טראמפ נסוג משיקגו, לוס אנג’לס ופורטלנד – ומזהיר: נחזור חזקים יותר

הנשיא דונלד טראמפ הודיע ביום רביעי כי הוא מסיג את כוחות המשמר הלאומי משיקגו, לוס אנג’לס ופורטלנד, אך הותיר פתח ברור לשוב ולשלוח כוחות פדרליים בעתיד – “בצורה שונה והרבה יותר חזקה”, לדבריו. ההכרזה מגיעה לאחר שבית המשפט העליון בארצות הברית דחה בשבוע שעבר את בקשת הממשל לאפשר פריסה של המשמר הלאומי בשיקגו במטרה להגן על סוכני סוכנות אכיפת ההגירה והמכס, כחלק ממסע האכיפה הנוקשה של הממשל בתחום ההגירה.

“אנחנו מסיגים את המשמר הלאומי משיקגו, לוס אנג’לס ופורטלנד, למרות העובדה שהפשיעה ירדה מאוד בזכות הפטריוטים הגדולים האלה – ורק בזכותם,” כתב טראמפ ברשת “טרות’ סושיאל”. הוא טען כי הערים “היו נעלמות” אלמלא “התערבות הממשל הפדרלי”.

 

בהודעה נוספת רמז טראמפ לאפשרות של פריסות עתידיות, ואף ניסח זאת כאיום כמעט מפורש: “נחזור – אולי בצורה שונה והרבה יותר חזקה – כאשר הפשיעה תתחיל לעלות שוב. זו רק שאלה של זמן!”

 

בהודעה נוספת רמז לאפשרות של פריסות עתידיות, ואף ניסח זאת כאיום כמעט מפורש: “נחזור – אולי בצורה שונה והרבה יותר חזקה – כאשר הפשיעה תתחיל לעלות שוב. זו רק שאלה של זמן!” עצם ההצהרה הזו מעוררת חשש בקרב מתנגדיו כי טראמפ עשוי לנסות לעקוף את המגבלות שהציב בית המשפט באמצעות הפעלת “חוק המרד” משנת 1807 – כלי משפטי חריג ושנוי במחלוקת שטראמפ ואנשיו רמזו אליו שוב ושוב בקמפיין 2024 ובתחילת כהונתו השנייה. הפעלת החוק עשויה להעניק לנשיא סמכויות רחבות במיוחד לפריסת כוחות צבא סדירים בתוך ארצות הברית, תוך עקיפת מגבלות המקובלות על שימוש בכוח צבאי בענייני פנים.

בהחלטתו שחסמה את פריסת המשמר הלאומי לשיקגו, בית המשפט העליון אותת – לפי האופן שבו הוצגה ההחלטה על ידי הצדדים – כי סמכותו של הנשיא “לפדרל” את המשמר הלאומי, בהתאם לחוק הפדרלי המתיר זאת במצבים שבהם לא ניתן עוד לאכוף את חוקי ארצות הברית באמצעות “כוחות סדירים”, אינה חלה בהכרח על משימה שמטרתה הגנה על סוכנים האוכפים את חוקי ההגירה. מדובר במכה למאמצי הממשל להרחיב את נוכחות הכוחות הפדרליים בערים, אך לא בהכרח בסוף הדרך: גם לאחר הפסיקה, האפשרות של שימוש ב“חוק המרד” נותרת – לפחות תיאורטית – על השולחן.

“חוק המרד”, שנחקק במקור בשנת 1807 ותוקן כמה פעמים מאז, מאפשר לנשיא להורות על פריסת כוחות צבא פעילים בשטח ארצות הברית בתנאים מסוימים. לאורך ההיסטוריה האמריקאית החוק הופעל לעיתים נדירות, ובין המקרים הבולטים שהוזכרו בהקשר הציבורי נמצאות מהומות לוס אנג’לס בשנת 1992. שימוש בו כיום יהיה מהלך דרמטי ביותר, שעשוי להצית סערה פוליטית, מחאה ציבורית נרחבת ואתגרים משפטיים כמעט מיידיים – ולסמן סטייה משמעותית מן הנורמות האמריקאיות ביחס למעורבות צבאית בענייני פנים.

הודעת ההסגה של טראמפ התקבלה בברכה מצד התובע הכללי של קליפורניה, רוב בונטה, שאמר כי הממשל השתמש בכוחות המשמר הלאומי כ“פיונים פוליטיים”, ותקף את טראמפ במילים חריפות: “נשיא נואש להיות מלך.” בונטה הוסיף כי גם אם הפריסה הנוכחית נבלמה, “שלטון החוק עדיין תחת איום”, והדגיש שמשרדו “לא נסוג” ומוכן למאבקים נוספים.

תגובתו של בונטה משקפת את הקרע העמוק בין מדינות דמוקרטיות כמו קליפורניה לבין ממשל טראמפ בסוגיות של הגירה, אכיפה, זכויות מדינות וגבולות הכוח הפדרלי. פריסת המשמר הלאומי הייתה חלק ממסע אכיפה אגרסיבי יותר שכלל, לפי תיאור הממשל, מעצרים נרחבים, גירושים מואצים ופעולות אכיפה בעלות נראות ציבורית גבוהה. תומכי המהלך טענו כי מדובר בצעדים הכרחיים לאבטחת הגבול ולהגנה על אזרחים, בעוד מבקריו טענו שהפעלת המשמר הלאומי בערים היא מיליטריזציה מסוכנת של אכיפה אזרחית ופגיעה בנורמות פדרליזם ארוכות שנים.

השאלה המרכזית כעת היא מהו הצעד הבא. האם האיום של טראמפ הוא בעיקר רטוריקה פוליטית שנועדה להפעיל לחץ על ערים ומושלים – או שהוא מתכוון באמת לחזור עם מהלך חריף יותר, כולל שימוש בכלים חריגים כמו “חוק המרד”? האם הפשיעה בערים הללו תעלה, כפי שהוא חוזה, או שהמגמות יימשכו ללא נוכחות המשמר? מעבר לכך, האירוע כולו מעלה סוגיות חוקתיות כבדות משקל: מהו גבול סמכותו של נשיא ביחס למדינות, מתי מותר להפוך כוח מדינתי לכוח פדרלי, ומהו היקף השימוש הראוי בכוחות צבאיים בתוך שטח ארצות הברית.

בינתיים, תושבי שיקגו, לוס אנג’לס ופורטלנד יכולים לנשום לרווחה – לפחות זמנית. אך לאחר שטראמפ הבטיח לחזור “בצורה שונה והרבה יותר חזקה”, ברור שהמאבק על גבולות הכוח הפדרלי בערים הללו רחוק מסיום.