אין מדובר בהשבתה ממשלתית כוללת. הקונגרס הצליח לאשר מימון לרוב הסוכנויות הפדרליות – למעט אחת: המשרד לביטחון המולדת. התוצאה: כ־13 אחוזים מכוח העבודה האזרחי הפדרלי נכנסו למצב של אי־ודאות תעסוקתית, והמשכורת הראשונה שלא תשולם צפויה בראשית מרץ. בעבור מאות אלפי עובדים מדובר במכה כלכלית קשה; בעבור הציבור הרחב – בהשלכה ישירה על מערכות שאמורות להבטיח שגרה בטוחה.
אין מדובר בהשבתה ממשלתית כוללת. הקונגרס הצליח לאשר מימון לרוב הסוכנויות הפדרליות – למעט אחת: המשרד לביטחון המולדת. התוצאה: כ־13 אחוזים מכוח העבודה האזרחי הפדרלי נכנסו למצב של אי־ודאות תעסוקתית, והמשכורת הראשונה שלא תשולם צפויה בראשית מרץ. בעבור מאות אלפי עובדים מדובר במכה כלכלית קשה; בעבור הציבור הרחב – בהשלכה ישירה על מערכות שאמורות להבטיח שגרה בטוחה.
שרת ביטחון המולדת, קריסטי נואם, תקפה בחריפות את הדמוקרטים והאשימה אותם בשימוש ציני בכלי ההשבתה: לדבריה, זו הפעם השלישית במהלך כהונת הקונגרס הנוכחי שבה השבתת המשרד משמשת מנוף פוליטי. “להשבתות יש השלכות ממשיות בעולם האמיתי,” אמרה, “לא רק עבור עובדי המשרד ובני משפחותיהם שנותרים ללא שכר, אלא משום שהן פוגעות ישירות בביטחון הלאומי של ארצות הברית.”
עבור הנוסע הממוצע, ההשלכות מוחשיות מאוד. תוכניות הבידוק והכניסה המהירים אינן מותרות זניחות של אליטות עסקיות, אלא מערך תשתיתי שעליו נשענות מאות מיליוני נסיעות בשנה. אזרחים שנבדקו מראש עוברים במסלולים ייעודיים, ללא חליצת נעליים, ללא שליפת מחשבים וללא עמידה ממושכת בתורים. עם חזרתם מחו״ל הם נכנסים למדינה במהירות יחסית, תוך הקלה על העומס בעמדות הביקורת הרגילות. השעיית המנגנון הזה אינה פוגעת רק בנוחות; היא משבשת את חלוקת המשאבים של מערך האבטחה כולו, ומאלצת את סוכני הביטחון להתפרש על פני קהל רחב יותר, עם פחות יכולת מיקוד ובקרה. המשמעות המיידית: תורים מתארכים, העומס גובר – והסיכון לטעויות אנוש גדל.
שורש המשבר אינו טכני אלא פוליטי במובהק. הדמוקרטים חסמו את תקציב המשרד לביטחון המולדת במכוון, בעקבות אירוע ירי קטלני שבו נהרגו שני אזרחים אמריקאים בידי סוכנים פדרליים בעיר מיניאפוליס. הזעזוע הציבורי הוביל לדרישה לרפורמות באכיפת החוק: חובת נשיאת מצלמות גוף, איסור על הסתרת פנים בפעולות אכיפה, דרישה לצווי בית משפט לפני פשיטות לבתים פרטיים, והימנעות מפעילות באתרים רגישים כגון בתי ספר וכנסיות. הרפובליקנים, הנתמכים בידי הבית הלבן, דחו את הדרישות. המגעים בין ממשל טראמפ לבין הנהגת הסיעה הדמוקרטית בסנאט, בראשות מנהיג המיעוט צ’אק שומר, קרסו עם פקיעת מועד המימון, והקונגרס יצא לפגרה כשהמשבר פתוח.
כאן נחשף פרדוקס צורם במיוחד. הסוכנויות שניצבו בלב הביקורת הדמוקרטית – רשות ההגירה והמכס ורשות המכס והגבולות – אינן נפגעות כמעט מן ההשבתה. הן קיבלו מימון ייעודי ונרחב במסגרת חוק המס וההוצאות שעליו חתם טראמפ, בהיקף של כ־170 מיליארד דולר, מהם עשרות מיליארדים יועדו ישירות לפעילות האכיפה והגירוש. לעומתן, דווקא הסוכנות לאבטחת תחבורה והסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום – גופים שאינם קשורים ישירות למדיניות ההגירה – סופגים את עיקר הפגיעה. כך יוצא שמערכי האבטחה האזרחיים והשירותים החיוניים בעת אסון הם שמשלמים את מחיר העימות.
הסנטור כריס מרפי מקונטיקט ניסח זאת בחדות יוצאת דופן כאשר אמר כי היה מצפה מעמיתיו הרפובליקנים לגלות אותה רגישות לאזרחים שייפגעו משיבושי פעילות הסוכנות לאבטחת תחבורה והסוכנות לניהול מצבי חירום, כפי שהם מגלים כלפי מדיניות ההגירה עצמה. בעיניו, מדובר בעיוורון מוסרי: הפגיעה המידית והקונקרטית באזרחים נבלעת בתוך שיח אידאולוגי מופשט.
והמחיר אינו מסתכם בשדות התעופה. הסוכנות הפדרלית לניהול מצבי חירום נאלצה להקפיא נסיעות שאינן נוגעות ישירות לאסון פעיל – כולל משימות היערכות והכנה לאירועי חירום עתידיים. זאת בעיתוי בעייתי במיוחד, כאשר שיטפונות חורף, סערות ונזקי מזג אוויר קיצוניים מאיימים על אזורים נרחבים ברחבי המדינה. במציאות כזו, כל דחייה בהיערכות עלולה להתגלגל לאובדן זמן קריטי ברגע האמת.
ארצות הברית מוצאת את עצמה בנקודת מפנה. ממשל טראמפ אינו מאותת על נכונות לרכך את מדיניות האכיפה וההגירה שלו; הדמוקרטים רואים בנסיגה ויתור מוסרי על זכויות אזרח ועל פיקוח על כוח המדינה. ובתווך – הציבור הרחב. הנוסע שייתקע בתור אינסופי, המשפחה שתמתין לסיוע חירום, האזרח שייחשף למערכת אבטחה עמוסה ופחות ממוקדת. כאשר מאבקי הכוח בוושינגטון חודרים אל שגרת החיים, הביטחון הלאומי מפסיק להיות מושג מופשט והופך למציאות יומיומית שברירית.
כשהפוליטיקה משתלטת על מנגנוני הביטחון, המחיר אינו נגבה במסדרונות הקונגרס. הוא נגבה במסופי הנוסעים, באזורי האסון ובתחושת הביטחון הבסיסית של האזרחים.
