בלי שופט, עם נשק שלוף: המזכר הסודי שמכשיר פריצות לבתים בידי רשויות ההגירה

סוכני ההגירה הפדרליים בארצות הברית פועלים בימים אלה על פי מזכר פנימי חסוי, המעניק להם סמכויות חסרות תקדים לחדור לבתים פרטיים ללא צו שיפוטי. מדובר בשינוי מדיניות דרמטי, המערער עקרונות חוקתיים מושרשים שנועדו להגביל את כוח המדינה בחיפושים ובמעצרים בתוך המרחב הביתי. המסמך, שנחשף בידי חושפי שחיתויות והגיע לידי סוכנות הידיעות אי־פי, מעורר דאגה עמוקה בקרב ארגוני זכויות אזרח, משפטנים וקהילות מהגרים, הרואים בו איום ישיר על התיקון הרביעי לחוקת ארצות הברית.

על פי המזכר, סוכני רשות אכיפת ההגירה והמכס – גוף פדרלי הכפוף למחלקת ביטחון המולדת – רשאים להשתמש בכוח, לרבות פריצת דלתות, כדי להיכנס למגורים פרטיים על סמך צו מינהלי בלבד. צו כזה מאפשר מעצר של אדם שלגביו קיימת פקודת גירוש סופית, אך עד כה לא נחשב לבסיס חוקי לכניסה כפויה לבית ללא אישור של שופט. ארגוני זכויות אזרח טוענים כי מדובר בסטייה חדה מהפסיקה המקובלת ומהנחיות רשמיות שניתנו במשך שנים למהגרים ולציבור הרחב.

השינוי מתרחש על רקע הרחבה ניכרת של אכיפת חוקי ההגירה תחת ממשל טראמפ, הכוללת מעצרים בהיקפים גדולים ופריסה מואצת של סוכנים פדרליים בערים ובעיירות ברחבי המדינה. במשך שנים הונחו מהגרים, עורכי דין ורשויות מקומיות שלא לאפשר כניסה לסוכני הגירה לבתים פרטיים אלא אם יוצג צו חתום בידי שופט. הנחיה זו נשענה על פסיקות עקביות של בית המשפט העליון, הקובעות כי הבית זוכה להגנה מוגברת מפני חדירה שלטונית. המזכר החדש מערער את ההבנה הזו מן היסוד.

 

במשך שנים הונחו מהגרים, עורכי דין ורשויות מקומיות שלא לאפשר כניסה לסוכני הגירה לבתים פרטיים אלא אם יוצג צו חתום בידי שופט. הנחיה זו נשענה על פסיקות עקביות של בית המשפט העליון, הקובעות כי הבית זוכה להגנה מוגברת מפני חדירה שלטונית. המזכר החדש מערער את ההבנה הזו מן היסוד.

 

לפי תלונת חושפי השחיתויות, המזכר לא הופץ באופן רשמי לכלל עובדי הרשות, אך שימש בפועל להכשרת סוכנים חדשים שנשלחו לשטח. מתמחים וסוכנים בשלבי הכשרה קיבלו הוראה לפעול בהתאם להנחיות המזכר – גם כאשר אלו סותרות במפורש את חומרי ההדרכה הכתובים של מחלקת ביטחון המולדת.

היקף יישום המדיניות בפועל עדיין אינו ברור, אך מקרה אחד לפחות תועד במלואו. בינואר האחרון היו עיתונאי אי־פי עדים לפשיטה של סוכני ההגירה על ביתו של גאריסון גיבסון, אזרח ליבריה המתגורר במיניאפוליס, שלו פקודת גירוש משנת 2023. הסוכנים, לבושים ציוד טקטי כבד ונשק שלוף, פרצו את הדלת הקדמית של הבית. בדיקה מאוחרת העלתה כי ברשותם היה צו מינהלי בלבד, ללא כל אישור שיפוטי לחדירה לרכוש פרטי.

משפטנים מעריכים כי המדיניות החדשה תוביל לשורת עתירות ועררים משפטיים, מצד ארגוני זכויות אזרח ומצד מדינות ורשויות מקומיות שנקטו בשנים האחרונות מדיניות מגוננת כלפי מהגרים. עבורם, המזכר אינו רק שינוי טכני אלא פגיעה ישירה באמון הציבור ובהבחנה הבסיסית בין סמכות מינהלית לבין פיקוח שיפוטי.

המזכר הועבר לאי־פי בידי גורם בקונגרס, שביקש להישאר בעילום שם בשל רגישות החומרים. הסוכנות אימתה את האותנטיות של המסמך ושל התלונה שצורפה אליו. המסמך נחתם ב־12 במאי 2025 בידי מנהל רשות ההגירה בפועל, טוד ליונס, וקובע כי אף שמחלקת ביטחון המולדת נמנעה בעבר מהסתמכות על צווים מינהליים בלבד לצורך מעצרים בבתים פרטיים, חוות דעת משפטית עדכנית קבעה כי החוקה, חוקי ההגירה והתקנות הפדרליות אינם אוסרים זאת.

המזכר אינו מפרט כיצד התקבלה הקביעה הזו ואילו תקדימים משפטיים תומכים בה. דוברת מחלקת ביטחון המולדת, טרישיה מקלפלין, מסרה כי כל מי שנגדו מוצא צו מינהלי עבר הליך משפטי מלא וכפוף לפקודת גירוש סופית. לדבריה, הקצינים המנפיקים את הצווים קובעים גם קיומה של עילה סבירה למעצר. עם זאת, היא נמנעה מלהשיב האם מאז פרסום המזכר בוצעו פשיטות על בתים על סמך צו מינהלי בלבד, ובאיזו תדירות.

הארגון המשפטי ללא מטרות רווח "סיוע לחושפי שחיתויות", המייצג את המדליפים, טוען כי מדובר בהנחיה חשאית ובלתי חוקתית לכאורה. לדברי נציגי הארגון, חושפי השחיתויות נתקלו בקשיים ממשיים לחשוף את המסמך בצורה בטוחה וחוקית, ונאלצו לפעול בזהירות מחשש לסנקציות.

הדיון הציבורי סביב טקטיקות אכיפת ההגירה התחדד לאחרונה בעקבות גל מעצרים מתוקשרים, שתועדו בווידאו והתרחשו בבתים פרטיים ובמקומות עבודה. מרבית המעצרים מבוצעים באמצעות צווים מינהליים – מסמכים פנימיים שאינם מקנים סמכות לחדירה כפויה למרחבים לא ציבוריים. רק צו שיפוטי חתום מעניק סמכות כזו, על פי ההבנה המשפטית המקובלת.

התיקון הרביעי לחוקת ארצות הברית מחייב את כל רשויות האכיפה, לרבות רשות ההגירה ומשמר הגבול, ומגן על כל אדם מפני חיפושים ותפיסות בלתי סבירים. ככלל, אדם רשאי לסרב לכניסת סוכני הגירה לביתו אם ברשותם צו מינהלי בלבד, למעט חריגים מצומצמים.

על פי המזכר, סוכני ההגירה רשאים להיכנס בכוח לבית אם בידיהם צו מינהלי מסוג I-205 ופקודת גירוש סופית שהוצאה בידי שופט הגירה או ערכאה מוסמכת אחרת. עליהם להזדהות, לדפוק תחילה בדלת ולפעול רק בין השעות שש בבוקר לעשר בלילה. לדיירים יש, לכאורה, זכות ל"הזדמנות סבירה לפעול כחוק", אך אם זו אינה ניתנת – הסוכנים רשאים להשתמש בכוח סביר לשם כניסה.

המזכר הופץ למספר מצומצם של בכירים בלבד, וחלק מהעובדים נדרשו לקרוא אותו ולהחזירו מבלי לרשום הערות. אחד מחושפי השחיתויות הורשה לעיין במסמך רק בנוכחות ממונה.

לינדזי נאש, פרופסור למשפטים באוניברסיטת ישיבה ובבית הספר למשפטים קרדוזו בניו יורק, אמרה כי המזכר סותר באופן חזיתי את מה שהתיקון הרביעי נועד להגן עליו ואת מה שרשות ההגירה עצמה טענה במשך שנים. לדבריה, מדובר במדיניות בעלת פוטנציאל גבוה לטעויות, לחריגות מסמכות ולהשלכות חמורות.

גם בזירה הפוליטית נרשמה תגובה חריפה. הסנאטור ריצ'רד בלומנטל מקונטיקט הגדיר את המדיניות החדשה כמאיימת ומבישה, וקרא לקונגרס לפתוח בחקירה מיידית. לדבריו, בדמוקרטיה מתוקנת, למעט חריגים נדירים ביותר, אסור לממשלה לפרוץ לביתו של אדם ללא אישור שיפוטי.

ארגוני זכויות אזרח מזהירים כי המשמעות חורגת הרבה מעבר לאכיפת הגירה. פגיעה בהגנות החוקתיות של קבוצה אחת, הם טוענים, מסכנת את זכויותיהם של כלל תושבי המדינה. הסתמכות על צווים מינהליים בלבד, ללא פיקוח של שופט, מערערת את האיזון העדין בין סמכות המדינה לבין חירות הפרט – איזון העומד בלב השיטה הדמוקרטית האמריקאית.