מיליארדים על הכף: מדינות בארה״ב מבטלות מס רכוש – ומחפשות מי יממן את בתי הספר

“אף אחד לא צריך לאבד את ביתו רק מפני שאינו מסוגל לשלם שכר דירה לממשלה” – זהו הסלוגן שמאחד בשנה האחרונה יוזמות פוליטיות נרחבות לביטול מס הרכוש על בעלי בתים בארצות הברית.

הרעיון פשוט, פופולרי וטעון רגשית: כל עוד המדינה יכולה לעקל נכס בגין אי־תשלום מס, אף אדם אינו באמת בעלים של ביתו. אלא שמאחורי הסיסמה מסתתר חור תקציבי עמוק, שעלול לערער את מימון בתי הספר, הרשויות המקומיות והשירותים הציבוריים הבסיסיים.

בג’ורג’יה, בפלורידה, בטקסס ובצפון דקוטה, הרעיון הזה כבר אינו תיאורטי. הוא הופך לתוכניות חקיקה קונקרטיות, בהיקפים של מיליארדי דולרים.

ביום רביעי האחרון חשפו הרפובליקנים בבית הנבחרים של מדינת ג’ורג’יה יוזמה רחבת היקף לביטול מס הרכוש על בעלי בתים עד שנת 2032. בפלורידה, המושל הרפובליקני רון דה־סנטיס הצהיר שזהו יעדו המוצהר, והמחוקקים בוחנים כעת מתווה לביטול הדרגתי של מסי רכוש שאינם מיועדים לבתי ספר בתוך עשור. בטקסס, המושל גרג אבוט הודיע כי בכוונתו לבטל את מס הרכוש שמממן את מערכת החינוך.

 

השאלה הקריטית נותרת פתוחה: האם ממשלות מקומיות ובתי ספר ייאלצו לקצץ, או שיימצא להם מקור הכנסה חלופי? “ביטול מלא של מס הרכוש לבעלי בתים יהיה קשה מאוד, וברוב המקומות גם לא רצוי”, אומר אדם לנגלי ממכון לינקולן למדיניות קרקע. “מס רכוש מממן בתי ספר, כבישים, משטרה – ולעיתים הוא מקור ההכנסה המרכזי של הרשויות המקומיות”.

 

ובצפון דקוטה? שם טוענים שכבר החלו ביישום – באמצעות כסף מהנפט.

“אף אחד לא צריך להתמודד עם אובדן ביתו רק מפני שאינו מסוגל לשלם שכר דירה לממשלה”, אמר יו”ר בית הנבחרים של ג’ורג’יה, ג’ון ברנס, בנאום פומבי. המסר הזה מהדהד בקרב פוליטיקאים רפובליקנים רבים, הרואים במס הרכוש מס ייחודי באכזריותו: מס שגובהו יכול להוביל, בסופו של דבר, להפקעת בית.

אלא שמחיקת מס הרכוש אינה עניין סמלי. עליית מחירי הנדל”ן בשנים האחרונות ניפחה את חשבונות המס במדינות רבות – אך ביטול מוחלט של המס לבעלי בתים פירושו אובדן הכנסות של מיליארדים, ולעיתים עשרות מיליארדים, מדי שנה. לא ברור כיצד מדינות ורשויות מקומיות יוכלו לספוג זאת מבלי לפגוע קשות בבתי הספר ובשירותים הציבוריים.

בג’ורג’יה מדובר בכ־5.2 מיליארד דולר במסי רכוש על בעלי בתים – יותר מרבע מכלל 19.9 מיליארד הדולרים שנגבו ממס רכוש בשנת 2024. התוכנית של ברנס מציעה להעביר את הנטל אל מסי מכירה קיימים או חדשים, ולצמצם בהדרגה את המיסוי הישיר על בתים פרטיים.

בפלורידה נגבו כ־19 מיליארד דולר במסי רכוש מבעלי בתים שמתגוררים בנכסיהם. סמנכ”ל הכספים של המדינה, בלייז אינגוליה, טוען במסע הסברה ברחבי המדינה כי הרשויות המקומיות “מבזבזות יותר מדי” וכי ניתן להסתדר גם בלי הסכום הזה. הרשויות המקומיות, מנגד, דוחות את הטענה וטוענות שמדובר במספרים מנותקים מהמציאות התקציבית.

טקסס מממנת בשנים האחרונות הפחתות מס רכוש באמצעות קרנות עודפים של המדינה – פתרון זמני, התלוי במחזוריות כלכלית ולא במקור הכנסה קבוע.

החריגה היא צפון דקוטה. שם נשענת התוכנית על רווחי קרן “לגאסי” – קרן חיסכון שממומנת מהכנסות ממסי נפט וגז, ושוויה כ־13.4 מיליארד דולר. בשנה שעברה הרחיב המחוקק של המדינה את זיכוי מס מקום המגורים העיקרי מ־500 ל־1,600 דולר בשנה. על פי נתוני המדינה, הזיכוי מחק לחלוטין את מס הרכוש עבור כ־50 אלף משקי בית והפחית את חשבון המס לכ־100 אלף נוספים. העלות: כ־400 מיליון דולר לשנות המס 2025–2026.

“זה עובד”, אמר מושל צפון דקוטה, קלי ארמסטרונג. “ואנחנו יודעים שנוכל להרחיב את המהלך ולהביא את מס הרכוש לאפס עבור רוב בעלי הבתים במדינה”.

אלא שגם תומכי המהלך מודים: רק לצפון דקוטה יש נפט בכמויות כאלה. מדינות אחרות אינן יכולות להעתיק את המודל בלי מקור הכנסה חלופי עצום.

התוכנית של ג’ורג’יה, לעומת זאת, מורכבת בהרבה. היא כוללת העלאה הדרגתית של הפטור ממס – מ־5,000 דולר כיום ל־150 אלף דולר עד 2031 – ולאחר מכן ביטול כמעט מלא של מס הרכוש על בתים פרטיים ב־2032. במקביל, תוגבל העלייה השנתית בהכנסות ממס רכוש על נכסים אחרים ל־3%.

אך כאן מתעוררת הבעיה המרכזית: בעוד שרוב מסי הרכוש מממנים בתי ספר, מסי המכירה אינם מחולקים באופן שווה בין קהילות. בתי ספר ורשויות מקומיות עלולים למצוא עצמם מוגבלים בשיעור מס מכירה כולל של 5% בלבד, בנוסף ל־4% של המדינה, ללא אפשרות ממשית לפצות על אובדן ההכנסות.

הרשויות יורשו לגבות מבעלי בתים תשלומים שנתיים עבור שירותים מוגדרים – פינוי אשפה, תאורת רחוב, ניקוז מי סערה והגנה מפני שריפות – אך המחוקקים מתעקשים שלא לקרוא לכך “מס”. מצביעים יוכלו גם לאשר היטלים ייעודיים לשיפורים ממשלתיים או חינוכיים, אם כי טרם הוכרע האם אי־תשלום שלהם יוכל להוביל לאובדן נכס.

מאחורי המהלכים הללו עומדים בוחרים כמו טים הודנט, פנסיונר בן 65 מפרבר לורנסוויל שבאזור אטלנטה. חשבון מס הרכוש שלו עלה מ־2,000 ל־3,000 דולר בין 2018 ל־2024. הוא חי מהכנסה שנתית של כ־30 אלף דולר, נכה, וללא משכנתא – ולכן רואה כל עלייה במס באופן חד ומיידי.

כקשיש, הוא כבר פטור ממס הרכוש לבתי ספר – כשני שלישים מהחשבון – אך היה שמח להיפטר גם מ־1,000 הדולרים הנותרים. “זה יהיה נחמד להיות פטור לגמרי”, הוא אומר בפשטות.

יוזמות דומות לביטול מוחלט של מס הרכוש מקודמות גם באוקלהומה ובאוהיו, וניסיונות דומים כשלו בעבר בנברסקה, במישיגן ואף בצפון דקוטה עצמה. “אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופת מרד במס הרכוש”, אומר מאניש בהאט, סגן נשיא למדיניות מיסוי מדינתי בקרן המס בוושינגטון. “זה לא חדש, וזה לא ייחודי. ראינו מרידות כאלה בעבר”.

אחת מהן הולידה ב־1978 את הצעת חוק 13 בקליפורניה, שהגבילה את שיעורי מס הרכוש ואת קצב העלאת הערכות הנכסים – והשפעתה מורגשת עד היום.

השאלה הקריטית נותרת פתוחה: האם ממשלות מקומיות ובתי ספר ייאלצו לקצץ, או שיימצא להם מקור הכנסה חלופי? “ביטול מלא של מס הרכוש לבעלי בתים יהיה קשה מאוד, וברוב המקומות גם לא רצוי”, אומר אדם לנגלי ממכון לינקולן למדיניות קרקע. “מס רכוש מממן בתי ספר, כבישים, משטרה – ולעיתים הוא מקור ההכנסה המרכזי של הרשויות המקומיות”.

השורה התחתונה ברורה: ארבע מדינות – ג’ורג’יה, פלורידה, טקסס וצפון דקוטה – מנסות למחוק מס שמלווה את השלטון המקומי זה מאות שנים. המטרה אידיאולוגית ופופולרית, העלות עצומה, והפתרונות – חלקיים, זמניים או תלויי נפט.

וכשהמס נעלם – השאלה אינה אם ייווצר חור. אלא מי, ובאיזו דרך, ימלא אותו.