מהחופים של דרום קליפורניה ועד איים פרטיים מול חופי פלורידה, הכלכלנים של רילטור.קום מיפו את עשרת אזורי המגורים היקרים ביותר בארצות הברית, ובחנו לא רק את מחירי הבתים אלא גם את השכר הנדרש כדי לעמוד בהם מבלי להיחנק כלכלית. בראש הרשימה ניצב המיקוד 92657 — ניופורט קוסט שבקליפורניה — שם מחיר הבית החציוני המוצע למכירה עומד על כ־11.8 מיליון דולר.
לדברי אנתוני סמית', כלכלן בכיר ברילטור.קום, מדובר בשילוב של גורמים נדירים שמקפיצים את המחירים לרמות של עשרות מיליוני דולרים. “בראש ובראשונה מדובר במחסור חריף בקרקע ובנכסים שאי אפשר לשחזר”, הוא מסביר. “נכסי חוף אמיתיים קיימים רק לאורך רצועות צרות סמוך למרכזי אוכלוסייה גדולים. מספר החלקות עם גישה ישירה לים ונוף פתוח מוגבל מאוד, וכשההיצע כה נמוך — המחירים מטפסים באופן טבעי”.
מדובר בשילוב של גורמים נדירים שמקפיצים את המחירים לרמות של עשרות מיליוני דולרים. “בראש ובראשונה מדובר במחסור חריף בקרקע ובנכסים שאי אפשר לשחזר”, הוא מסביר. “נכסי חוף אמיתיים קיימים רק לאורך רצועות צרות סמוך למרכזי אוכלוסייה גדולים. מספר החלקות עם גישה ישירה לים ונוף פתוח מוגבל מאוד, וכשההיצע כה נמוך — המחירים מטפסים באופן טבעי”.
במקרה של ניופורט קוסט, התשלום החודשי המשוער על משכנתה לבית חציוני — הלוואה ל־30 שנה בריבית של כ־6.25% ועם מקדמה של 20% — עומד על כ־59 אלף דולר בחודש. לפי כלל האצבע שלפיו הוצאות הדיור אינן אמורות לעלות על 30% מההכנסה, המשמעות היא צורך בהכנסה שנתית של כ־2.36 מיליון דולר כדי “להרשות לעצמך” לגור באזור.
לדברי קורי וייס, סוכן נדל"ן בכיר מקליפורניה, ניופורט קוסט שומרת בעקביות על מעמדה כאחת היקרות במדינה בזכות שילוב נדיר של מאפיינים. “זה מקום שמציע פרטיות גבוהה, תחושת ביטחון, קהילה מגובשת ונופים מרהיבים”, הוא אומר. “השכונות המגודרות, הרחובות הרחבים והאופי השקט מושכים משפחות אמידות שמחפשות איכות חיים ברמה הגבוהה ביותר”.
וייס מוסיף כי רבים מלקוחותיו מדגישים גם את האווירה המשפחתית. “הורים אוהבים לדעת שהילדים יכולים לשחק בחוץ בבטחה, ועדיין לחיות בבתים בסגנון אחוזה עם נוף לים ולעמקים. זו תחושת שכונה אמיתית — בלי לוותר על יוקרה”.
קליפורניה שולטת ברשימה באופן מובהק, עם שבעה מתוך עשרת האזורים היקרים ביותר. בין היתר נכללים בה גם בוורלי הילס (90210) ובל־אייר (90077), שני סמלים מובהקים של עושר ויוקרה באזור לוס אנג'לס. לדברי סמית', חוק מיסוי הנדל"ן המוכר כ”פרופוזיציה 13” תורם לכך: “הוא קושר את מס הרכוש למחיר הרכישה המקורי, מה שנותן לבעלי נכסים ותיקים תמריץ חזק לא למכור. האפקט הזה מצמצם מאוד את ההיצע ודוחף את המחירים כלפי מעלה”.
גם סנטה ברברה מיוצגת פעמיים בעשירייה, עם המיקודים 93108 ו־93110. הראשון מאופיין באחוזות חוף וגבעה היסטוריות וברמת פרטיות גבוהה שמושכת תושבים בולטים מרחבי העולם; השני מציע נופי ים והרים דומים, אך באופי כפרי ומרווח יותר. לרשימה הקליפורנית מצטרפים גם רנצ’ו סנטה פה ומאליבו, שחרף שריפות קשות שפקדו אותה בעבר, ממשיכה למשוך משקיעים שמאמינים בערך ארוך הטווח של חוף הים האגדי.
במקום השני ברשימה מדורג אי פישר שבמיאמי ביץ’ שבפלורידה, עם מחיר בית חציוני של כ־11.65 מיליון דולר. האי, הנגיש אך ורק באמצעות מעבורת פרטית, יאכטה או מסוק, מציע רמת פרטיות ואבטחה יוצאת דופן במרחק דקות בלבד ממרכז מיאמי. “זו אחת הקהילות הסגורות והבטוחות ביותר במדינה”, אומר מילטיאדיס קסטניס, סוכן נדל"ן במיאמי ביץ’. “העובדה שהאי מוקף מים מכל עבר, עם גישה מוגבלת לתושבים ולאורחים בלבד, יוצרת רף כניסה גבוה במיוחד”.
לדברי אלנה בלונצר, סוכנת נדל"ן המתמחה באי ואף מתגוררת בו, מדובר ביוקרה ברמה קיצונית. “התושבים הם יזמים, מנהלים בכירים ובעלי הון מרחבי ארצות הברית ומהעולם”, היא אומרת. “מעבר למחירי הבתים, נדרש גם תשלום חד־פעמי של כחצי מיליון דולר כדמי חברות — עוד מסנן שמבטיח אוכלוסייה מצומצמת מאוד”. בתמורה נהנים הדיירים ממרינות למגה־יאכטות, מגרשי גולף וטניס, מתקני ספורט, ספא יוקרתי וחוף פרטי.
גם מדינת ניו יורק מיוצגת פעמיים, עם ברידג’המפטון וווטר מיל שבהמפטונס — אזור הנופש האהוב על האלפיון העליון של ניו יורק. לדברי אדם הופר, סוכן נדל"ן מקומי, השילוב של אחוזות רחבות ידיים, חופי אוקיינוס, מועדוני גולף, רכיבה על סוסים וסצנת קולינריה משובחת הופך את האזור ליעד נחשק במיוחד.
בסיכומו של דבר, המחקר מדגיש כי האזורים היקרים ביותר בארצות הברית אינם מיועדים “לעשירים רגילים”, אלא לקבוצה מצומצמת של בעלי הון עצום המחפשים שילוב של יוקרה, פרטיות וקהילה סגורה. עבור רוב האמריקאים — גם בעלי הכנסה גבוהה — החיים במקומות אלה נותרים חלום רחוק, ומשמשים תזכורת חדה לפערים המעמיקים בשוק הדיור האמריקאי.
