איש לא מעל הקונגרס: ועדת הפיקוח ממליצה להעמיד את ביל והילרי קלינטון לדין בטענת זלזול — והוויכוח סביב אפשטיין מתפוצץ מחדש

בהצבעה דרמטית שחצתה קווים מפלגתיים והחזירה את פרשת ג’פרי אפשטיין למרכז הבמה בוושינגטון, ועדת הפיקוח של בית הנבחרים הצביעה ביום רביעי להמליץ על העמדת הנשיא לשעבר ביל קלינטון ושרת החוץ לשעבר הילרי קלינטון בזלזול בקונגרס. מדובר בצעד חריג כלפי אחת המשפחות הפוליטיות המזוהות ביותר עם המפלגה הדמוקרטית — אך חשוב לדייק: זוהי המלצה של ועדה, לא הרשעה ולא גזר דין. כדי שההליך יתקדם, נדרשת הצבעה במליאת בית הנבחרים, ובהמשך — החלטה של רשויות התביעה אם בכלל להגיש כתב אישום.

לפי תוצאות ההצבעה, נגד ביל קלינטון הצביעו 34 בעד ההמלצה ו־8 נגד, ושני חברים נמנעו. תשעה דמוקרטים הצטרפו לכל הרפובליקנים בוועדה — נתון שממחיש עד כמה סוגיית “תיקי אפשטיין” הפכה לא רק לקרב מפלגתי, אלא גם למבחן ציבורי של שקיפות ועקביות. נגד הילרי קלינטון הייתה ההצבעה מצומצמת יותר: 28 בעד ההמלצה ו־15 נגד, ורק שלושה דמוקרטים תמכו במהלך. התמונה הזו מחדדת את הפער בתוך המפלגה: יש מי שמוכנים להתעמת עם ביל קלינטון, אך מהססים יותר כשמדובר בהילרי — מועמדת לנשיאות לשעבר וסמל פוליטי בפני עצמו.

 

איש אינו מאשים את ביל קלינטון בפשעים הקשורים לאפשטיין, והנקודה הזו חייבת להיאמר בבירור. עם זאת, הקשר בין השניים תועד לאורך השנים: צילומים משותפים, וכן רישומי טיסות מן המטוס הפרטי של אפשטיין בראשית שנות האלפיים. דוברו של קלינטון טען בעבר כי הנשיא לשעבר לא ידע דבר על פעילותו הפלילית של אפשטיין. יו”ר הוועדה, חבר הקונגרס ג’יימס קומר, מתאר את החומרים הללו כ“מערכת יחסים מתועדת” וטוען שהוועדה זכאית לשמוע עדות ישירה, תחת שבועה ומתועדת בפרוטוקול.

 

הדמוקרטים שתמכו בהמלצה נגד ביל קלינטון הם מקסוול פרוסט, ראג’ה קרישנמורטי, סטיבן לינץ’, איאנה פרסלי, אמילי רנדל, לטיפה סיימון, מלאני סטנסברי, רשידה טלייב וסאמר לי. לגבי הילרי, רק לי, סטנסברי וטלייב הצביעו בעד ההמלצה גם נגדה. מבחינת הוועדה, ההצבעה אינה רק “מסר” — היא מנוף לחץ: אכיפה של זימונים, והצבת גבול ברור למי שמסרבים להגיע לתשאול תחת שבועה.

הדמוקרט הבכיר בוועדה, חבר הקונגרס רוברט גרסיה, ניסה לשרטט קו כפול: מצד אחד, הכרה בכך שהוועדה מבקשת לשמוע מן הקלינטונים ולקיים את הזימונים; מצד שני, טענה שהסיפור הגדול הוא דווקא בבית הלבן. לדבריו, ממשל טראמפ מנהל “כיסוי־על” סביב פרסום חומרי אפשטיין, וכי משרד המשפטים חשף רק חלק זעיר מן המסמכים שהציבור דורש לראות. מבחינת הדמוקרטים, הוועדה — או לפחות הרוב הרפובליקני שלה — משתמשת בשמות הקלינטונים כדי להסיט תשומת לב מהשאלה הבלתי נוחה: למה לא נפתחים לציבור מלוא התיקים.

הקלינטונים זומנו במסגרת חקירת הוועדה על אופן הטיפול הממשלתי בפרשת ג’פרי אפשטיין, איש עסקים ופיננסייר שהורשע בעבר בעבירות מין, נעצר שוב ב־2019 בחשד לסחר במין, ומת בכלא פדרלי באותה שנה לפני משפט. שותפתו לשעבר, ג’יזליין מקסוול, הורשעה ב־2021 ונידונה לעשרים שנות מאסר. הוועדה טוענת שמטרתה היא להבין מי ידע, מי פגש, מי סייע — ובעיקר, כיצד פעלה מערכת האכיפה והמשפט סביב אחד התיקים הנפיצים בדור האחרון.

איש אינו מאשים את ביל קלינטון בפשעים הקשורים לאפשטיין, והנקודה הזו חייבת להיאמר בבירור. עם זאת, הקשר בין השניים תועד לאורך השנים: צילומים משותפים, וכן רישומי טיסות מן המטוס הפרטי של אפשטיין בראשית שנות האלפיים. דוברו של קלינטון טען בעבר כי הנשיא לשעבר לא ידע דבר על פעילותו הפלילית של אפשטיין. יו”ר הוועדה, חבר הקונגרס ג’יימס קומר, מתאר את החומרים הללו כ“מערכת יחסים מתועדת” וטוען שהוועדה זכאית לשמוע עדות ישירה, תחת שבועה ומתועדת בפרוטוקול.

בתוך הקרב הזה עולה בהכרח גם השוואה לדונלד טראמפ, שגם הוא תועד בעבר בחברתו של אפשטיין. קומר טען שטראמפ כבר נשאל על כך בפומבי פעמים רבות, אך הדגיש כי תשובות לתקשורת אינן תחליף לעדות תחת שבועה במסגרת ועדה. מנגד, הדמוקרטים טוענים שההתמקדות בקלינטונים היא מהלך פוליטי מחושב, בעיקר משום שהוא מעורר כותרות — ושמות כמו “קלינטון” מבטיחים אש תקשורתית.

מבחינת הקלינטונים, התשובה חדה: הם דוחים את הזימונים ומכנים אותם “בלתי חוקיים” ו“מונעים משיקולים מפלגתיים”. לטענתם אין כאן תכלית חקיקתית לגיטימית, והוועדה אינה יכולה להסביר מדוע עבודתה תלויה דווקא בעדותם. בנוסף הם מדגישים כי כבר הגישו הצהרות כתובות תחת שבועה ב־13 בינואר, שבהן הכחישו כל ידע אישי על פעילות פלילית של אפשטיין או מקסוול. לשיטתם, זה צריך להספיק, כפי שאירע גם עם אישים אחרים שהסתפקו בהצהרות כתובות במקום בתשאול פרונטלי.

בניסיון למנוע הליך זלזול, עורכי דינם הציעו מתווה חלופי: מפגש בניו יורק עם יו”ר הוועדה והדמוקרט הבכיר, בנוכחות שני אנשי צוות לכל צד — אך ללא תמלול רשמי. קומר דחה את ההצעה וטען כי תנאיה מעידים שהקלינטונים מבקשים יחס מיוחד. בהצהרה חריפה הוא אף האשים את ביל קלינטון בנטייה “לנתח שפה כדי להתחמק משאלות”, והזכיר את עברו המשפטי משנות התשעים — טענה שנועדה, מבחינתו, להצדיק למה הוועדה מתעקשת על פרוצדורה קשיחה של עדות מתומללת תחת שבועה.

ומה הלאה? ההצבעה בוועדה אינה סוף פסוק אלא פתיחת שער. הצעד הבא הוא הצבעה במליאת בית הנבחרים על אימוץ המלצת הזלזול. אם המהלך יאושר, התיק עשוי לעבור לגורמי התביעה הפדרליים במחוז קולומביה לצורך בחינת כתב אישום. חשוב להדגיש: גם בשלב הזה אין “אוטומט לכלא”. הליך זלזול בקונגרס יכול לשאת עונש של עד שנה מאסר וקנס, אך בפועל ההכרעה אם להעמיד לדין — וגם כיצד — תלויה בשיקולים משפטיים, ראייתיים ולעיתים גם פוליטיים.

הוועדה אותתה כי תיתן לקלינטונים חלון זמן נוסף לציית לזימונים לפני שהנושא יגיע למליאה. במקביל, קומר הודיע כי מקסוול צפויה להיחקר בשימוע וירטואלי ב־9 בפברואר — מהלך שעשוי להפוך לנפיץ במיוחד, שכן היא נחשבת למי שהחזיקה במידע הקרוב והרגיש ביותר על רשת הקשרים סביב אפשטיין. השאלה הגדולה היא האם תסכים לדבר, ומה יהיו מגבלותיה המשפטיות.

בסופו של דבר, מאחורי הקרב הפרוצדורלי על זימונים ופרוטוקולים, מסתתר מאבק רחב בהרבה: הציבור דורש תשובות על פרשת אפשטיין, והמערכת הפוליטית נאבקת לשלוט בכיוון החקירה, בקצב החשיפה ובנרטיב. הרפובליקנים מבקשים להוכיח שאפילו “שמות גדולים” אינם חסינים; הדמוקרטים מתעקשים שהאובססיה לקלינטונים נועדה להסיט זרקור מכישלונות הממשל בפרסום המסמכים. ובתווך — אמריקה שמתקשה להאמין שמישהו באמת יספר לה את כל האמת.