שני ארועי טרור ביום אחד: אמריקה מצויה בגל חדש של אלימות רדיקלית

ארצות הברית סיימה את היום הזה בתחושה כבדה במיוחד. בתוך פחות מיממה נרשמו שני אירועי טרור ואלימות חמורים בשני מוקדים שונים לחלוטין: בבית כנסת גדול בפרברי דטרויט, ובכיתה באוניברסיטת אולד דומיניון שבנורפוק, וירג'יניה. במישיגן נהג חשוד פרץ עם משאית אל תוך מסדרון בבית הכנסת טמפל ישראל, בזמן שבמקום פעל מרכז לגיל הרך ובו 140 ילדים; בנורפוק פתח תוקף באש בתוך כיתה באוניברסיטה, הרג אדם אחד ופצע שניים נוספים. בשני המקרים התוקפים נהרגו, אך המסר שנותר אחריהם חד ומטריד הרבה יותר מן התוצאה המבצעית: מוסדות אזרחיים, קהילתיים וחינוכיים נתפסים שוב כיעדים זמינים לאלימות אידיאולוגית.

במישיגן הגדיר הבולשת הפדרלית את מה שאירע ב"טמפל ישראל" כ"מעשה אלימות ממוקד נגד הקהילה היהודית". לפי רויטרס, החשוד התנגש עם רכבו בתוך המבנה, פצע איש אבטחה, ובזכות תגובה מהירה של המאבטחים נמנע אובדן חיים נוסף. כל הילדים פונו בשלום, אך 30 אנשי אכיפת חוק נזקקו לטיפול בעקבות שאיפת עשן מהשריפה שפרצה במקום. עצם העובדה שמוקד לגיל הרך פעל בזמן האירוע העניקה למתקפה ממד סמלי ואכזרי במיוחד: לא רק בית תפילה, אלא מרחב קהילתי שנועד להעניק ביטחון, שגרה והמשכיות.

 

הדרמה האמיתית של היום הזה איננה רק במספר הנפגעים, אלא במשמעות המצטברת: קהילה יהודית שהייתה צריכה להתפלל תחת אבטחה מוגברת מצאה את עצמה בתוך זירת תקיפה; אוניברסיטה אמריקנית הפכה בתוך רגע לאתר טרור; ושני מקרים שונים חיזקו זה את זה לכדי תחושת מצור אזרחי.

 

בווירג'יניה קיבל היום הזה אופי אחר, אך לא פחות מדאיג. באוניברסיטת אולד דומיניון פתח באש אדם שהבולשת הפדרלית והסוכנות איי-פי זיהו כמי שהורשע בעבר בניסיון לסייע לארגון המדינה האסלאמית. לפי הדיווחים, הוא ירה בתוך כיתה, הרג אדם אחד ופצע שניים, לפני שנוטרל בידי צוערי חיל הקצינים של המילואים שהיו במקום. גם כאן הגדירו הרשויות את האירוע כמעשה טרור. העובדה שהתוקף נשא עמו רקע קיצוני מוכר, ושבסופו של דבר הגיע למוסד אקדמי הקשור לקהילה צבאית גדולה, מעצימה את השאלה המטרידה מכל: כמה התרעות קיימות מתחת לרדאר, וכמה מן ההקצנה הזאת כבר מצאה לעצמה מטרות חדשות ונגישות.

וברקע של המפגעים. במישיגן מדובר בגבר בן 36 ממדינת מישיגן, בעל עבר של פרסומים אנטישמיים ברשתות החברתיות ואמירות קיצוניות נגד הקהילה היהודית. חוקרים מצאו כי בתקופה האחרונה הביע הזדהות עם תיאוריות קונספירציה ועם מסרים אנטי־יהודיים חריפים, וההערכה היא כי פעל לבדו מתוך מניע אידיאולוגי. העובדה שהתקיפה כוונה לבית כנסת מרכזי בקהילה יהודית גדולה חיזקה אצל החוקרים את ההבנה שמדובר בפשע שנאה מכוון ולא במעשה אלימות אקראי.

בווירג'יניה קיבל האירוע ממד ביטחוני מורכב אף יותר. התוקף באוניברסיטת אולד דומיניון זוהה כאדם שהיה מוכר בעבר לרשויות הביטחון בעקבות הרשעה קודמת בניסיון לסייע לארגון המדינה האסלאמית. על פי פרטי החקירה הראשוניים, הוא ריצה בעבר עונש מאסר קצר ושוחרר בשנים האחרונות, אך המשיך להביע עמדות קיצוניות ברשת. חוקרי הבולשת הפדרלית בוחנים כעת האם שמר על קשרים אידיאולוגיים עם גורמים קיצוניים או שמא פעל לבדו מתוך השראה אידיאולוגית. עצם העובדה שאדם בעל רקע כזה הצליח להגיע לקמפוס אוניברסיטאי ולפתוח באש בתוך כיתה מעלה מחדש שאלות קשות על מעקב, מניעה והיכולת לאתר בזמן מוקדם תהליכי רדיקליזציה.

שני האירועים שונים מאוד זה מזה בפרטיהם, אך דומים במהותם. האחד כוון נגד בית כנסת, השני נגד אוניברסיטה; האחד התרחש בלב מוסד יהודי, השני בלב קמפוס ציבורי; האחד התנהל על רקע חשש עמוק מפשעי שנאה נגד יהודים, והשני נחקר כטרור עם זיקה מוצהרת לאידיאולוגיה ג'יהאדיסטית. ובכל זאת, שניהם מספרים אותו סיפור: ארצות הברית חווה תקופה שבה המתח הבינלאומי, השיח הרדיקלי והקיטוב הפנימי מחלחלים מן המסכים והזירות הרחוקות אל מרחבי החיים היומיומיים ביותר. מה שהיה פעם נדמה כאיום מופשט הופך שוב לסכנה מוחשית בכניסה לבית הכנסת, במסדרון הקמפוס, ובפתחי מוסדות שמבקשים רק להמשיך בשגרה.

הקרקע לאירועים כאלה כבר מוכנה זמן רב. רויטרס דיווחה כי ארגוני זכויות וארגוני מעקב מתריעים על עלייה בשנאה אנטי־מוסלמית, אנטי־פלסטינית ואנטישמית מאז תחילת המלחמה בעזה, וכי הליגה נגד השמצה תיעדה בשנת 2024 שיא של 9,354 תקריות אנטישמיות בארצות הברית — עלייה של 5% לעומת 2023, זינוק של 344% בתוך חמש שנים, ושל 893% בתוך עשור. באותו זמן, רשויות וקהילות דתיות העלו את רמת הכוננות גם בעקבות ההסלמה הישירה יותר בין ארצות הברית, ישראל ואיראן. כשהמרחב הציבורי רווי חרדה, זהויות מודגשות והסתה מתמדת, די באדם אחד חדור אידיאולוגיה, נקמה או אובססיה כדי להפוך מקום אזרחי יעד למופע אלים.

לכן השאלה איננה רק מה קרה היום, אלא מה עלול לקרות מחר. אין כרגע בסיס לקבוע בוודאות שצפוי גל מיידי של פיגועים נוספים, אבל יש בהחלט יסוד ממשי לחשש מפני אירועי חיקוי ומפני תקופה של ניסיונות נוספים לפגוע ביעדים רגישים. השריף במחוז אוקלנד אמר במפורש כי בשבועיים האחרונים כבר דובר על האפשרות שדבר כזה יקרה, והוסיף כי "מה שקורה בעולם משפיע לפעמים גם עלינו, ולכן צריך להיערך". זו איננה נבואה; זו הערכת מציאות מפוכחת של מערכת שמבינה כי השראה לאלימות נעה במהירות, לעיתים מהר יותר מן היכולת לבלום אותה.

הדרמה האמיתית של היום הזה איננה רק במספר הנפגעים, אלא במשמעות המצטברת: קהילה יהודית שהייתה צריכה להתפלל תחת אבטחה מוגברת מצאה את עצמה בתוך זירת תקיפה; אוניברסיטה אמריקנית הפכה בתוך רגע לאתר טרור; ושני מקרים שונים חיזקו זה את זה לכדי תחושת מצור אזרחי. זה בדיוק הרגע שבו הרשויות, הקהילות והמוסדות בארצות הברית יצטרכו לעבור מהכלה ותגובה למניעה והקשחה. כי כאשר בית כנסת וקמפוס הופכים באותו יום לשמות בכותרות, כבר אי אפשר להתייחס לכך כאל רצף מקרי. זהו אות אזהרה. ואם האקלים הנוכחי של הקצנה, שנאה והשראה אלימה יימשך, איש כבר לא יוכל לומר שלא ראו את הסכנה מתקרבת.