טראמפ לא הסתיר את התלהבותו מהבחירה. “אני מכיר את קווין זמן רב, ואין לי ספק שהוא ייכנס להיסטוריה כאחד מיושבי הראש הגדולים של הפד – אולי הטוב מכולם”, כתב ברשתות החברתיות. “מעל הכול, הוא התאמה מושלמת, והוא לעולם לא יאכזב אתכם”. עבור משקיעים, כלכלנים ופוליטיקאים, המשפט האחרון הוא גם מקור לדאגה.
טראמפ לא הסתיר את התלהבותו מהבחירה. “אני מכיר את קווין זמן רב, ואין לי ספק שהוא ייכנס להיסטוריה כאחד מיושבי הראש הגדולים של הפד – אולי הטוב מכולם”, כתב ברשתות החברתיות. “מעל הכול, הוא התאמה מושלמת, והוא לעולם לא יאכזב אתכם”. עבור משקיעים, כלכלנים ופוליטיקאים, המשפט האחרון הוא גם מקור לדאגה.
וורש, בן 55, אינו דמות אלמונית במערכת הכלכלית האמריקאית. בין השנים 2006 ל־2011 כיהן כחבר מועצת הנגידים של הבנק המרכזי, ובמהלך המשבר הפיננסי של 2008 מילא תפקיד מרכזי מאחורי הקלעים. הוא היה בין האחראים לתיאום חילוץ בנק ההשקעות בר סטרנס, ופעל בשיתוף משרד האוצר האמריקאי בגיבוש תוכנית החירום לחילוץ המערכת הבנקאית. אלא שדווקא לאחר שעזב את הפד, הפך וורש לאחד המבקרים החריפים ביותר של המוסד שבו שירת.
במשך יותר מעשור תקף וורש את מדיניות הבנק המרכזי וטען כי הוא “סטה מדרכו”, החזיק היקפי נכסים מופרזים והפעיל מדיניות מוניטרית רכה מדי. הוא בנה לעצמו תדמית של “נץ אינפלציה” – מי שחושש מעליית מחירים ודוגל בריביות גבוהות. עם זאת, בשנה האחרונה הפתיע כאשר החל לטעון כי דווקא כעת נדרש מהלך מהיר של הורדת ריביות – עמדה שמתיישבת היטב עם רצונו המוצהר של טראמפ.
הנקודה הרגישה ביותר במינוי אינה ניסיונו של וורש, אלא ההקשר הפוליטי. טראמפ הבהיר שוב ושוב כי הוא מצפה מהבנק המרכזי להוריד ריביות, ולא הסתיר את חוסר סבלנותו מיושבי ראש שאינם נענים לדרישותיו. פאוול, שמונה בידי טראמפ עצמו ב־2017, זכה תחילה לשבחים אך בהמשך הפך למטרה למתקפות אישיות חריפות, לאחר שסירב ליישר קו עם הבית הלבן. לאחר החלטת הפד האחרונה להותיר את הריבית ללא שינוי, טראמפ כינה את פאוול “מטומטם” וטען כי הוא פוגע בביטחון הלאומי של ארצות הברית.
בדצמבר אף אמר טראמפ לעיתון וול סטריט ג’ורנל כי הריבית צריכה לעמוד על אחוז אחד, ואולי אף פחות מכך. “כל מי שלא מסכים איתי”, הצהיר אז, “לעולם לא יהיה יושב ראש הפד”. המסר למועמד הנבחר היה חד וברור.
אם יאושר המינוי, מדובר עשוי להיות בשינוי הכיוון המשמעותי ביותר בבנק המרכזי מאז 1979, אז נכנס פול וולקר לתפקיד והוביל מלחמה נחושה באינפלציה. מאז, כל יושב ראש – מאלן גרינספן ואילך – הדגיש המשכיות וזהירות. וורש, לעומת זאת, מדבר בגלוי על חשיבה מחדש של כללי המשחק: צמצום מאזן הנכסים של הפד, שינוי מסגרת המדיניות, והגדרה מחודשת של יחסיו עם הרשות המבצעת.
המשמעות הכלכלית של מינוי הנתפס כפוליטי עמוקה. הבנק המרכזי אמנם קובע ריביות קצרות טווח, אך הריביות הארוכות – אלו שמשפיעות על משכנתאות, הלוואות ועלות החוב הממשלתי – מושפעות במידה רבה מאמון השווקים בעצמאותו. היסטורית, עצמאות הבנק המרכזי תרמה לעלויות אשראי נמוכות, משום שהמשקיעים האמינו ביכולתו לשמור על אינפלציה מרוסנת. פגיעה באמון הזה עלולה להביא לתוצאה הפוכה.
וורש צפוי להיכנס לתפקיד כאשר הפד עצמו מפוצל בשאלת המשך הורדות הריבית, בעוד האינפלציה עדיין מעל יעד שני האחוזים. מעבר לכך, ממתינים לו אתגרים חסרי תקדים: השפעת מכסים על מחירים, השינוי שמביאה הבינה המלאכותית לשוק העבודה ולפריון, ועלייתם של מטבעות דיגיטליים המאיימים לשנות את המערכת הבנקאית המסורתית.
לפני כל אלה ניצב גם מכשול פוליטי: אישור המינוי בסנאט. אף שחלק מהרפובליקנים הביעו תמיכה, אחרים הבהירו כי לא יאשרו את המינוי כל עוד חקירה פדרלית הנוגעת לבנק המרכזי לא תושלם. המאבק צפוי להיות צמוד – וסמלי.
בסופו של דבר, ההימור של טראמפ על קווין וורש הוא הימור על עתיד הכלכלה האמריקאית – ואולי על עצם העיקרון של עצמאות מוניטרית. השאלה האם הבנק המרכזי יישאר גוף מקצועי בלתי תלוי, או יהפוך לכלי בידי הדרג הפוליטי, תעצב לא רק את השווקים אלא גם את מעמדה של ארצות הברית כמנהיגה כלכלית עולמית.
