המהפכה השקטה באקדמיה: סין דוחקת את ארצות הברית מצמרת המחקר העולמי

במשך עשרות שנים נחשבה ארצות הברית למעצמת־העל הבלתי מעורערת של המחקר האקדמי. אוניברסיטאות אמריקאיות שלטו בדירוגים, הובילו בפרסי נובל והכתיבו את סדר היום המדעי העולמי. אך נתונים עדכניים מצביעים על שינוי טקטוני: סין, בעבודה שיטתית של יותר משני עשורים, עקפה את ארצות הברית במדד מרכזי של תפוקת מחקר – ומאותתת על סדר עולמי חדש בהשכלה הגבוהה.

בדירוג ליידן, דירוג בינלאומי יוקרתי המבוסס על מספר ואיכות פרסומים מדעיים, ירדה לאחרונה אוניברסיטת הרווארד למקום השלישי. מעליה מדורגות כעת אוניברסיטאות סיניות, וברשימת עשרת המובילים מופיעות שמונה אוניברסיטאות מסין. מדובר בשינוי היסטורי: בראשית שנות ה־2000 שלטו מוסדות אמריקאיים בדירוגים מסוג זה, כששבעה מתוך עשרת הראשונים היו מארצות הברית, והרווארד ניצבה בפסגה.

 

בדירוג ליידן, דירוג בינלאומי יוקרתי המבוסס על מספר ואיכות פרסומים מדעיים, ירדה לאחרונה אוניברסיטת הרווארד למקום השלישי. מעליה מדורגות כעת אוניברסיטאות סיניות, וברשימת עשרת המובילים מופיעות שמונה אוניברסיטאות מסין. מדובר בשינוי היסטורי: בראשית שנות ה־2000 שלטו מוסדות אמריקאיים בדירוגים מסוג זה, כששבעה מתוך עשרת הראשונים היו מארצות הברית, והרווארד ניצבה בפסגה.

 

אז, רק אוניברסיטה סינית אחת — אוניברסיטת ג’ג’יאנג — הצליחה להיכנס לרשימת 25 המובילות. כיום אותה אוניברסיטה מדורגת במקום הראשון בעולם בדירוג ליידן, ושבע אוניברסיטאות סיניות נוספות מצטרפות אליה בעשירייה הראשונה. הרווארד נותרה האוניברסיטה האמריקאית היחידה בצמרת, וגם זאת בעיקר בזכות איכות הציטוטים ולא בשל נפח המחקר.

הנתונים אינם מעידים על נסיגה אמריקאית בייצור מחקרי. להפך: מוסדות כמו אוניברסיטת מישיגן, אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג’לס, אוניברסיטת ג’ונס הופקינס, אוניברסיטת וושינגטון בסיאטל, אוניברסיטת פנסילבניה ואוניברסיטת סטנפורד מפרסמים כיום יותר מחקרים מאשר לפני שני עשורים. אלא שהקצב הסיני גבוה לאין שיעור.

לדברי מארק נייסל, מנהל שירותים במרכז ללימודי מדע וטכנולוגיה באוניברסיטת ליידן, סין “בונה קיבולת מחקר עצומה”. דירוג ליידן מתבסס על נתוני מאגר “רשת המדע”, הכולל מאמרים מכתבי עת בינלאומיים מובילים. חוקרים סינים, שבעבר פרסמו בעיקר בסינית, מכוונים כיום במכוון לפרסום באנגלית, בכתבי עת בעלי חשיפה וציטוטים גבוהים.

מאחורי הזינוק עומדת מדיניות ממשלתית ברורה. הנשיא שי ג’ינפינג מציב את המדע והטכנולוגיה בלב תפיסת העוצמה הלאומית של סין. בנאום שנשא ב־2024 הדגיש כי “המהפכה המדעית והטכנולוגית שזורה במאבק בין מעצמות־על”, והציג הישגים בתחומים כמו מחשוב קוונטי, ביוטכנולוגיה וחקר החלל. בין היתר הוזכרה פריצת דרך במכון טיינג’ין לביוטכנולוגיה תעשייתית, שבו פותחה שיטה לייצור עמילן מפחמן דו־חמצני — פיתוח שעשוי בעתיד לשנות את תעשיית המזון.

במקביל, סין משקיעה מיליארדי דולרים באוניברסיטאות, מקימה תוכניות מחקר ייעודיות ומושכת חוקרים זרים באמצעות תנאים נדיבים ואשרות מיוחדות לבוגרי מוסדות מדע וטכנולוגיה מובילים. “לסין יש כיום משאבים להשכלה גבוהה שלא היו לה לפני עשרים שנה”, אומר אלכס אושר, נשיא חברת הייעוץ להשכלה גבוהה בטורונטו.

בארצות הברית, לעומת זאת, המגמה הפוכה. ממשל טראמפ מקדם קיצוצים משמעותיים במענקי מחקר פדרליים, בטענה לבזבוז כספים ולצורך להרחיק את המחקר מנושאים הנתפסים כ”פוליטיים”, כמו גיוון ושוויון. הנהלות אוניברסיטאות מזהירות מפני פגיעה חמורה ביכולת לקיים מחקר מתקדם, במיוחד במדעי הרפואה והטבע. הרווארד אף הקימה אתר ייעודי המתעד פרויקטים שעלולים להיעצר בשל הקיצוצים.

אמנם שופט פדרלי הורה לממשלה לחדש מימון שנשלל מהרווארד באביב האחרון, אך הממשל כבר הבהיר כי בכוונתו לצמצם מענקים עתידיים. במקביל, מדיניות הגירה מחמירה ואיסורי נסיעה פוגעים בזרם הסטודנטים והחוקרים הבינלאומיים. באוגוסט 2025 נרשמה ירידה של כ־19 אחוז במספר הסטודנטים הזרים שהגיעו לארצות הברית — נתון המאיים על מעמדה של האקדמיה האמריקאית כמוקד משיכה עולמי.

דירוגים אחרים מציגים תמונה מורכבת יותר. בדירוג של כתב העת הבריטי “טיימס להשכלה גבוהה” לשנת 2026 מדורגת אוניברסיטת אוקספורד במקום הראשון זה עשור ברציפות, ואחריה המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס, אוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטת קיימברידג’, והרווארד וסטנפורד במשותף. שבעה מתוך עשרת המובילים עדיין אמריקאיים, אך בהמשך הרשימה המגמה ברורה: עשרות אוניברסיטאות אמריקאיות יורדות בדירוג, בעוד מוסדות מסין, הונג קונג ודרום קוריאה מטפסים.

כך, אוניברסיטאות פקינג וצ’ינגהואה, שדורגו לפני עשור במקומות 42 ו־47, נמצאות כיום ממש מתחת לעשירייה הראשונה. במקביל, מוסדות אמריקאיים ותיקים כמו אוניברסיטת דיוק, אוניברסיטת אמורי ואוניברסיטת נוטרדאם רושמים ירידות עקביות.

למרות זאת, מומחים מזהירים מפני מסקנות פזיזות. השפעת קיצוצי המימון וקיטון בתוכניות דוקטורט תורגש רק בעוד כמה שנים, בשל פער הזמן המובנה בין תחילת מחקר לפרסומו. “יש כאן השהיה של ארבע או חמש שנים”, מסביר אושר. “הפגיעה בדירוגים עוד לפנינו”.

פיל באטי, קצין עניינים עולמיים ב”טיימס להשכלה גבוהה”, מסכם כי לא מדובר בקריסה אמריקאית, אלא בהאצה של אחרים. “אני משתמש במונח ‘דעיכה’ בזהירות”, הוא אומר. “האוניברסיטאות האמריקאיות לא נעשות גרועות יותר — פשוט שאר העולם מתקדם מהר יותר”.

כך, כמעט בלי רעש, מתגבש סדר עולמי חדש במחקר ובהשכלה הגבוהה: כזה שבו הדומיננטיות האמריקאית כבר אינה מובנת מאליה, וסין מתייצבת ככוח המדעי המרכזי של המאה ה־21.