שנה אחרי שאיבד את הוריו בהתרסקות בוושינגטון - הספורטאי האמריקאי ריגש בבכורה האולימפית

מקסים נאומוב, מחליק קרח אמריקאי בן 24, עלה לראשונה בחייו לבימת אולימפיאדת החורף הנערכת בימים אלה באיטליה - כשמאחוריו אחד הסיפורים האישיים המטלטלים ביותר בתחרות.

לפני שנה בלבד איבד את שני הוריו, ואדים ואיבגניה נאומוב, באסון בוושינטון די.סי. כאשר מטוס אמריקן איירליינס ומסוק צבאי התנגשו והביאו למותם של 67 בני אדם - כאשר 28 מהם היו ספורטאים והורים מעולם ההחלקה שחזרו ממחנה אימונים בוויצ'יטה שבקנזס. הוריו של מקסים, זוכי אליפות העולם בזוגות לשנת 1994 והכניסו אותו לעולם ההחלקה בגיל צעיר, היו הדמויות המרכזיות בקריירה שלו עד לרגע מותם.

ביום שלישי עלה נאומוב לתרגיל הקצר לגברים, כשהוא המחליק השני מבין 29 בתחרות. למרות המטען הרגשי, הוא הצליח לשמור על ריכוז והשיג את הציון הגבוה ביותר שלו העונה - 86.65 נקודות.

 

מקסים נאומוב הקדיש את הנאמבר האולימפי שלו להוריו, שנהרגו באסון ההתנגשות בשווינגטון די.סי.

 

עם סיום הביצוע לצלילי 'נוקטורנו מספר 20' מאת שופן, כשהצלילים האחרונים הדהדו באולם והקהל קם על רגליו, נאומוב גלש על ברכיו ונעצר כשהוא מביט לשמיים. "תראו מה עשינו", אמר להוריו. רגעים לאחר מכן שלף תמונה ישנה שבה הוא נראה כילד קטן לצד אביו ואמו, הרים אותה לעבר הקהל, נישק אותה - ופרץ בבכי. באולם ההחלקה במילאנו נשמעה תשואת עידוד אדירה, ועל המסך הענק הוקרן הכיתוב: "אמא ואבא, זה בשבילכם".

אחת השיחות האחרונות שלו עם הוריו נסבה סביב השאלה מה נדרש כדי להגיע לאולימפיאדה. "קיבלתי מהם השראה מהיום הראשון, מהרגע שעלינו יחד על הקרח", אמר, וסיפר כיצד הרגיש אותם במהלך התרגיל. "לא בהכרח חשבתי עליהם ספציפית, אלא הרגשתי את הנוכחות שלהם. עם כל החלקה וכל צעד שעשיתי על הקרח, לא יכולתי שלא להרגיש את התמיכה שלהם, כמעט כמו כלי שחמט על לוח".

לאחר שירד מהקרח הודה כי גם הוא עצמו לא ידע איך יגיב לרגע הזה. "לא ידעתי אם אני הולך לבכות, לחייך או לצחוק. כל מה שיכולתי לעשות זה להסתכל למעלה אליהם. ואני עדיין לא מאמין למה שקרה. אני חושב שייקח לי כמה שעות או אולי כמה שבועות להבין".

 

 

זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה הקדיש להם את ההופעה. גם באליפות ארצות הברית בחודש שעבר ביצע מחווה דומה. מאז האסון הוא משתדל ליצור לעצמו מרחב זיכרון קבוע. "פעם בשבוע אני מנסה שיהיה לי את המרחב הזה איתם, בכל דרך שזה יכול להיות. זה יכול להיות דרך תמונה, לדבר עם מישהו עליהם. זה היה טיפולי במובן מסוים", אמר לאחר האליפות בינואר.

עד היום הוא עונד על צווארו שרשרת זהב עם צלב שקיבל ביום הטבילה שלו. על אצבעו טבעת זהב לבן עם יהלום אחד - טבעת שאביו נהג לענוד על הזרת והעביר לו לפני כמה שנים. "יש חלקים בחיים שהם קשים", אמר אז. "אבל בתוך הרגעים הקשים, וגם כשמדברים על הסיפור הזה, זו עדיין זכות לשתף. הכוונה שלי היא לשתף כמה שיותר, כי לא רק שההורים שלי ראויים לכל השבחים וההכרה, והעובדה שלא הייתי כאן בלעדיהם - אלא גם כדי להעניק השראה לספורטאים אחרים, או לאנשים בכלל, לדעת שיש דרך. לא משנה מה, יש דרך".

בן נבחרתו של נאומוב, איליה מלינין, נחשב למועמד המוביל לזכייה במדליית הזהב באותה תחרות. עבור נאומוב עצמו, העלייה לקרח באולימפיאדה - שנה אחרי שאיבד את שני האנשים הקרובים אליו ביותר - הייתה רגע אישי טעון במיוחד, הרבה מעבר לשאלת הניקוד.