משפחה אמריקנית זקוקה לכ- 145,000 דולר בשנה כדי לשרוד — ולכמעט מחצית מהאמריקנים אין סיכוי להגיע לזה

כ־145 אלף דולר בשנה — זהו הסכום שמשפחה עם ילדים בארצות הברית זקוקה לו כדי להיחשב "בטוחה כלכלית". לא עשירה, לא מבוססת — אלא מסוגלת לכסות הוצאות בסיסיות ולהימנע ממשבר כלכלי. כך עולה ממחקר שפרסם מכון אורבן ב־16 במרץ 2026.

אלא שכמעט מחצית מהאמריקנים אינם מגיעים לרף הזה. על פי הנתונים, כ־49% ממשקי הבית נמצאים מתחת לסף שנקבע — נתון שממחיש את עומק הפער בין רמת ההכנסה בפועל לבין עלות החיים.

 

המחקר מדגיש גם פערים משמעותיים בין קבוצות שונות באוכלוסייה. משפחות חד־הוריות נמצאות במצב הקשה ביותר, כאשר כ־90% מהן אינן מגיעות לרף הביטחון הכלכלי. גם שוכרי דירות נפגעים במיוחד: שמונה מכל עשרה אינם עומדים ברף, לעומת ארבעה מכל עשרה בקרב בעלי בתים.

 

המחקר אינו עוסק בעושר או ברמת חיים גבוהה, אלא בהגדרה מצומצמת יחסית של ביטחון כלכלי. הוא כולל הוצאות על דיור, מזון, ביטוח בריאות, טיפול בילדים, תחבורה, חינוך על־תיכוני, החזרי הלוואות, וכן חיסכון מינימלי למצבי חירום ולפרישה. כל אחד מהרכיבים הללו סביר בפני עצמו — אך יחד הם יוצרים רף גבוה שרבים מתקשים לעמוד בו.

לשם השוואה, ההכנסה החציונית של זוגות נשואים בארצות הברית עמדה בשנת 2024 על כ־128,700 דולר — כ־16 אלף דולר פחות מהסכום הנדרש לפי המחקר. כלומר, גם משפחות עם שני מפרנסים, שאינן נחשבות עניות, מתקשות להגיע לביטחון כלכלי בסיסי.

כלכלנים מצביעים על תופעה רחבה יותר: תחושת קיפאון כלכלי. רבים מהעובדים מצליחים לכסות הוצאות שוטפות, אך אינם מצליחים לחסוך או להתקדם כלכלית. המושג "גלגל האוגר" — המתאר תנועה מתמדת ללא התקדמות — הפך בשנים האחרונות לתיאור נפוץ של המציאות הכלכלית עבור חלקים גדולים מהציבור.

המחקר מדגיש גם פערים משמעותיים בין קבוצות שונות באוכלוסייה. משפחות חד־הוריות נמצאות במצב הקשה ביותר, כאשר כ־90% מהן אינן מגיעות לרף הביטחון הכלכלי. גם שוכרי דירות נפגעים במיוחד: שמונה מכל עשרה אינם עומדים ברף, לעומת ארבעה מכל עשרה בקרב בעלי בתים.

הבדלים ניכרים נרשמים גם לפי גיל והרכב משק הבית. משקי בית ללא ילדים זקוקים להכנסה נמוכה יותר — בעיקר בשל היעדר הוצאות טיפול — בעוד שמשקי בית עם מבוגרים מבוגרים מתמודדים עם עלויות בריאות גבוהות יותר.

לצד הנתונים, מתחדדת גם ביקורת על אופן מדידת העוני בארצות הברית. ההגדרה הפדרלית הרשמית, שנקבעה לפני עשרות שנים, אינה משקפת את העלויות העדכניות של דיור, בריאות וחינוך. כתוצאה מכך, מיליוני אמריקנים אינם מוגדרים כעניים — אך חיים תחת לחץ כלכלי מתמשך.

בשנת 2026, לפי הערכות החוקרים, התמונה אינה משתנה באופן מהותי. עליית השכר והאינפלציה התקדמו בקצב דומה, אך שינויים במדיניות — ובהם סיום הרחבות ביטוח הבריאות — עשויים להכביד עוד יותר על משקי בית רבים.

הנתונים מציירים מציאות מורכבת: גם עבודה יציבה והכנסה מעל הממוצע אינן מבטיחות ביטחון כלכלי. עבור חלק גדול מהאמריקנים, השאלה אינה כיצד להתקדם — אלא כיצד להישאר מעל המים.