הקבצים, שהיו זמינים לציבור ביום שישי, חדלו מלהיות נגישים כבר ביום שבת, ללא הודעה מוקדמת או הסבר רשמי. על פי בדיקה של עיתונאים וארגוני ביקורת, בין החומרים שהוסרו היו גם תמונות של ציורים המתארים נשים עירומות, וכן סדרת צילומים של מגירות ומדפים מתוך נכסיו של אפשטיין. באחת התמונות הללו, שנמצאה בתוך מגירה בין תצלומים אחרים, הופיע צילום משותף של טראמפ, אפשטיין, מלניה טראמפ ומקסוול.
משרד המשפטים לא השיב לשאלות ישירות בנוגע להסרת הקבצים, אך פרסם הודעה קצרה ברשת החברתית אקס, שבה נמסר כי “תמונות וחומרים נוספים ימשיכו להיבחן ולהימחק בהתאם לחוק, מתוך משנה זהירות, ככל שיצטבר מידע נוסף”. ההודעה לא כללה פירוט אילו חומרים הוסרו, מדוע הוסרו, והאם בכוונת המשרד לפרסם אותם מחדש.
היעלמותם הפתאומית של הקבצים הציתה גל של ספקולציות ברשתות החברתיות ובמערכת הפוליטית. חברי המפלגה הדמוקרטית בוועדת הפיקוח של בית הנבחרים הפנו את הזרקור במיוחד לתמונה החסרה שבה נראה טראמפ, וכתבו בפוסט פומבי: “מה עוד מכסים? הציבור האמריקאי זכאי לשקיפות מלאה”.
משרד המשפטים לא השיב לשאלות ישירות בנוגע להסרת הקבצים, אך פרסם הודעה קצרה ברשת החברתית אקס, שבה נמסר כי “תמונות וחומרים נוספים ימשיכו להיבחן ולהימחק בהתאם לחוק, מתוך משנה זהירות, ככל שיצטבר מידע נוסף”. ההודעה לא כללה פירוט אילו חומרים הוסרו, מדוע הוסרו, והאם בכוונת המשרד לפרסם אותם מחדש.
האירוע חיזק חששות שכבר ליוו את פרסום המסמכים עצמו. אף שעשרות אלפי עמודים פורסמו כחלק מחשיפת החומרים הקשורים לאפשטיין, רבים מהמבקרים טענו כי התרומה להבנת הפרשה מוגבלת. המסמכים החדשים חשפו מעט מאוד מידע שלא היה ידוע קודם על היקף פשעיו של אפשטיין או על שרשרת ההחלטות שאפשרה לו, במשך שנים, לחמוק מאישומים פדרליים חמורים.
בין החוסרים הבולטים: ראיונות של הלשכה הפדרלית לחקירות עם ניצולות, תזכירים פנימיים של משרד המשפטים שעסקו בהחלטות התביעה, ורשומות שעשויות היו לשפוך אור על האופן שבו הוערך התיק מבפנים. מסמכים כאלה היו יכולים להסביר מדוע בשנת 2008 הורשה אפשטיין להודות באשמה בעבירה מינורית יחסית ברמת המדינה, במקום לעמוד לדין פדרלי חמור בהרבה.
גם ההתייחסות לדמויות ציבוריות רמות דרג הקשורות לאפשטיין נותרה דלה. הרשומות כמעט ואינן מזכירות אישים רבי־השפעה שנקשרו אליו לאורך השנים, בהם הנסיך אנדרו מבריטניה, עובדה שמחדשת שאלות לגבי מי נחקר לעומק ומי נותר מחוץ לאור הזרקורים. התחושה בקרב מבקרים היא שהחשיפה רחוקה מלהיות מלאה.
לצד זאת, נכללו בפרסומים כמה פרטים חדשים, ובהם מסמכים הנוגעים להחלטת משרד המשפטים לנטוש חקירה פדרלית נגד אפשטיין בשנות האלפיים, וכן תלונה משנת 1996, שלא נחשפה בעבר, שבה נטען כי אפשטיין גנב תצלומים של ילדים. עם זאת, עיקר החומר שפורסם עד כה התמקד בתמונות מנכסיו של אפשטיין בניו יורק ובאיי הבתולה האמריקאיים, לצד מספר מצומצם של צילומים של פוליטיקאים ואנשי ציבור.
למרות מועד אחרון שנקבע על ידי הקונגרס לפרסום מלא של החומרים, משרד המשפטים הודיע כי בכוונתו לפרסם מסמכים נוספים בהדרגה. העיכוב, כך נטען, נובע מהצורך להשחיר שמות של ניצולות ופרטים מזהים אחרים. עם זאת, המשרד לא התחייב ללוח זמנים ברור, ולא מסר מתי צפויים להתפרסם חומרים נוספים.
הגישה הזו עוררה זעם בקרב חלק מנפגעותיו של אפשטיין ובקרב מחוקקים שפעלו במשך שנים כדי לחייב את המשרד בשקיפות. בעיניהם, פרסום המסמכים ביום שישי לא סימן את סיומו של מאבק ארוך, אלא דווקא את תחילתה של תקופת המתנה בלתי מוגדרת להשלמת התמונה המלאה.
“אני מרגישה שמשרד המשפטים, מערכת המשפט כולה, שוב כושלת בנו”, אמרה מרינה לסרדה, שטענה כי אפשטיין ניצל אותה מינית באחוזתו בניו יורק כשהייתה בת 14. לדבריה, ההסתרות והפערים בפרסום מעמיקים את תחושת חוסר האמון.
המסמכים המשמעותיים ביותר שפורסמו עד כה מעידים כי כבר בשנת 2007 החזיקו התובעים הפדרליים בתיק שנראה חזק נגד אפשטיין, אך בחרו שלא להגיש כתב אישום. תמלילים של דיוני חבר מושבעים גדול, שנחשפו לראשונה לציבור, כוללים עדויות של סוכני הלשכה הפדרלית לחקירות, שתיארו ראיונות עם נערות ונשים צעירות שקיבלו תשלום עבור מעשי מין. הצעירה שבהן הייתה בת 14 בלבד.
עוד נחשף תמליל ראיון שערכו עורכי דין של משרד המשפטים, יותר מעשור לאחר מכן, עם אלכסנדר אקוסטה – התובע האמריקאי שפיקח על התיק בשעתו וכיהן לימים כשר העבודה בממשל טראמפ. אקוסטה הסביר כי חשש שחבר מושבעים לא יאמין למאשימות, וציין את הקושי המשפטי בהגדרת המקרה כעבירת סחר במין לעומת שידול לזנות, תחום המטופל לרוב ברמת המדינה.
ג’ניפר פרימן, עורכת דין המייצגת את מריה פארמר ושורדות נוספות, אמרה כי פרסום המסמכים מעורר תחושה מעורבת של הצדקה וכאב. פארמר טענה במשך שנים כי אפשטיין ומקסוול החזיקו תצלומים של התעללות מינית בילדים. “זה גם ניצחון וגם טרגדיה”, אמרה פרימן. “ברור כעת שהממשלה לא פעלה. אילו היו חוקרים אפילו במידה מינימלית, ניתן היה לעצור אותו ולמנוע פגיעות נוספות”.
היעלמות הקבצים מהאתר הרשמי מוסיפה נדבך נוסף של חשד וחוסר אמון לפרשה שגם כך נותרה פתוחה וכואבת. עבור רבים, השאלה כבר אינה רק מה פורסם – אלא מה הוסר, מדוע, ומי החליט שהציבור אינו רשאי לראות את התמונה המלאה.
