רעידת אדמה בוושינגטון: ראש המרכז הלאומי ללוחמה בטרור מתפטר ומאשים — המלחמה באיראן נכפתה על ארצות הברית

בין שלל ההתפטרויות שידעה וושינגטון בשנים האחרונות, יש כאלה שחולפות כמעט מבלי לעורר תשומת לב — ויש כאלה שמטלטלות את המערכת כולה. ההתפטרות של ג'ו קנט, ראש המרכז הלאומי ללוחמה בטרור של ארצות הברית, שייכת לסוג השני.

ביום שלישי, בעיצומה של המלחמה, פרסם קנט מכתב פומבי לנשיא דונלד טראמפ — וביצע צעד חריג במיוחד: הוא הצביע במפורש על מה שלדבריו היה הגורם האמיתי לפתיחת המלחמה.

"איני יכול, מצפונית, לתמוך במלחמה המתמשכת באיראן", כתב. "איראן לא הציבה איום מיידי על מדינתנו, וברור שהמלחמה הזו נפתחה בשל לחץ מצד ישראל ולוביסטים התומכים בה."

 

קנט בחר לפרוץ את הגבולות. לפי גורמים במערכת הביטחון, כבר לפני פרוץ המלחמה הוצגו בפני קציני מודיעין הערכות מפוכחות: המשטר האיראני לא צפוי לקרוס — ואף עשוי להתחזק. בדיעבד, שלושה שבועות לתוך הלחימה, הערכות אלו נראות מדויקות באופן מטריד.

 

לא מדובר בפעיל פוליטי מן השוליים או בפרשן אקדמי, אלא באיש ביטחון בכיר, קצין לשעבר בכוחות המיוחדים, שאושר לתפקידו על ידי הסנאט הרפובליקאי. דבריו היכו גלים מידיים — והדהדו היטב במסדרונות השלטון האמריקני.

בתוך קהילת המודיעין, לא עצם הביקורת הפתיעה — אלא עצם אמירתה בפומבי. מאז פרוץ המלחמה בסוף פברואר, שמרו בכירים רבים על שתיקה זהירה. מנהלת המודיעין הלאומי, טולסי גאבארד, נמנעה כמעט לחלוטין מהצהרות פומביות, והופיעה רק בטקסי החזרת חללים אמריקנים. שתיקה זו פורשה על ידי רבים כהבעת עמדה עקיפה.

קנט בחר לפרוץ את הגבולות. לפי גורמים במערכת הביטחון, כבר לפני פרוץ המלחמה הוצגו בפני קציני מודיעין הערכות מפוכחות: המשטר האיראני לא צפוי לקרוס — ואף עשוי להתחזק. בדיעבד, שלושה שבועות לתוך הלחימה, הערכות אלו נראות מדויקות באופן מטריד.

מעבר להיבט הביטחוני, ההתפטרות מעלה גם שאלה משפטית עקרונית: מה הייתה עילת המלחמה? לפי המשפט החוקתי האמריקני, נדרש איום מיידי ומהותי כדי להצדיק פתיחה במלחמה יזומה נגד מדינה ריבונית. קנט, שתפקידו היה להעריך בדיוק איומים מסוג זה, טען כי תנאי זה לא התקיים.

האירוניה אינה נסתרת: קנט אינו מזוהה עם מחנה אנטי־מלחמתי. הוא איש ימין שמרני, יוצא הכוחות המיוחדים, ואף התמודד בעבר לקונגרס. דווקא בשל כך, דבריו נתפסים כפוגעים במיוחד בלגיטימציה של המהלך.

במקביל, המצב בשטח מוסיף להידרדר. מדינות המפרץ ספגו מתקפות טילים וכלי טיס בלתי מאוישים מאיראן, ונמל פוג'יירה — נתיב יצוא מרכזי שאינו תלוי במעבר במצר הורמוז — נפגע שוב ושוב. אם גם נתיב זה ייחסם, שוק האנרגיה העולמי עלול להיכנס לטלטלה עמוקה.

מחירי הנפט כבר זינקו בעשרות אחוזים מאז פרוץ הלחימה. במקביל, תוכנית המזון העולמית של האו"ם התריעה כי המשך המלחמה עלול להוביל עשרות מיליוני בני אדם נוספים לרעב חמור.

ובתוך כל זה, גם הנשיא טראמפ עצמו נשמע כמי שמתקשה לאתר מוצא מדיני. "אין לי מושג עם מי אנחנו מדברים — כי כולם מתים", אמר, בהתייחסו לחיסול שורה של בכירים איראנים.

התמונה המצטיירת מורכבת: הנהגה איראנית שנפגעה קשות אך ממשיכה לפעול, בעלי ברית אזוריים שחשים חשופים, וממשל אמריקני שבו מתחילים להישמע קולות סדקים מבפנים.

ג'ו קנט, האיש שאמור היה להעריך את האיומים על ארצות הברית, הגיע למסקנה אחרת: הסכנה הגדולה ביותר אינה בהכרח זו שהובילה לפתיחת המלחמה.

ועל המסקנה הזו — הוא שילם בתפקידו.