בין הכחשה להיערכות: ארצות הברית מתקרבת לאפשרות של פעולה קרקעית באיראן

בחדרי התכנון המסווגים של משרד ההגנה האמריקאי מתגבשים בשבועות האחרונים תרחישים שלא זוכים לאישור פומבי. על שולחנות הקצינים מונחות מפות מפורטות של המפרץ הפרסי, איי הנפט ומיצרי השיט — תזכורת לכך שהפער בין ההצהרות לבין ההיערכות בשטח הולך ומתרחב.

ב־20 במרץ הצהיר הנשיא דונלד טראמפ כי לא ישלח חיילים לזירות לחימה חדשות. אולם לפי דיווחים בתקשורת האמריקאית, הצבא ממשיך לבנות תרחישים למבצע קרקעי מוגבל שיימשך שבועות אחדים, עם אפשרות להתרחבות בהתאם להתפתחויות.

ב־20 במרץ הצהיר הנשיא דונלד טראמפ כי לא ישלח חיילים לזירות לחימה חדשות. אולם לפי דיווחים בתקשורת האמריקאית, הצבא ממשיך לבנות תרחישים למבצע קרקעי מוגבל שיימשך שבועות אחדים, עם אפשרות להתרחבות בהתאם להתפתחויות.

כוחות אמריקאיים כבר הועברו לאזור. אלפי חיילים פרוסים בבסיסים במזרח התיכון, ולצדם כוח אמפיבי ימי־יבשתי בהיקף של כ־2,200 לוחמים, המוכן לפעולה מהירה. באופן רשמי מדובר בהיערכות כללית, אך בפועל — ההכנות ממוקדות בתרחיש אחד ברור: עימות ישיר עם איראן.

הפער בין המסרים הפומביים לבין השיח הפנימי בממשל בולט במיוחד. דוברת הבית הלבן, קרוליין לויט, הדגישה כי תפקיד הצבא הוא להציג לנשיא מגוון אפשרויות פעולה, וכי אין בכך כדי להעיד על החלטה. עם זאת, באמירות אחרות נרמז כי אם איראן תמשיך בתוכניתה הגרעינית, וושינגטון עשויה להגיב בעוצמה חריגה.

גם בזירה הדיפלומטית המסר אינו אחיד. שר החוץ מרקו רוביו הבהיר כי ניתן להשיג יעדים אסטרטגיים ללא הפעלת כוחות קרקע, והדגיש כי כל עימות עתידי אינו צפוי להיות ממושך. אולם הצהרות אלו מגיעות על רקע דיווחים כי נשקלת תגבורת של אלפי חיילים נוספים לאזור.

בלב התכנון הצבאי עומדות שתי מטרות מרכזיות. הראשונה היא פגיעה ביכולת הייצוא של איראן באמצעות השתלטות על אי חארג — מוקד מרכזי לייצוא נפט במפרץ הפרסי. השנייה היא ביצוע פשיטות ממוקדות לאורך חופי איראן, במיוחד באזור מיצר הורמוז, כדי לנטרל איומים על נתיבי הסחר הימיים.

מומחים מזהירים כי כל פעולה קרקעית, גם אם מוגבלת, עלולה להסתבך במהירות. חשש מרכזי נוגע ליכולת האיראנית להפעיל רחפנים, טילים ואמצעי לחימה נוספים נגד כוחות אמריקאיים שימצאו בשטח חשוף ומרוחק. לפיכך, יש המציעים חלופות — כגון פעולות קצרות ומהירות או לחץ ימי וכלכלי — במקום החזקה ממושכת של שטח.

במקביל לדיון האסטרטגי, המחיר האנושי כבר מורגש. בשורה של תקריות באזור נהרגו חיילים אמריקאים ונפצעו מאות בתקיפות שיוחסו לכוחות פרו־איראניים. אף שהעימות טרם התרחב לשטח איראן עצמה, רמת החיכוך בין הצדדים נמצאת במגמת עלייה.

גם בזירה הפוליטית בארצות הברית אין קונצנזוס. סקרים מצביעים על התנגדות רחבה בציבור האמריקאי לשליחת כוחות קרקע לאיראן. בקונגרס נשמעים קולות סותרים: חלק מהמחוקקים סבורים כי ניתן להשיג את היעדים באמצעים אחרים, בעוד אחרים קוראים לפעולה תקיפה יותר ואף משווים את האפשרות למבצעים היסטוריים רחבי היקף.

גורמים ביטחוניים לשעבר מדגישים כי הדיון אינו מסתכם בשאלה האם לכבוש יעד — אלא כיצד להחזיק בו לאורך זמן. הניסיון מלמד כי שלב הכיבוש עשוי להיות קצר יחסית, אך שלב הייצוב וההגנה על הכוחות הוא המורכב והמסוכן ביותר.

ההנהגה האמריקאית ניצבת כעת בפני הכרעה מורכבת: בין ניסיון לבלום את איראן באמצעים דיפלומטיים וכלכליים, לבין מעבר לפעולה צבאית ישירה — מוגבלת או רחבה. מה שנראה עד לא מזמן כאפשרות רחוקה, הפך לחלק ממשי ממערך השיקולים.

והפער הזה — בין הצהרה להכנה — הוא שמגדיר כעת את הרגע.