במקביל, נקט נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בצעד חריג: הוא חתם על צו נשיאותי המאפשר לשלם לעובדי מנהל אבטחת התחבורה באמצעות מקורות תקציב חלופיים. "מערכת התעופה של ארצות הברית הגיעה לנקודת שבירה", כתב, והגדיר את המצב כ"חירום ביטחוני". לפי הודעת הממשל, העובדים צפויים להתחיל לקבל שכר כבר בתחילת השבוע .
אלא שהצו אינו פותר את הבעיה המרכזית. המשרד לביטחון המולדת ממשיך לפעול ללא תקציב מאושר, וההשבתה מתארכת לשיא היסטורי — יותר מ־40 ימים. במקביל, הפגיעה בשטח הולכת ומחריפה: אלפי עובדים נעדרים ממשמרותיהם, מאות התפטרו, ובשדות תעופה מרכזיים נרשמים עומסים חריגים ותורים של שעות .
שורש המשבר נותר פוליטי. הצעת הסנאט כללה מימון לרוב פעילויות המשרד — ובהן סוכנות החירום הפדרלית, משמר החופים ומנהל אבטחת התחבורה — אך לא כללה תקציב לרשות האכיפה להגירה ולמכס ולרשות המכס והגבולות. הרפובליקנים בבית הנבחרים סירבו לקבל מצב שבו אכיפת ההגירה אינה ממומנת, ודחו את הפשרה.
יושב ראש בית הנבחרים, מייק ג'ונסון, תקף את הצעת הסנאט וכינה אותה "בדיחה", והוביל להעברת הצעת חוק חלופית למימון זמני של כלל המשרד — כולל יחידות ההגירה. ההצעה עברה ברוב דחוק, אך בסנאט כבר הבהירו כי לא תאושר. מנהיג המיעוט הדמוקרטי, צ'אק שומר, הגדיר אותה "מתה עם הגעתה".
כך נוצר מצב חסר תקדים: שתי הצעות חוק מתחרות, ללא מנגנון גישור, וללא לוח זמנים לחידוש הדיונים. גם חברי הסנאט וגם חברי בית הנבחרים עזבו את הבירה, בעוד המשבר ממשיך להתגלגל.
המשמעות בשטח ברורה: מערכת ביטחון לאומית הפועלת על טייס אוטומטי, אלפי עובדים ללא שכר, ומיליוני נוסעים שמתמודדים עם כאוס הולך וגובר בשדות התעופה. הצו הנשיאותי עשוי להקל זמנית על הלחץ — אך אינו מתקרב לפתרון.
בוושינגטון נוהגים לומר כי משברים נפתרים רק כאשר המחיר הציבורי הופך לבלתי נסבל. כעת, כשהתורים מתארכים והמערכת מתקרבת לנקודת שבירה, השאלה כבר אינה אם תימצא פשרה — אלא מתי, ובאיזה מחיר.
