לפי הודעת משרד הפנים של קובה, כוחות הביטחון הימיים של המדינה ניגשו לספינה לצורך זיהוי שגרתי לאחר שזו אותרה בתוך תחום השיפוט הקובני. במהלך המפגש, כך נמסר, פתחו אנשי הספינה באש לעבר החיילים הקובנים, שהשיבו בירי. התוצאה הייתה עימות קצר אך קטלני, שהפך מיד לסוגיה דיפלומטית רגישה.
זהותם של ההרוגים והפצועים טרם פורסמה רשמית, ומטרת מסעם של אנשי הספינה אינה ידועה. כלי שיט מהירים מסוג זה מוכרים באזור הקריבי גם ככלי תעבורה בהברחות סמים ואנשים בין פלורידה לאיים הקריביים, אך בשלב זה אין אישור לכך שמדובר בפעילות פלילית מאורגנת. גם בממשל האמריקני נמנעים, לפי שעה, ממתן גרסה רשמית, ומותירים את הזירה התקשורתית לגרסה הקובנית, שפורסמה במהירות ובפירוט יחסי.
הבחירה של ממשלת קובה לפרסם את דבר התקרית באופן מיידי אינה מובנת מאליה. בדרך כלל נוטה הוואנה לנהל אירועים ביטחוניים רגישים בזהירות ובמיעוט פרטים. הפעם נראה כי קובה מבקשת לקבע נרטיב ברור: חדירה בלתי חוקית למים הטריטוריאליים שלה ופתיחה באש מצד כלי שיט זר. בכך היא מעבירה את מרכז הכובד אל שאלת האחריות של אנשי הספינה ולא אל אופן התגובה של כוחותיה.
התקרית מתרחשת על רקע יחסים מתוחים ממילא בין ארצות הברית לקובה. מאז גלי הקירוב החלקיים בעידן ברק אובמה, חזרו היחסים להתאפיין בעוינות יחסית, עם החמרה בסנקציות ובמדיניות כלפי הוואנה. במציאות זו, מותם של אזרחים אמריקנים — אם אכן מדובר באזרחים כאלה — בעימות עם כוחות קובניים מציב את וושינגטון בדילמה: גינוי תקיף של השימוש בכוח מצד קובה עלול להתעלם מן העובדה שאנשי הספינה פתחו, לכאורה, באש ראשונים; הבלגה או שתיקה עלולות להיתפס כהפקרה של אזרחים.
השאלה המרכזית שנותרה פתוחה היא מה חיפשה הספינה במים הטריטוריאליים של קובה מלכתחילה. חדירה לשטח ימי ריבוני, תוך סיכון מודע של עימות עם כוחות ביטחון, מצביעה על מוטיבציה חריגה. גם אם מדובר בניסיון הברחה, עצם ההחלטה להגיב בירי על ניסיון זיהוי רשמי מחייבת הסבר שאינו טריוויאלי.
מעבר לפרטי המקרה, התקרית מדגישה את פוטנציאל ההסלמה באזור הקריבי. פעילות ביטחונית אמריקנית מוגברת בים הקריבי, לצד רגישות קובנית לריבונותה הימית, יוצרים מרחב שבו אירוע נקודתי עלול להפוך למשבר דיפלומטי רחב יותר. לעת עתה, הגלים שבו לשקט, אך סימני השאלה נותרו: מי היו אנשי הספינה, מה ביקשו להשיג — ומדוע הסתיים המפגש הזה בירי קטלני.
