האמירויות נכנסות למלחמה: איך מדינת המפרץ הפכה מגשרת שקטה ללוחמת נחושה

משהו עמוק השתנה בלב המפרץ הפרסי. לא בהדרגה ולא כתוצאה מתהליך ארוך, אלא בתפנית חדה שמפתיעה גם את המומחים המנוסים ביותר. איחוד האמירויות הערביות, מדינה שביססה את מעמדה על איזון עדין בין אינטרסים, סחר ודיפלומטיה שקטה, מאותתת כעת כי היא מוכנה ליטול חלק פעיל בעימות צבאי מול איראן.

אין מדובר בעוד הצהרה דיפלומטית עמומה, אלא בשינוי אסטרטגי מהותי. במשך שנים ניהלה האמירויות מדיניות כפולה מתוחכמת: מצד אחד, שותפות ביטחונית עמוקה עם ארצות הברית — הכוללת בסיסים צבאיים, שיתוף פעולה מודיעיני ורכש נשק מתקדם; מצד שני, קשרים כלכליים ענפים עם איראן, כאשר דובאי שימשה עבורה צומת פיננסי מרכזי ונתיב עוקף סנקציות.

אין מדובר בעוד הצהרה דיפלומטית עמומה, אלא בשינוי אסטרטגי מהותי. במשך שנים ניהלה האמירויות מדיניות כפולה מתוחכמת: מצד אחד, שותפות ביטחונית עמוקה עם ארצות הברית — הכוללת בסיסים צבאיים, שיתוף פעולה מודיעיני ורכש נשק מתקדם; מצד שני, קשרים כלכליים ענפים עם איראן, כאשר דובאי שימשה עבורה צומת פיננסי מרכזי ונתיב עוקף סנקציות.

רק לפני חודשים ספורים עוד נמשכו ניסיונות התיווך. ביקורים דיפלומטיים בדרגים בכירים נועדו למנוע הסלמה. אלא שהמציאות השתנתה במהירות. עם פרוץ הלחימה בסוף פברואר, התברר באבו דאבי כי אין מדובר עוד ביריב שניתן להכיל — אלא בגורם שמוכן לפגוע במכוון ביציבות האזורית ואף העולמית.

התגובה האיראנית הייתה חסרת תקדים בהיקפה. לפי הנתונים, יותר מ־2,500 טילים וכלי טיס בלתי מאוישים שוגרו לעבר שטחי האמירויות מאז תחילת הלחימה — מספר גבוה מזה שנרשם בזירות אחרות. המתקפות התמקדו במוקדים אזרחיים מובהקים: שדה התעופה הבינלאומי של דובאי, אזורי תיירות, מרכזים עסקיים ותשתיות כלכליות. המסר היה ברור — פגיעה ישירה במודל השגשוג שעליו נשענת המדינה.

ההשפעות כבר מורגשות היטב. תנועת הנוסעים האווירית ירדה באופן משמעותי, ענף התיירות נפגע, ושוק הנדל"ן — אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים — מתחיל להפגין סימני האטה. גם בשוק העבודה ניכרת מתיחות, עם התרחבות של הוצאת עובדים לחופשה ללא תשלום בענפים שבעבר נחשבו יציבים במיוחד.

על רקע זה, האמירויות אינן מסתפקות עוד בהגנה או בגינויים. לפי הדיווחים, גובשה תכנית פעולה הכוללת ניסיון לקדם החלטה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות שתסמיך פעולה צבאית לפתיחת מצר הורמוז. במקביל פועלת המדינה לגיבוש קואליציה בינלאומית, בעיקר מקרב מדינות אסיה ואירופה, שנפגעות ישירות משיבוש נתיבי הסחר הימיים.

עם זאת, באבו דאבי מאותתים כי גם אם המהלך הדיפלומטי ייתקל בהתנגדות מצד רוסיה או סין, לא יירתעו מפעולה עצמאית או משותפת עם בעלות ברית. לרשותם עומדות יכולות צבאיות לא מבוטלות: נמלים אסטרטגיים, ובראשם נמל ג'בל עלי, צי ימי מתפתח וזרוע אווירית מיומנת המצוידת במטוסי קרב אמריקאיים מתקדמים. ניסיון מבצעי קודם, בין היתר בלחימה נגד ארגון המדינה האסלאמית בעיראק, מחזק את ביטחונם ביכולתם להשתלב בזירה.

ואולם, מאחורי ההחלטיות מסתתר גם סיכון משמעותי. מומחים מזהירים כי האמירויות עלולות להיגרר לעימות ממושך, תוך חשיפה למתקפות גוברות, מבלי שתושג בהכרח המטרה המרכזית — פתיחה יציבה ובטוחה של מצר הורמוז. גם בארצות הברית עצמה נשמעות הסתייגויות לגבי היתכנות צבאית מלאה של מהלך כזה, נוכח מורכבות השליטה במרחב הימי והיבשתי כאחד.

למרות זאת, המסר שיוצא מהמפרץ חד וברור. לראשונה מאז תחילת העימות, מדינה מרכזית באזור בוחרת לצאת מעמדת המתווכת ולהפוך לשחקן פעיל בזירה הצבאית. מדינות נוספות במפרץ מביעות תמיכה עקרונית ביעדים, אך טרם נקטו צעד דומה.

ייתכן שמדובר ברגע מכונן: מעבר מעימות נקודתי בין מעצמות לעימות אזורי רחב יותר, שבו מדינות האזור עצמן מגדירות מחדש את תפקידן. השאלה המרכזית כעת אינה רק כיצד תתפתח הלחימה — אלא כיצד תיראה האמירויות ביום שלאחריה.