הצהרתו של מאמדאני, שנמסרה יומיים לאחר פגישה שהגדיר כ"פרודוקטיבית" עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בבית הלבן, עוררה תגובות מעורבות. בעוד תומכיו שיבחו את קריאתו לריסון ולהימנעות מהסלמה, מבקריו טענו כי דבריו מתעלמים מההקשר הרחב של פעולות המשטר האיראני בשנים האחרונות.
זוהראן מאמדאני כינה את המבצע באיראן "מעשה תוקפנות בלתי חוקי", אך לא הזכיר את אלפי האזרחים שנהרגו בדיכוי ההפגנות בידי המשטר האיראני. הביקורת מתמקדת בשאלה האם מדובר בעמדה מוסרית עקבית — או בגינוי בררני שמתעלם מהקשר הרחב.
במוקד הביקורת עומדת סוגיית דיכוי ההפגנות באיראן. לפי ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, אלפי אזרחים נהרגו או נעצרו בגלי מחאה שפרצו במדינה בשנים האחרונות. הדיווחים כוללים טענות על ירי במפגינים, מעצרים המוניים והוצאות להורג. אף שהמספרים המדויקים שנויים במחלוקת ותלויים במקור המדווח, אין מחלוקת על כך שהמשטר בטהרן הפעיל כוח נרחב לדיכוי המחאה.
מבקרי מאמדאני שואלים מדוע גינוי כה נחרץ הופנה כלפי הפעולה הצבאית, בעוד שביחס לדיכוי הפנימי באיראן נשמע קולו של ראש העיר באופן מצומצם בהרבה, אם בכלל. לטענתם, עמדה מוסרית עקבית מחייבת התייחסות גם למעשיו של המשטר האיראני כלפי אזרחיו.
מאמדאני מצדו הדגיש בדבריו כי הוא מודאג מהשלכות ההסלמה על אזרחים חפים מפשע, הן באזור והן בארצות הברית. הוא פנה לקהילה האיראנית בניו יורק ואמר: "אתם חלק בלתי נפרד מהמרקם של העיר הזו, ואנו מחויבים לביטחונכם." עם זאת, הוא לא פירט כיצד הוא מתייחס לטענות בדבר הפרות זכויות אדם מצד השלטון בטהרן.
הדיון סביב דבריו של ראש העיר משקף מחלוקת עמוקה יותר בזירה האמריקנית: כיצד לאזן בין התנגדות להסלמה צבאית לבין עמידה פומבית וברורה נגד משטרים המדכאים את אזרחיהם. עבור חלק מהציבור, קריאה להפסקת אש ולדיפלומטיה אינה יכולה לבוא מבלי להכיר גם במחיר האנושי של הדיכוי הפנימי באיראן. עבור אחרים, עצם ההתנגדות למהלך צבאי נתפסת כהכרחית, ללא קשר לאופיו של המשטר שמנגד.
כך או כך, דבריו של מאמדאני הציבו אותו בלב ויכוח טעון — לא רק על מדיניות חוץ, אלא על עקביות מוסרית, אחריות ציבורית והאופן שבו מנהיגים מקומיים בוחרים להתבטא בסוגיות בינלאומיות נפיצות.
