קואליציית השמאל הרדיקלי: ששת ראשי הערים שמאיימים לשנות את פני אמריקה — וממדאני בחזית

התמונה הפוליטית בארצות הברית בשנת 2026 נעשית מורכבת יותר ויותר, ואחת ההתפתחויות הבולטות מתרחשת דווקא בזירה המוניציפלית. שישה ראשי ערים דמוקרטים מן האגף הפרוגרסיבי בוחנים הקמת קואליציה עירונית משותפת — יוזמה שאמורה, לדבריהם, לאפשר לערים הגדולות לתאם מדיניות ולהתמודד עם מה שהם רואים כהרחבת סמכויות הממשל הפדרלי בתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ.

במרכז היוזמה ניצב זוהרן ממדאני, ראש עיריית ניו יורק שנכנס לתפקידו בראשית השנה. לצדו מוזכרים ברנדון ג'ונסון משיקגו, מישל וו מבוסטון, ברברה לי מאוקלנד, קייטי וילסון מסיאטל וקארן בס מלוס אנג'לס. מדובר בשש מן הערים הגדולות והמשפיעות בארצות הברית, שבהן מתגוררים יחד עשרות מיליוני בני אדם.

ממדאני, שהחל את כהונתו בינואר, הפך בתוך זמן קצר לאחת הדמויות המדוברות בפוליטיקה האמריקאית המקומית. מדיניותו הכלכלית והחברתית כוללת יוזמות כמו הקפאת שכר דירה, הרחבת מערך השירותים החברתיים העירוניים והקמת רשת חנויות מזון עירוניות שמטרתן להוזיל את יוקר המחיה. תומכיו מציגים את התוכנית כניסיון להתמודד עם משבר הדיור והפערים החברתיים בעיר, אך מבקריו טוענים כי העלות התקציבית שלה עלולה להוביל להגדלת הנטל על משלמי המסים.

 

מלמעלה משמאל בכיוון השעון: ברברה לי — אוקלנד, קליפורניה, זהרן ממדאני — ניו יורק, ניו יורק, ברנדון ג'ונסון — שיקגו, אילינוי, מישל וו — בוסטון, מסצ'וסטס, קארן בס — לוס אנג'לס, קליפורניה, קייטי וילסון — סיאטל, וושינגטון

 

הדיונים על שיתוף פעולה בין הערים החלו בעקבות שיחות בין ראשי הערים בנושאי מדיניות חברתית, תחבורה, הגירה ודיור. לפי דיווחים בעיתון האמריקאי "ניו יורק פוסט", ראש עיריית שיקגו ברנדון ג'ונסון ציין כי ממדאני הביע נכונות לעבוד בשיתוף פעולה עם שיקגו, בוסטון, סיאטל, אוקלנד ולוס אנג'לס. לשכתו של ממדאני הבהירה כי טרם התקבלה החלטה רשמית על הקמת מסגרת קבועה, אך אישרה כי מתקיימים מגעים בין הערים.

הרקע ליוזמה קשור גם למדיניות המקומית של כמה מראשי הערים המעורבים. בשיקגו, לדוגמה, נאלצה העירייה להתמודד עם גירעון תקציבי משמעותי ולבחון העלאות מסים וקיצוצים. בלוס אנג'לס מתנהלים דיונים סוערים סביב מדיניות הדיור והטיפול במשבר חסרי הבית, בעוד שבוסטון ממשיכה להגן על מדיניות "עיר מקלט" המגבילה שיתוף פעולה בין הרשויות המקומיות לבין רשויות ההגירה הפדרליות.

גם באוקלנד ובסיאטל מתמודדות הרשויות המקומיות עם אתגרים דומים: משבר דיור, מחירי מחיה גבוהים, מחנות חסרי בית ומתח בין דרישות הביטחון הציבורי לבין מדיניות חברתית מתקדמת.

מבקרי היוזמה טוענים כי הקמת קואליציה אידיאולוגית בין ערים גדולות עלולה להעמיק את העימות בין הממשל הפדרלי לבין הרשויות המקומיות. דאג קלוג, מנהל פרויקטים בארגון השמרני "אמריקאים לרפורמת מסים", אמר כי שיתוף פעולה כזה בין ערים בעלות מדיניות כלכלית דומה עלול להגביר את הלחץ התקציבי על תושביהן.

גם ברוס בלייקמן, פוליטיקאי רפובליקני במדינת ניו יורק, מתח ביקורת על היוזמה וטען כי במקום להתמודד עם בעיות פנימיות של פשיעה, תקציב ודיור, הערים הגדולות מנסות ליצור מסגרת פוליטית שתעמוד מול הממשל הפדרלי.

מעבר לשאלות הכלכליות והניהוליות, היוזמה מתרחשת גם על רקע מתיחות פוליטית רחבה יותר בארצות הברית. בשנים האחרונות החריף הפער בין ערי הענק — הנוטות להצביע למפלגה הדמוקרטית — לבין חלקים נרחבים במדינות הכפריות והפרבריות.

ממדאני עצמו עומד גם במרכז מחלוקות נוספות, במיוחד סביב עמדותיו ביחס לסכסוך הישראלי־פלסטיני. חלק ממבקריו בקהילה היהודית בניו יורק הביעו דאגה מהתבטאויות ומעמדות שנשמעו בסביבתו הפוליטית. הנציגה הרפובליקנית אליס סטפניק אף האשימה אותו כי מדיניותו פוגעת בתושבים עובדים בעיר.

תומכיו של ממדאני דוחים את הטענות וטוענים כי היוזמה לשיתוף פעולה בין ערים נועדה בראש ובראשונה להתמודד עם אתגרים אורבניים משותפים — משבר דיור, שינויי אקלים, תחבורה ציבורית ושירותים חברתיים.

כך או כך, עצם הרעיון של קואליציה בין ערי הענק של ארצות הברית מעלה שאלה רחבה יותר על מבנה המערכת הפדרלית: עד כמה רשויות מקומיות יכולות לפעול במשותף כדי לעצב מדיניות עצמאית, ולעמוד מול קו מדיני שמגיע מן הממשל הלאומי.

התשובה לשאלה הזו עשויה להשפיע לא רק על ניו יורק, שיקגו או לוס אנג'לס — אלא על הכיוון הפוליטי של ארצות הברית כולה בשנים הקרובות.