סערה במערכת הבריאות: רופא הושעה בעקבות פרסומים אנטישמיים

המרכז הרפואי ביבי הלת'קֵר במדינת דלאוור השעה רופא בעקבות פרסומים אנטישמיים בחשבונותיו ברשתות החברתיות. המהלך המהיר של הנהלת בית החולים התקבל באישור בקרב גורמים בקהילה, אך עורר גם ביקורת נוקבת: בהודעת המוסד נמנעו מלכנות את הדברים בשמם – אנטישמיות – והעדיפו ניסוחים כלליים כגון „התנהגות מתועבת“ ו„רטוריקה מפלגת“. הפדרציה היהודית של דלאוור בירכה על ההשעיה, אך דרשה שקיפות לשונית ומוסרית: לקרוא לאנטישמיות אנטישמיות, ולא לטשטש את חומרת האירוע.

בהודעת בית החולים נמסר כי לאחר בדיקה ראשונית הוצא הרופא לחופשה מנהלית וכי נפתחה חקירה מלאה, שבמהלכה לא יטפל במטופלים. הנהלת המוסד הדגישה מדיניות של „אפס סובלנות“ להתנהגות מפלה או מפלגת, והצהירה על מחויבות לסביבה מקצועית, מכילה ושוויונית לכל הבאים בשעריו. ואולם, הזהירות המילולית – ההימנעות משימוש במונח „אנטישמיות“ – נתפסה בקהילה היהודית ככשל ערכי: כאשר מוסדות ציבוריים בוחרים בשפה מרוככת, הם תורמים להשטחת הבעיה ולערעור ההבנה הציבורית של חומרתה.

 

האירוע מחדד דילמה רגישה במערכת הבריאות: גבולות חופש הביטוי של אנשי מקצוע מול חובתם לשוויון, אמון ובטיחות מטופלים. אמנם חופש הביטוי מוגן במשפט האמריקאי, אך הוא אינו חוסם מעסיקים פרטיים מלנקוט צעדים משמעתיים כאשר התנהלות עובד פוגעת באמון הציבור או מערערת את יכולתו של המוסד להבטיח טיפול שוויוני. עבור מטופלים יהודים, הידיעה כי רופא פרסם תכנים אנטישמיים עלולה לערער את תחושת הביטחון הבסיסית הנדרשת ליחסי רופא–מטופל. גם אם הטיפול הרפואי עצמו מקצועי, הפער הערכי מייצר חשש ממשי מפני יחס מוטה – או לכל הפחות אי־נוחות שמכרסמת באמון.

 

בהודעתה הדגישה הפדרציה היהודית של דלאוור כי הפרסומים אינם „רק פוגעניים“ או „בלתי־הולמים“, אלא אנטישמיים במובהק. לטענתה, שיום מפורש של התופעה הוא תנאי בסיסי להתמודדות אפקטיבית: שפה מעורפלת מאפשרת להתחמק מעימות עם שנאה ממוקדת כלפי קבוצה מסוימת, ומקהה את האחריות המוסדית. כאשר אנטישמיות זוכה למסגור כללי כ„התנהגות בעייתית“, הציבור מתקשה להבין את ההקשר הרחב ואת הסכנה החברתית.

האירוע מחדד דילמה רגישה במערכת הבריאות: גבולות חופש הביטוי של אנשי מקצוע מול חובתם לשוויון, אמון ובטיחות מטופלים. אמנם חופש הביטוי מוגן במשפט האמריקאי, אך הוא אינו חוסם מעסיקים פרטיים מלנקוט צעדים משמעתיים כאשר התנהלות עובד פוגעת באמון הציבור או מערערת את יכולתו של המוסד להבטיח טיפול שוויוני. עבור מטופלים יהודים, הידיעה כי רופא פרסם תכנים אנטישמיים עלולה לערער את תחושת הביטחון הבסיסית הנדרשת ליחסי רופא–מטופל. גם אם הטיפול הרפואי עצמו מקצועי, הפער הערכי מייצר חשש ממשי מפני יחס מוטה – או לכל הפחות אי־נוחות שמכרסמת באמון.

המקרה בדלאוור אינו חריג. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז מתקפת השבעה באוקטובר 2023, נרשמה עלייה בפרסומים אנטישמיים מצד אנשי מקצוע מתחומים שונים – רפואה, אקדמיה, משפטים ועוד. הרשתות החברתיות יוצרות תחושת „פרטיות מדומה“, אך במציאות הדיגיטלית אין עוד חיץ אמיתי בין הזהות הפרטית לזהות המקצועית. כאשר תכני שנאה נחשפים, הם משליכים על המוסד כולו – על מוניטין, על אמון הציבור ועל תחושת הביטחון של מטופלים.

בתי חולים ומרכזים רפואיים נדרשים לאזן בין זכויות עובדים לבין חובתם לספק מרחב בטוח ושוויוני. השעיה מיידית ופתיחת חקירה הן צעדים נדרשים, אך אינם מספקים כשלעצמם אם אינם מלווים בהצהרה ערכית ברורה. מדיניות מוסדית אפקטיבית מחייבת קווים מנחים מפורשים להתנהלות ברשתות חברתיות, והבהרה כי אנטישמיות – כמו כל צורה של גזענות ושנאה – אינה נסבלת. לא מדובר בענישה לשם ענישה, אלא בהצבת סטנדרט מקצועי המגן על מטופלים ועל אמון הציבור במערכת הבריאות.

זהות הרופא לא פורסמה בשלב זה, ככל הנראה מטעמי הליך משפטי והגנה על זכויותיו. גם כאן מתעוררת שאלה אתית מורכבת: מהי מידת השקיפות הראויה כלפי מטופלים שנחשפו לטיפולו בעבר? מצד אחד, הגנה על הליך הוגן היא עקרון יסוד; מצד אחר, לציבור יש עניין לגיטימי לדעת כאשר אנשי מקצוע במערכת הבריאות מבטאים שנאה כלפי קבוצה מסוימת. אין לכך תשובה פשוטה, אך המתח בין זכויות הפרט לביטחון הציבור מחייב מדיניות ברורה ושקופה.

המקרה במרכז הרפואי ביבי הלת'קֵר הוא תמרור אזהרה: אנטישמיות אינה מוגבלת לשוליים פוליטיים או לרחוב; היא חודרת גם למוסדות שאמורים לגלם מקצועיות, אמון וטיפול שוויוני. תגובה מוסדית אפקטיבית מחייבת לא רק פעולה מהירה, אלא גם שפה מדויקת ואומץ לקרוא לדברים בשמם.