על פי גורמים המעורים בדיונים, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה הציעה לשחרר חלק משמעותי מן העתודות האסטרטגיות של שלושים ושתיים המדינות החברות בה — צעד שעלול להיות הגדול ביותר בתולדות הארגון. ההצעה הועלתה בישיבת חירום שכונסה בפריז, כאשר המדינות החברות נדרשות להכריע אם לפתוח את מאגרי החירום כדי לייצב את השווקים.
הגורם המרכזי למשבר הוא נקודה גיאוגרפית אחת: מיצר הורמוז. המעבר הימי הצר המחבר את המפרץ הפרסי לשווקי האנרגיה העולמיים הוא עורק מרכזי של תעשיית הנפט. כחמישית מאספקת הנפט העולמית עוברת בו מדי יום. כאשר איראן החלה לאיים על תנועת מכליות הנפט — ובהמשך אף לשבש אותה — ההשפעה על השווקים הייתה מיידית.
למדינות החברות בסוכנות האנרגיה הבינלאומית יש יחד עתודות נפט ציבוריות בהיקף של כ-1.2 מיליארד חביות. בנוסף קיימים מאגרי חובה מסחריים בהיקף של מאות מיליוני חביות נוספות.
מאז פתיחת המתקפות האוויריות של ארצות הברית וישראל על איראן בסוף פברואר, זינקו מחירי הנפט ביותר מארבעים אחוזים. בשיא המשבר חצה מחיר חבית נפט את רף מאה הדולרים, לפני שהתייצב מעט מתחת לרמה זו. גם לאחר ירידה מסוימת, המחירים נותרו גבוהים משמעותית לעומת רמתם לפני פרוץ העימות.
לעלייה במחירי האנרגיה יש השלכות רחבות בהרבה משוק הנפט עצמו. מחירי הדלק עולים, עלויות התחבורה מתייקרות, ושרשראות האספקה ברחבי העולם מתחילות לספוג לחץ. עבור כלכלנים רבים, מדובר באיום ממשי של גל אינפלציוני חדש.
הדיון על שחרור העתודות נועד בדיוק למנוע תרחיש כזה. למדינות החברות בסוכנות האנרגיה הבינלאומית יש יחד עתודות נפט ציבוריות בהיקף של כ-1.2 מיליארד חביות. בנוסף קיימים מאגרי חובה מסחריים בהיקף של מאות מיליוני חביות נוספות.
לדברי מנכ"ל הסוכנות, פאתח בירול, המאגרים הללו יכולים לכסות יותר ממאה ימים של אובדן אספקה מלא מן המפרץ הפרסי. במילים אחרות, הכלים להתמודדות עם משבר קיימים — אך השימוש בהם תלוי בהחלטה פוליטית משותפת של המדינות החברות.
היסטוריית השימוש במנגנון הזה מלמדת כי השפעתו אינה תמיד צפויה. בשנת 1991, ערב המלחמה במפרץ הפרסי, החליטה ארצות הברית לשחרר נפט מן המאגרים האסטרטגיים בדיוק בלילה שבו החלה מתקפת הקואליציה בעיראק. הצעד תואם עם סוכנות האנרגיה הבינלאומית, והשפעתו הייתה דרמטית: מחירי הנפט צנחו ביותר מעשרים אחוז ביום אחד.
לעומת זאת, בשנת 2022, לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה, שחררה הסוכנות יחד עם המדינות החברות כ-182 מיליון חביות נפט — המהלך הגדול ביותר עד אז. אך תגובת השוק הייתה מורכבת יותר: בתחילה דווקא עלו המחירים, משום שסוחרים פירשו את המהלך כאות לכך שהמשבר חמור מן ההערכות המוקדמות. רק לאחר מספר גלים של שחרור נפט החלו המחירים להתייצב.
הניסיון הזה ממחיש כי שחרור עתודות נפט הוא כלי כלכלי וגם פסיכולוגי. עצם ההכרזה על השחרור נועדה לשכנע את השווקים שהמשבר ניתן לשליטה — ולא רק להגדיל בפועל את ההיצע.
גם המנגנון הפוליטי לקבלת ההחלטה מורכב. לפי ההליך הקיים בסוכנות, ההצעה תאושר אלא אם אחת מן המדינות החברות תביע התנגדות. בפועל מדובר במנגנון רגיש: כל אחת משלושים ושתיים המדינות — בהן ארצות הברית, גרמניה, יפן, קוריאה הדרומית ואוסטרליה — יכולה לעצור את המהלך.
בעולם שבו לכל מדינה אינטרסים אנרגטיים וכלכליים משלה, הסכמה רחבה איננה מובנת מאליה. מדינות המפיקות נפט או כאלה הנהנות ממחירים גבוהים עשויות לראות במהלך כזה צעד בעייתי.
בינתיים, השווקים ממתינים. מחירי הדלק ממשיכים לטפס, והחשש מהתפרצות אינפלציונית מעסיק ממשלות ברחבי אירופה, אסיה וצפון אמריקה.
עבור סוכנות האנרגיה הבינלאומית, הרגע הנוכחי הוא מבחן משמעותי במיוחד. הגוף שנולד מתוך משבר האנרגיה של שנות השבעים נדרש כעת להתמודד עם משבר חדש — כזה שנוצר משילוב של מלחמה אזורית, חסימת נתיבי מסחר מרכזיים וחוסר יציבות גיאופוליטית.
המאגר קיים, המנגנון קיים — והעולם ממתין להחלטה.
