדית קטן בהרבה מזה של ארצות הברית, ומומחים מזהירים כי שמירה על עובדים בעלי כישורים גבוהים אינה משימה פשוטה, אם מדיניות הגיוס לא תלוּוה בהרחבת אפשרויות התעסוקה במגזר הפרטי בתחומי מפתח כמו טכנולוגיה ורפואה.
למרות תדמיתה כמדינה איכותית למגורים, קנדה מתמודדת כבר שנים עם קושי בשימור עובדים מבוקשים. מחקר שפורסם לאחרונה על ידי המכון לאזרחות קנדית מצא כי אחד מכל חמישה מהגרים לקנדה עוזב את המדינה בתוך 25 שנה מהגעתו. בקרב בעלי תואר דוקטור שיעור העוזבים גבוה כמעט פי שניים מזה של בעלי תואר ראשון בלבד.
ממצאי המחקר מעידים שקנדה צריכה לעשות יותר כדי לשלב ולהעמיק את אחיזתם של אותם "נודדים גלובליים" נחשקים, אחרת תסתכן באובדן מהיר שלהם למדינות מתחרות. ז'ולי טענה כי התקציב החדש הוא צעד מרכזי בדרך לשימור החוקרים בקנדה למשך שנים ארוכות יותר.
בשורה התחתונה, השאלה הגדולה איננה האם קנדה תצליח למשוך את המוחות המבריקים — מדובר ביעד שכבר החל להתממש — אלא האם תצליח ליצור תנאים שיגרמו להם להישאר. ההיסטוריה מלמדת שהאתגר הזה אינו פשוט, אך על רקע השקעה של יותר ממיליארד דולר ותמונה פוליטית סוערת בארצות הברית, ייתכן שקנדה עומדת בפני רגע מכריע: הזדמנות להפוך מ"תחנת ביניים" לקריירות מדעיות – ליעד קבע עבור דור חדש של מדענים וחוקרים מהשורה הראשונה.
