חוזרים לישראל ומשלמים פחות: חוק חדש מציע הטבות מס לישראלים מעבר לים שיבחרו לשוב הביתה

ועדת הכספים של הכנסת אישרה היום לקראת קריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק, במסגרת חוק ההסדרים, שנועדה להעניק הטבות מס לעולים חדשים ולישראלים חוזרים במהלך שנת 2026. על פי ההצעה, הזכאים יקבלו למשך חמש שנים הקלות מס על חלק מהכנסותיהם מעבודה ומעסק בישראל. עלות המהלך מוערכת כבר השנה בכחצי מיליארד שקלים, והדיון הציבורי סביבו החל כמעט מיד: האם מדובר בצעד אסטרטגי שנועד לחזק את העלייה והחזרה לישראל, או בהטבה יקרה שמיטיבה בעיקר עם מי שממילא אינם זקוקים לה במיוחד.

על פניו, זהו חוק שקל להבין את ההיגיון שמאחוריו. ישראל מבקשת לעודד יהודים לעלות אליה, ובמקביל להחזיר ישראלים שבחרו במשך שנים לבנות את חייהם מעבר לים. בשנים של אי־ודאות ביטחונית, האטה כלכלית ותחרות עולמית על הון אנושי, כל ממשלה מחפשת כלים שיסייעו למשוך אוכלוסיות חזקות, משכילות ומקצועיות. הטבת מס היא דרך מהירה, ברורה ומוחשית להעביר מסר: בואו לישראל, והמדינה תקל עליכם את הנחיתה.

 

ישראל אינה מתחרה רק על עולים אידיאליסטים, אלא גם על יזמים, מומחים, רופאים, מהנדסים ואנשי טכנולוגיה, שעבורם שיקולי מס הם שיקול ממשי בהחלטה היכן לחיות ולעבוד. במובן הזה, ההטבות אינן מתנה לעשירים, אלא כלי תחרותי במדינה שמבקשת למשוך אליה כוח אדם איכותי והון אנושי יקר ערך. מבחינתם, גם אם הנהנים העיקריים יהיו בעלי הכנסות גבוהות יחסית, הרי שהתועלת ארוכת הטווח למשק עשויה להצדיק את המחיר.

 

אלא שכמו במקרים רבים, השאלה האמיתית אינה אם הרעיון נשמע נכון, אלא למי בדיוק הוא מועיל בפועל. משום שהטבות מס אינן מתחלקות באופן שווה בין כל האזרחים. מי שהכנסתו נמוכה או בינונית ירגיש לעיתים הקלה מוגבלת בלבד. מי שמחזיק בהכנסות גבוהות במיוחד, בעסק מצליח או במקצוע מבוקש עם שכר ניכר, ייהנה הרבה יותר. לכן, אף שהחוק עטוף בשפה של ציונות, קליטה וחיזוק החברה, מתחת לפני השטח מתנהל ויכוח כלכלי וחברתי חריף בהרבה: האם נכון להפנות חצי מיליארד שקלים לטובת מנגנון שמטבעו מתגמל בעיקר את מי שיש לו יותר.

זהו לב הביקורת נגד החוק. מתנגדיו אינם בהכרח שוללים את הרצון לעודד עלייה או חזרת ישראלים, אלא את האופן שבו נבחר לעשות זאת. לדבריהם, אם המדינה כבר מקצה סכום כה משמעותי, ייתכן שהיה נכון יותר להשקיע אותו במנגנוני קליטה רחבים יותר: סיוע בדיור, הכשרה מקצועית, לימודי עברית, שילוב ילדים במערכת החינוך, או מענקים ממוקדים למי שבאמת מתקשה להיקלט מחדש. הטבת מס, הם טוענים, היא כלי מעודן פחות, שלעיתים קרובות פוגע בדיוק במי שהמדינה אמורה לסייע לו ראשונה: העולה או החוזר שאינם מגיעים עם הון, קשרים או מקצוע מכניס.

מן העבר השני, תומכי החוק יאמרו כי המציאות מורכבת יותר. ישראל אינה מתחרה רק על עולים אידיאליסטים, אלא גם על יזמים, מומחים, רופאים, מהנדסים ואנשי טכנולוגיה, שעבורם שיקולי מס הם שיקול ממשי בהחלטה היכן לחיות ולעבוד. במובן הזה, ההטבות אינן מתנה לעשירים, אלא כלי תחרותי במדינה שמבקשת למשוך אליה כוח אדם איכותי והון אנושי יקר ערך. מבחינתם, גם אם הנהנים העיקריים יהיו בעלי הכנסות גבוהות יחסית, הרי שהתועלת ארוכת הטווח למשק עשויה להצדיק את המחיר.

אך גם הטיעון הזה מחייב בחינה זהירה. משום שהשאלה אינה רק מי יגיע, אלא איזה מסר חברתי מעבירה המדינה לאזרחיה הקיימים. בזמן שיוקר המחיה ממשיך להעיק, מעמד הביניים נשחק, צעירים מתקשים לרכוש דירה, ובעלי עסקים קטנים מתמודדים עם עומס רגולטורי ומיסוי כבד, קשה להתעלם מן התחושה שהמדינה מקלה דווקא עם מי שעוד לא כאן, או עם מי שבחר לעזוב וכעת שוקל לחזור. עבור ישראלים רבים שנשארו, שילמו מסים ונשאו בנטל, החוק הזה עלול להיראות לא כהזמנה ציונית, אלא כהעדפה מקוממת.

יש כאן גם שאלה עקרונית של צדק. מדינה רשאית, כמובן, לקבוע סדרי עדיפויות ולעודד הגירה חיובית. אבל כאשר התמריץ המרכזי הוא מס, ולא סל קליטה חברתי או תעסוקתי, היא למעשה מאותתת שתרומתו של אדם נמדדת קודם כול דרך פוטנציאל ההכנסה שלו. זהו היגיון כלכלי מובן, אך הוא גם יבש, ולעיתים אכזרי. הוא דוחק לשוליים את העולה הצעיר, את המשפחה בלי גב כלכלי, ואת הישראלי החוזר שאינו מביא עמו נכסים או משכורת גבוהה, אלא בעיקר רצון להתחיל מחדש.

העובדה שהחוק מקודם במסגרת חוק ההסדרים מוסיפה ממד נוסף לדיון. פעם אחר פעם הופך חוק ההסדרים למסלול מהיר להעברת צעדים תקציביים וכלכליים רחבי השפעה, לעיתים בלי דיון ציבורי מעמיק דיו. גם במקרה הזה, מאחורי הנוסח הטכני לכאורה, מסתתרת הכרעה ערכית: מי זכאי להקלות, על חשבון מה, ובאיזו תפיסת מדינה מדובר. זו אינה רק שאלה של מס, אלא של סדר עדיפויות לאומי.

החוק עדיין צריך להשלים את הליך החקיקה במליאת הכנסת, אך כבר עכשיו ברור שהוא נוגע בעצב רגיש. ישראל רוצה עולים חדשים. ישראל רוצה שישראלים יחזרו. אלה מטרות ראויות. אלא שהשאיפה הזו אינה פוטרת את המחוקק מן החובה לוודא שהכלי שנבחר אכן משרת את טובת הציבור הרחב, ולא רק את מי שיודע להרוויח ממנו יותר.

בסופו של דבר, המבחן של החוק הזה לא יהיה רק במספר האנשים שיגיעו ארצה או יחזרו אליה, אלא גם בשאלה איזה חוזה חברתי הוא מנסח. האם זו מדינה שמתגמלת בעיקר בעלי הון והכנסות גבוהות בתקווה שיחזקו את הכלכלה, או מדינה שמבקשת לבנות מדיניות קליטה הוגנת, רחבה ושוויונית יותר. בין שתי האפשרויות הללו עוברת הערב לא רק הצעת חוק אחת, אלא תפיסה שלמה של צדק, אזרחות ושייכות.