מילה אחת בצרפתית היתה יכולה להציל אותו: נפילתו של מנכ"ל אייר קנדה בגלל קשיי שפה

יש רגעים נדירים שבהם קריירה שלמה מתנקזת להחלטה אחת. עבור מיקאל רוסו, מנכ"ל חברת אייר קנדה, הרגע הזה הגיע בתוך דקות ספורות — לא בחדר ישיבות, לא מול משקיעים ולא בשיאו של משבר תפעולי, אלא מול מצלמה.

לאחר תאונה קטלנית בנמל התעופה לה־גווארדיה בניו יורק, שבה התנגש מטוס של אייר קנדה אקספרס במשאית כיבוי אש ושני טייסים נהרגו, התייצב רוסו מול הציבור כדי להביע תנחומים. דבריו היו מאופקים, רגישים ומקצועיים — אך נאמרו באנגלית בלבד.

בקנדה, זו לא הייתה טעות סגנונית. זו הייתה הצהרה.

לאחר תאונה קטלנית בנמל התעופה לה־גווארדיה בניו יורק, שבה התנגש מטוס של אייר קנדה אקספרס במשאית כיבוי אש ושני טייסים נהרגו, התייצב רוסו מול הציבור כדי להביע תנחומים. דבריו היו מאופקים, רגישים ומקצועיים — אך נאמרו באנגלית בלבד. בקנדה, זו לא הייתה טעות סגנונית. זו הייתה הצהרה.

במדינה שבה האנגלית והצרפתית הן שפות רשמיות המעוגנות בחוק, ושבה מחוז קוויבק ממשיך להיאבק על זהותו התרבותית והלשונית, בחירה לדבר בשפה אחת בלבד ברגע של אבל לאומי נתפסת כהתעלמות — ואף כפגיעה.

התגובה לא איחרה לבוא. ראש ממשלת קנדה, מארק קרני, מתח ביקורת פומבית חריפה והבהיר כי מנהיג של ארגון לאומי חייב לשקף את דו־הלשוניות של המדינה. באותה נשימה הדגיש כי מחליפו של רוסו יצטרך להיות דובר שתי השפות באופן מלא.

תוך ימים ספורים התברר כי דבריו אינם רק ביקורת — אלא גם רמז לעתיד. אייר קנדה הודיעה כי רוסו יסיים את תפקידו עד חודש אוקטובר.

האירוניה בסיפורו של רוסו בולטת במיוחד. הוא נכנס לתפקיד בפברואר 2021, בעיצומה של מגפת הקורונה, כאשר תעשיית התעופה העולמית עמדה על סף קריסה. תחת הנהגתו הצליחה החברה להתייצב, לחזור לפעילות ולשקם את מעמדה בשוק הבינלאומי. הוא הוביל מהלכי התייעלות, הרחיב קווי טיסה והחזיר את החברה לרווחיות — הישג לא מבוטל בתקופה של חוסר ודאות עמוק.

גם כאשר התמודדה החברה עם שביתת דיילים רחבת היקף בקיץ האחרון, הצליח רוסו לבלום הסלמה ולשמור על תפקוד מערכתי. מבחינה ניהולית, קשה היה לערער על יכולותיו.

אולם דבריו של קרני חשפו את הפער שבין ניהול למנהיגות. מנכ"ל של חברה לאומית, במיוחד במדינה כמו קנדה, אינו רק מנהל מערכות — אלא גם סמל ציבורי. האחריות שלו חורגת מהישגים פיננסיים ונוגעת גם לייצוג זהות, תרבות ורגישות.

כדי להבין את עוצמת התגובה, יש להביט ברקע ההיסטורי. מאז שנות השבעים, עם התחזקות התנועה הבדלנית בקוויבק, הפכה סוגיית השפה למוקד פוליטי טעון. חוק השפות הרשמיות מבטיח לדוברי הצרפתית זכויות מלאות לקבלת שירות בשפתם — גם מגופים פדרליים וגם מחברות כמו אייר קנדה.

במציאות כזו, שפה אינה רק כלי תקשורת. היא סמל לשייכות.

הפרלמנט של קוויבק אף קיבל הצעה סמלית הקוראת להתפטרותו של רוסו, וסקרים עדכניים מצביעים על התחזקות מחודשת של מפלגות התומכות בהיפרדות מהפדרציה הקנדית. הטעות הלשונית, אם כן, לא התרחשה בחלל ריק — אלא על רקע מתחים עמוקים ורוחשים.

יתרה מכך, לא מדובר במעידה ראשונה. כבר בשנת 2021, זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד, עורר רוסו ביקורת כאשר נשא נאום במונטריאול — עיר מרכזית בקוויבק — בעיקר באנגלית. גם אז ננזף פומבית על ידי ראש הממשלה לשעבר, ג'סטין טרודו, והבטיח לשפר את שליטתו בצרפתית.

ההבטחה הזו לא עמדה במבחן הרגע הקריטי.

כאשר נדרש להפגין מנהיגות בשעת משבר, חזר רוסו לאותה נקודת חולשה — והפעם, המחיר היה גבוה בהרבה.

מעבר לסיפורו האישי, הפרשה מדגישה תובנה רחבה יותר לגבי מנהיגות בעידן הנוכחי. מנהלים בכירים אינם נמדדים עוד רק על פי ביצועים עסקיים, אלא גם על פי יכולתם לגלות רגישות תרבותית, תקשורתית וסמלית — במיוחד ברגעים של משבר.

לעיתים, לא ההחלטות הגדולות הן שמכריעות קריירות — אלא דווקא הפרטים הקטנים ביותר. במקרה של רוסו, ייתכן שמילה אחת בצרפתית הייתה משנה את הסיפור כולו.

לעיתים, מנהיגות נבחנת לא במה שנאמר — אלא במה שלא נאמר.