הצגה של ניצחון, מציאות של ספק: אמריקה צופה בטראמפ – ומתווכחת עם עצמה

וושינגטון — כאשר נכנס דונלד טראמפ למליאת בית הנבחרים בלילה שבין שלישי לרביעי, הוא ידע שזהו רגע מכריע מבחינתו. שיעורי התמיכה בו מצויים בשפל, פסיקת בית המשפט העליון פגעה במדיניות המכסים שלו ימים ספורים קודם לכן, וחברי מפלגתו מתחילים לחשוש מתוצאות בחירות האמצע המתקרבות. ובכל זאת, בנאום שנמשך שעה ו־48 דקות — הארוך בתולדות נאומי הנשיאים בפני הקונגרס — לא ניכרה כל מורת רוח. טראמפ עלה לדוכן כמי שמציג עצמו כמנצח גדול.

“מצב האיחוד שלנו חזק”, הכריז הנשיא, ופתח במצעד הישגים שלדבריו משרטט מהפך היסטורי באמריקה של תקופת כהונתו השנייה. “אנחנו מנצחים כל כך הרבה”, אמר, “שאנשים מתקשרים אליי ומתחננים: בבקשה, אדוני הנשיא, אנחנו לא יכולים לשאת עוד ניצחונות”.

הנאום לא הסתפק בהצהרות. טראמפ הפך את הבמה הנשיאותית למעין טקס עיטורים פומבי. הוא העניק את עיטור הלגיון לרוז ויליאמס, טייס נחתת בן מאה, ששירת בחשאיות במלחמת קוריאה ומעולם לא זכה להכרה רשמית. רעיית הנשיא, מלניה טראמפ, ענדה את המדליה על צווארו, והאולם מחא כפיים במחווה נדירה של הסכמה דו־מפלגתית.

 

לצד המחוות, הציב טראמפ עצמו כמי שסיים שמונה מלחמות, חיסל את תוכנית הגרעין האיראנית במבצע שכינה “פטיש חצות”, בלם את חדירת הסמים לארצות הברית והוביל את הכלכלה לשיאים חדשים. אלא שמאחורי הקלעים של אולם הקונגרס, עיתונאים ובודקי עובדות הצביעו על פער ניכר בין ההצהרות לבין הנתונים.

 

הרגע הדרמטי ביותר בטקסים היה הענקת מדליית הכבוד לאריק סלובר, טייס מסוק שנפצע קשה בפשיטה צבאית שהובילה לתפיסתו של נשיא ונצואלה, ניקולאס מדורו, בינואר האחרון. טראמפ תיאר בפרטי פרטים כיצד סלובר נפגע מארבעה קליעים ועדיין הצליח להטיס את המסוק למקום מבטחים לפני שהתמוטט. התיאור הגרפי המחיש עד כמה הנאום לא נועד רק למסור מידע, אלא לבנות נרטיב רגשי של גבורה וניצחון.

לצד המחוות, הציב טראמפ עצמו כמי שסיים שמונה מלחמות, חיסל את תוכנית הגרעין האיראנית במבצע שכינה “פטיש חצות”, בלם את חדירת הסמים לארצות הברית והוביל את הכלכלה לשיאים חדשים. אלא שמאחורי הקלעים של אולם הקונגרס, עיתונאים ובודקי עובדות הצביעו על פער ניכר בין ההצהרות לבין הנתונים.

בשנה האחרונה נוספו למשק האמריקני 359 אלף משרות — אך רובן המכריע בתחום הבריאות. שוק ההון עלה בכ־16.4 אחוזים, הישג נאה, אך נמוך בהרבה מהעלייה של כ־26.9 אחוזים שנרשמה בשנה הראשונה לכהונת ג’ו ביידן. האינפלציה אמנם נבלמה, אך עדיין עומדת סביב שלושה אחוזים — מעל יעד הבנק הפדרלי. גם בתחום הביטחוני ניכרה סתירה: הנשיא טען כי תשתיות הגרעין של איראן “הושמדו לחלוטין”, אך בה בעת רמז כי ייתכן שיידרש מבצע נוסף — הודאה עקיפה בכך שהאיום טרם הוסר.

הרגע שייזכר מן הנאום יותר מכל לא היה מחווה טקסית או הצהרה מדינית, אלא העימות שהתפרץ סביב סוגיית ההגירה. חברת הקונגרס רשידה טלאיב ממישיגן קמה ממקומה וצעקה לעבר הנשיא: “אתה הורג אמריקנים”, בהתייחסה לאירוע ירי שבו נהרגו שני אזרחים אמריקנים במהלך מחאה נגד אכיפת מדיניות ההגירה במינסוטה. טראמפ השיב: “עלייך להתבייש בעצמך”.

כאשר קרא הנשיא לחברי הקונגרס לקום ולהצהיר כי חובתה של ממשלת ארצות הברית היא להגן על אזרחיה — ולא על מהגרים בלתי חוקיים — ספסלי הדמוקרטים נותרו יושבים. טראמפ ניצל את הרגע במיומנות של מפיק תוכניות מציאות: “תראו”, אמר לקהל, “אף אחד מהם לא קם. האנשים האלה איבדו את זה”.

גם בזירה הבינלאומית ביקש טראמפ לצייר עצמו כמנהיג שהחזיר לעולם סדר ולעוצמה האמריקנית את מקומה. ביחס לאיראן שיגר מסר כפול: העדפה לפתרון דיפלומטי לצד איום מרומז בשימוש בכוח. שרי החוץ האיראנים חזרו והצהירו כי לא יפתחו בנשק גרעיני, אך הנשיא טען כי לא שמע מהם את “המילים הנכונות”.

סיום הנאום המחיש עד כמה עמוק הקרע הפוליטי: הרפובליקנים קמו על רגליהם והריעו, בעוד הדמוקרטים קמו בשקט ויצאו מן האולם. חבר הקונגרס אל גרין מטקסס הורחק לאחר שהניף שלט עם הכיתוב “שחורים אינם קופים”, במחאה על סרטון גזעני שהנשיא פרסם ומחק זמן קצר קודם לכן. זה היה פינויו השני מנאום נשיאותי ברצף — מחזה חריג המעיד על הסלמה מתמשכת.

שנה אחת אל תוך כהונתו השנייה, טראמפ מבקש לשכנע את אמריקה שהיא שוב גדולה וחזקה מאי פעם. מחצית מהאמריקנים נענים לסיפור הזה בהתלהבות. המחצית השנייה מביטה סביב ותוהה אם מדובר באותה מדינה בדיוק — או בשתי אמריקות שחיות זו לצד זו ואינן מצליחות עוד לדבר באותה שפה.