זיכרון אפל שמתעורר מחדש: אוניברסיטת פנסילבניה מתנגדת לדרישת הממשל לרשימות של יהודים

בצעד חריג המעורר זיכרונות היסטוריים כואבים, אוניברסיטת פנסילבניה הגישה השבוע כתב טענות חריף לבית המשפט הפדרלי נגד ממשל טראמפ, שבו היא מתנגדת לדרישה למסור רשימות מפורטות של עובדים, סטודנטים וחברי ארגונים יהודיים בקמפוס. האוניברסיטה מגדירה את הדרישה כ“מטרידה, בלתי חוקתית ומסוכנת”, ומזהירה כי היא פוגעת בזכויות יסוד של פרטיות וחופש דת — דווקא בשעה של עלייה חדה באנטישמיות בארצות הברית.

המאבק המשפטי, שזוכה לתמיכה רחבה של רבנים, אנשי סגל, ארגונים יהודיים וארגוני זכויות אזרח, מדגיש את המתח העמוק בין החובה להיאבק באנטישמיות לבין האיסור המוחלט, כך לטענת האוניברסיטה, על סימון, מיפוי ורישום של יהודים על בסיס זהותם הדתית או האתנית.

שורש המחלוקת הוא דרישה של ועדת שוויון ההזדמנויות בתעסוקה — סוכנות פדרלית האחראית על אכיפת חוקי זכויות אזרח במקום העבודה — אשר הגישה בנובמבר 2025 תביעה נגד האוניברסיטה לאחר שזו סירבה לציית לצו המחייב אותה למסור מידע מפורט על יהודים בקמפוס. בין הדרישות: רשימות של כל המועדונים, הקבוצות והארגונים הקשורים לדת היהודית, לאמונה היהודית או למוצא לאומי יהודי; שמות חבריהם; ופרטי קשר אישיים, לרבות מספרי טלפון, כתובות דואר אלקטרוני וכתובות מגורים.

הדרישה כללה גם מסירת שמות של עובדי תוכניות הלימודים היהודיים, רשימות של סטודנטים ואנשי סגל שהשתתפו בישיבות הקשבה שנערכו במרץ 2024 במסגרת צוות המשימה של האוניברסיטה למאבק באנטישמיות, וכן שמות כל מי שקיבל סקר מקוון מטעם אותו צוות.

בתגובתה לבית המשפט המחוזי של ארצות הברית למחוז המזרחי של פנסילבניה, כתבה האוניברסיטה כי “ייחוד ארגונים ואנשים לפלישה כה חמורה לפרטיות על בסיס השתייכותם הדתית הממשית או המשוערת הוא מטריד בכל נסיבות, ומצמרר במיוחד נוכח ההיסטוריה שבה רישום יהודים שימש מבוא לרדיפה, הדרה ואלימות”.

 

המאבק המשפטי, שזוכה לתמיכה רחבה של רבנים, אנשי סגל, ארגונים יהודיים וארגוני זכויות אזרח, מדגיש את המתח העמוק בין החובה להיאבק באנטישמיות לבין האיסור המוחלט, כך לטענת האוניברסיטה, על סימון, מיפוי ורישום של יהודים על בסיס זהותם הדתית או האתנית.

 

האוניברסיטה הדגישה כי הדרישה אינה רק מיותרת מבחינה חקירתית, אלא מסכנת בפועל את ביטחונם של עובדים וסטודנטים יהודים. “בעידן של אנטישמיות גוברת, חשיפה כפויה של מידע אישי — לרבות כתובות מגורים — עלולה להוות איום ממשי על שלומם הפיזי של אנשים”, נכתב. לצורך המחשה הפנתה האוניברסיטה לפיגועים אנטישמיים מהשנים האחרונות, ובהם הטבח בבית הכנסת “עץ החיים” בפיטסבורג בשנת 2018, וכן הפיגוע בביתו של מושל פנסילבניה ג’וש שפירו באפריל 2025.

למאבק הצטרפו שלושה רבנים בכירים בקמפוס: הרב ריק פוקס, המנהל הביצועי של ארגון מאור פן; הרב גבריאל גרינברג, המנהל הביצועי של הילל באוניברסיטה; והרב מנחם שמידט, המנהל הביצועי המשותף של חב״ד פן. גם ארגוני סגל וסטודנטים יהודיים הגישו בקשות להתערב בהליך המשפטי, והזהירו כי עצם הדרישה להרכיב “רשימות של יהודים” מעוררת קונוטציות היסטוריות קשות.

האיחוד האמריקאי לחירויות אזרחיות בפנסילבניה, קרן מגיני הדמוקרטיה ומשרד עורכי הדין הנגלי, ארונצ’יק, סיגל, פודלין ושילר ביקשו אף הם להצטרף להליך בשם חמישה ארגונים יהודיים הקשורים לאוניברסיטה. לדבריהם, מסירת המידע המבוקש תיצור תקדים מסוכן של מעקב ממשלתי על בסיס דת.

ויטולד וולצ’ק, המנהל המשפטי של האיחוד האמריקאי לחירויות אזרחיות בפנסילבניה, אמר כי “ברגע שממשלה מתחילה להרכיב רשימות של אנשים על פי דתם או מוצאם — במיוחד קבוצות שנרדפו היסטורית — נחצה קו אדום. רשימות כאלה אינן נשארות תמימות; הן הופכות לכלי זמין לאפליה, וההיסטוריה מוכיחה עד כמה קל לעשות בהן שימוש לרעה”.

נורם אייזן, שגריר ארצות הברית לשעבר ויושב־ראש הביצועי של קרן מגיני הדמוקרטיה, הגדיר את הדרישה כ“שימוש נתעב בכוח ממשלתי”, והזהיר מפני החזרת שיח וכלים המזכירים פרקים אפלים בתולדות הדמוקרטיה האמריקאית.

הרקע לחקירה הוא בדיקה שפתחה ועדת שוויון ההזדמנויות בתעסוקה בדצמבר 2023 בעקבות טענות לאנטישמיות בקמפוס, זמן קצר לאחר התפטרותה של נשיאת האוניברסיטה דאז, ליז מגיל, על רקע ביקורת ציבורית חריפה. אף שהוועדה לא קבעה כי האוניברסיטה הפרה חוקי אפליה, היא טענה כי אינה יכולה להשלים את החקירה ללא פנייה ישירה לעובדים יהודים.

אוניברסיטת פנסילבניה דוחה טענה זו וטוענת כי החקירה אינה מבוססת על תלונת עובד קונקרטית ואינה מצביעה על אף נוהג תעסוקתי בלתי חוקי. לדבריה, היא שיתפה פעולה בהיקף נרחב, העבירה יותר ממאה מסמכים בהיקף של כ־900 עמודים, אך סירבה להרכיב רשימות של יהודים או למסור את פרטיהם האישיים.

הוויכוח נוגע בנקודה רגישה במיוחד בהיסטוריה היהודית. רישום, סימון ותיעוד יהודים על ידי רשויות שלטון שימשו בעבר כלי להדרה, רדיפה והשמדה. גם בהיסטוריה האמריקאית עצמה קיימים תקדימים מטרידים: בתחילת שנות השבעים הורה הנשיא ריצ’רד ניקסון לעוזריו לברר כמה עובדים יהודים מועסקים בלשכת הסטטיסטיקה של העבודה, מתוך חשד פרנואידי לחוסר נאמנות.

פרופ’ ג’ונתן צימרמן מאוניברסיטת פנסילבניה כתב כי “כאשר הממשלה היא זו ששואלת ‘מי יהודי ומי לא’, זה כבר אינו משחק חברתי תמים — אלא פגיון בלב תחושת הביטחון”.

מאות חברי קהילת האוניברסיטה חתמו על עצומות נגד הדרישה, וארגון המרצים האמריקאי באוניברסיטת פנסילבניה הביע תמיכה מלאה בהחלטת ההנהלה להגן על פרטיות ובטיחות חברי הקהילה היהודית. “היסטורית, איסוף רשימות של יהודים לא ניבא דבר טוב לביטחונם”, נכתב בהודעת הארגון.

לוועדת שוויון ההזדמנויות בתעסוקה ניתנה ארכה עד 27 בינואר להגיב להגשה. בינתיים, הפרשה ממשיכה לעורר הד ציבורי רחב, במיוחד נוכח חקירות דומות שמנהל הממשל באוניברסיטאות נוספות.

עבור אוניברסיטת פנסילבניה, הקו ברור: מאבק באנטישמיות — כן; רישום יהודים — לא. המקרה מחדד את אחת השאלות הרגישות ביותר בדמוקרטיות מודרניות: כיצד מגינים על מיעוטים מפני אפליה, מבלי להפוך את זהותם עצמה לכלי בידי המדינה.