הסקר שמדליק נורה אדומה: הציבור האמריקאי מאבד סבלנות למלחמה באיראן

המלחמה מול איראן נמשכת שבועות ספורים בלבד, אך בארצות הברית כבר ניכרת עייפות. לא עייפות אסטרטגית של מקבלי החלטות — אלא עייפות יומיומית, כזו שמורגשת בתחנת הדלק, בסופרמרקט ובשיחות סביב שולחן המטבח. סקר עדכני של סוכנות הידיעות רויטרס ומכון המחקר איפסוס מצייר תמונה ברורה: הציבור האמריקאי מתחיל לאבד סבלנות.

רוב משמעותי מהנשאלים סבור כי על ארצות הברית לסיים את מעורבותה בעימות בהקדם, גם אם המשמעות היא שלא כל היעדים שהציב הממשל יושגו. זהו שינוי טון מהותי — מעבר מתמיכה בפעולה צבאית ממוקדת לתחושת מיאוס ממלחמה מתמשכת.

שינוי טון מהותי — מעבר מתמיכה בפעולה צבאית ממוקדת לתחושת מיאוס ממלחמה מתמשכת.

הנתון הבולט ביותר אינו רק עצם הרצון לסיים את הלחימה, אלא העובדה שהסדקים מופיעים גם בתוך בסיס התמיכה של הנשיא. בקרב מצביעי המפלגה הרפובליקאית, התמיכה בהמשך העימות כבר אינה מוחלטת. חלק ניכר מהם מביע ספקות, ואחרים מציינים במפורש כי הם חוששים מהשפעה כלכלית ישירה על חייהם.

וכאן נמצא לב העניין: עבור הציבור האמריקאי, המלחמה הזו אינה מתנהלת רק במפרץ הפרסי — אלא בכיס.

מחיר הבנזין, אחד המדדים הרגישים ביותר לתחושת הביטחון הכלכלי בארצות הברית, חצה לאחרונה רף שלא נראה מזה שנים. במדינה שבה הרכב הוא כלי חיוני ולא מותרות, כל עלייה במחיר הדלק מורגשת מיד. זהו מס בלתי רשמי, אך מוחשי מאוד, שהמלחמה גובה מהציבור.

התחושה הזו אינה מוגבלת רק לדלק. יותר ויותר אמריקאים מעריכים כי העימות ישפיע לרעה על מצבם הכלכלי האישי. החשש מאינפלציה מחודשת, מעליית מחירים בשרשראות אספקה ומהתייקרות מוצרים בסיסיים — הופך את המלחמה מסוגיה גיאופוליטית רחוקה לבעיה מקומית מאוד.

ההקשר הרחב מחזק את התחושה הזו. שיבושים בזרימת הנפט דרך מצר הורמוז, אחד מעורקי האנרגיה המרכזיים בעולם, מתחילים לחלחל לשווקים הגלובליים. חברות תעשייה מעלות מחירים, בנקים מרכזיים מזהירים מהשלכות, והמערכת הכלכלית העולמית — שעדיין מתאוששת ממשברים קודמים — שוב נדרשת להסתגל לטלטלה.

בתוך המציאות הזו, הממשל האמריקאי ניצב בפני דילמה מורכבת. מצד אחד, הוא הציב לעצמו יעדים ברורים: פגיעה ביכולות האסטרטגיות של איראן, הבטחת חופש השיט במצר הורמוז וחיזוק ההרתעה האזורית. נסיגה מוקדמת עלולה להיתפס כחולשה פוליטית ואסטרטגית.

מן הצד השני, המשך הלחימה במחיר של שחיקה ציבורית וכלכלית עלול להתברר כמסוכן לא פחות. במיוחד כאשר ברקע כבר מתקרבות בחירות האמצע — נקודת מבחן קריטית לכל ממשל אמריקאי.

ההיסטוריה הפוליטית בארצות הברית מלמדת כי מלחמות שאינן נהנות מתמיכה ציבורית רחבה נוטות להפוך לנטל אלקטורלי. כאשר הבוחר הממוצע מתחיל לחבר בין מדיניות חוץ לבין המחיר שהוא משלם ביומיום, המערכת הפוליטית מגיבה בהתאם.

גם המסרים המגיעים מתוך הממשל עצמו משקפים את המתח הזה. על פי דיווחים שונים, קיימת נכונות לבחון תרחישים של סיום הלחימה, גם אם לא כל היעדים הושגו במלואם. במקביל, נשמעים גם קולות מצד איראן המעידים על פתיחות להפסקת אש.

במילים אחרות, ייתכן שהמלחמה הזו נכנסה לשלב שבו לא רק שיקולים צבאיים קובעים את מהלכה — אלא גם סבלנותו של הציבור.

וזו אולי התובנה המרכזית שעולה מהנתונים: האמריקאים לא בהכרח מתנגדים לפעולה צבאית, אך הם מתקשים לקבל מלחמה מתמשכת ללא תוצאה ברורה. הם רוצים ביטחון — אבל גם יציבות. הם מוכנים לשלם מחיר — אבל לא לאורך זמן בלתי מוגדר.

בין שדות הנפט של המפרץ הפרסי לתחנות הדלק בארצות הברית, הקשר ברור יותר מתמיד. השאלה כעת אינה רק כיצד תסתיים המלחמה — אלא מתי יחליט הציבור האמריקאי שנמאס לו ממנה.