שלושה הרגלים "בריאים" שעלולים דווקא להגביר חרדה

בעידן שבו כולנו סופרים צעדים, בודקים דופק ומנסים לאכול "נקי", נדמה שאנחנו עושים הכול בשביל הבריאות. אבל מתברר שלפעמים דווקא ההרגלים הכי "בריאים" עלולים להדליק את החרדה.

סקר בריאות הנפש השנתי של האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי לשנת 2025 מצא כי 59 אחוזים מתוך 2,204 מבוגרים אמרו שהם חשים חרדה סביב מצבם הבריאותי. שלושה מומחים ששוחחו עם 'ניוזוויק' מסבירים איפה עובר הגבול בין מודעות בריאה – לאובססיה שמכבידה על הנפש.

פעילות גופנית מופרזת

ספורט נחשב לאחד הכלים היעילים ביותר להפחתת מתח וחרדה, אבל לדברי ד"ר סימון פיינבוים, פסיכיאטר ומנהל רפואי בנוירו וולנס ספא בלונג ביץ' שבקליפורניה, הבעיה מתחילה כשהאימון מפסיק להיות תומך והופך לכפייתי. המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, ה-CDC, ממליץ למבוגרים על לפחות 150 דקות של פעילות מתונה בשבוע - בערך חצי שעה ביום, חמישה ימים בשבוע. בפועל, יש מי שמרחיקים הרבה מעבר לכך, מדלגים על ימי מנוחה ומתאמנים מתוך אשמה או פחד.

 

פעילות גופנית כפייתית יכולה רק להגביר את החרדה

 

פיינבוים מסביר שכאשר יש מעבר מאימון משקם לאימון יתר כפייתי, הגוף עלול להיפגע. לדבריו, פעילות אינטנסיבית וממושכת שמונעת מאשמה או חשש עלולה לגרום לאובדן חלבון בגוף, להעלות את רמות הקורטיזול, לשבש את השינה ולהשאיר את מערכת העצבים במצב דרוך של "הילחם או ברח". אצל אנשים עם חרדה בסיסית, נטייה לפרפקציוניזם או הפרעות אכילה, אימון יתר עלול דווקא להגביר חוסר שקט, עצבנות ותסמינים פיזיים כמו דופק מואץ או מתח שרירים.

גם לשעה שבה מתאמנים יש משמעות. פעילות מאוחרת מדי בערב מעלה את טמפרטורת הגוף, ולגוף לוקח זמן לחזור לאיזון לפני שאפשר להירדם. חוסר שינה, מזכיר פיינבוים, מחמיר חרדה ופוגע בוויסות רגשי. מה שמתחיל כאסטרטגיית התמודדות חיובית, עלול להפוך לגירוי פיזיולוגי שמזין את הלחץ אם לא מקפידים על מנוחה, תזונה מספקת וגמישות.

שעונים חכמים ומעקב בלתי פוסק

כמעט אחד מכל שלושה אמריקאים משתמש בשעון חכם או בצמיד כושר כדי לעקוב אחרי מדדים כמו דופק, שינה ופעילות יומית, כך לפי סקר מגמות מידע בריאותי לאומי. עם זאת, דווקא בקרב מבוגרים שסובלים ממחלות לב או נמצאים בסיכון להן, פחות מרבע עושים שימוש במכשירים כאלה בפועל.

ד"ר תדאוס קונץ, פסיכיאטר ומנכ"ל הומן סופורטס מאיידהו, מזהיר שלחלק מהאנשים הנגישות המתמדת לנתונים עלולה דווקא להעצים חרדה. לדבריו, בדיקות חוזרות ונשנות מחזקות דריכות יתר לתחושות גוף ומפעילות שוב ושוב את "מעגלי האיום" במוח. כך נוצר לופ: אדם בודק, מבחין בבעיה, בודק עוד יותר - והחרדה מתגברת.

 

מעקב אובססיבי אחרי הנתונים לא באמת ירגיע אתכם 

 

מחקר שפורסם בכתב העת של איגוד הלב האמריקאי מצא כי בקרב חולי לב, 20 אחוזים מהמשתמשים במוניטורים לבישים חוו חרדה ופנו לרופא שוב ושוב בעקבות הפרעות בקצב הלב. כדי לצמצם את הסיכון לסחרור כזה, קונץ ממליץ להציב גבולות - להחליט מראש מתי בודקים, לכבות התראות בזמן אמת, להימנע מבדיקה כשכבר נמצאים במתח, ואפילו לקחת יום-יומיים הפסקה כשמצב הבריאות מאפשר זאת.

אכילה "נקייה" מדי

תזונה מאוזנת היא בסיס לבריאות טובה, אבל כשכל ביס מלווה בחשש או חוקים נוקשים, זה עלול להפוך לנטל. אליסון גפי, פסיכולוגית קלינית לבריאות מבית הספר לרפואה של ייל, מסבירה שתוכניות קפדניות כמו דיאטות דלות נתרן או תפריטי "קלין איטינג" עלולות להיות בעייתיות כשהן הופכות נוקשות או מבוססות פחד. במקום לתמוך בבריאות, הן מגבירות סטרס ודאגה מופרזת סביב אוכל.

האגודה הלאומית להפרעות אכילה מציינת כי דאגה לתזונה אינה מזיקה כשלעצמה, אך אצל אנשים עם אורתורקסיה – אובססיה לאכילת מזונות שנתפסים כ"בריאים" או "טהורים" בלבד – ההתמקדות עלולה לפגוע בבריאות הפיזית והנפשית ואף להוביל לתת-תזונה ולפגיעה בתפקוד החברתי. לאורתורקסיה אין כיום קריטריונים אבחוניים רשמיים, וקשה להעריך עד כמה היא נפוצה או האם מדובר בהפרעה נפרדת או תת-סוג של הפרעות אכילה אחרות או הפרעה טורדנית-כפייתית. מחקרים שמצאו שיעור גבוה של הפרעה טורדנית-כפייתית בקרב הסובלים מהתופעה מצביעים על חפיפה אפשרית.

למצוא את האיזון

המומחים מדגישים שהם לא מציעים לוותר על ספורט, להשליך את השעון החכם או להפסיק לשים לב למה שנכנס לצלחת. להפך – כשההרגלים האלה נובעים מרצון לתמוך בגוף ולא מפחד, אשמה או פרפקציוניזם, הם יכולים לשפר את הבריאות הנפשית. המפתח, לדבריהם, הוא איזון, גמישות ומודעות למניע שמאחורי הבחירות היומיומיות שלנו.