קרלסון העלה שאלה המבוססת על פרשנות מקראית של גבולות “הארץ המובטחת”, המשתרעים לכאורה מן הנילוס ועד הפרת, והקיף בכך שטחים הנמצאים כיום בריבונות מצרים, ירדן, סוריה, לבנון, עיראק וסעודיה. לשאלה האם לישראל יש זכות לשטחים הללו השיב האקאבי: “לא היה נורא אם היא הייתה לוקחת את הכול”. אף שהוסיף בהמשך כי ישראל אינה מבקשת להרחיב את שטחה וכי כוונתו לביטחון בתחומי ריבונות לגיטימיים, האמירה הראשונית הדהדה ברחבי האזור כקריאה להרחבה טריטוריאלית.
קרלסון העלה שאלה המבוססת על פרשנות מקראית של גבולות “הארץ המובטחת”, המשתרעים לכאורה מן הנילוס ועד הפרת, והקיף בכך שטחים הנמצאים כיום בריבונות מצרים, ירדן, סוריה, לבנון, עיראק וסעודיה. לשאלה האם לישראל יש זכות לשטחים הללו השיב האקאבי: “לא היה נורא אם היא הייתה לוקחת את הכול”. אף שהוסיף בהמשך כי ישראל אינה מבקשת להרחיב את שטחה וכי כוונתו לביטחון בתחומי ריבונות לגיטימיים, האמירה הראשונית הדהדה ברחבי האזור כקריאה להרחבה טריטוריאלית.
התגובות לא איחרו לבוא. משרד החוץ המצרי גינה את הדברים כ”הפרה בוטה של המשפט הבין־לאומי” והדגיש כי לישראל אין ריבונות על שטחים פלסטיניים כבושים או על אדמות ערביות אחרות. הליגה הערבית הגדירה את האמירה “קיצונית וחסרת בסיס”, וארגון שיתוף הפעולה האסלאמי הצטרף לגינויים. ירדן, החולקת גבול ארוך עם ישראל ורגישה לכל שינוי אזורי, הביעה מחאה חריפה. בירושלים ובוושינגטון נשמרה שתיקה רשמית, שנקראה בעולם הערבי כהימנעות מלהתנער מן הדברים.
משקלה של האמירה נובע גם ממעמדו של הדובר. האקאבי אינו פרשן חופשי, אלא נציג רשמי של ממשל ארצות הברית בירושלים, בעל גישה ישירה לנשיא והשפעה על ניסוח המסרים האמריקניים כלפי הסכסוך. בעבר הביע התנגדות פומבית לרעיון שתי המדינות ואף ערער על עצם הזהות הפלסטינית המודרנית — עמדות שעוררו ביקורת גם בתוך ישראל. בעיני מדינות האזור, הצהרות מסוג זה משקפות לא רק דעת יחיד, אלא רמז לכיוון מדיני אפשרי.
הסערה מתרחשת בהקשר רגיש במיוחד. מאז מתקפת השבעה באוקטובר 2023 והמלחמה בעזה, נוכחותה הצבאית של ישראל בזירות שונות באזור התרחבה לפרקי זמן משתנים; בגבול סוריה מתקיים מצב ביניים מאז התפתחויות סוף 2024, בלבנון נותרו נקודות חיכוך ביטחוניות, ובגדה המערבית נמשכת התרחבות בנייה בהתנחלויות. כל אמירה הנתפסת כערעור על גבולות מוכרים מעוררת חרדה במצרים ובירדן — שתי המדינות הערביות היחידות שחתמו על הסכמי שלום עם ישראל, הנחשבים לעמודי תווך של היציבות האזורית.
החיבור בין פרשנות דתית לתביעות טריטוריאליות מדיניות הוא נפיץ במיוחד במזרח התיכון. כאשר גבולות מוצגים כצו מקראי ולא כתוצאה של משא ומתן בין מדינות ריבוניות, נשמט הבסיס לשיח דיפלומטי. גם אם לא צפויה השלכה מדינית מיידית, ההשפעה המצטברת של אמירות כאלה אינה מתפוגגת: הן מעצבות תודעה, מנרמלות שיח של כוח, ומעמיקות את חוסר האמון בין ישראל לשכנותיה — דווקא בתקופה שבה כל הצהרה עלולה להיתפס כיריית פתיחה בזירה רגישה ממילא.
