כ־150 אסירים יהודים במתחם הכליאה רייקרס איילנד בניו יורק התכנסו בערב חג הפסח לסדר משותף — ועל כיסאותיהם המתין להם דף מודפס: מכתב אישי מראש העיר, זוהראן ממדאני. לא טקסט טקסי שגרתי, אלא פנייה רגשית שנשענה על שפת ההגדה וסיפור יציאת מצרים.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
"כמו העם היהודי במצרים, גם אתם מחזיקים באמונתכם נוכח הלא־נודע," כתב ממדאני. "וכמו אז, גם היום — מול בדידות וייאוש — נדרשת תקווה." המכתב, שנועד לחבר בין סיפור החירות המקראי למציאות של כליאה, הפך בתוך שעות למוקד סערה ציבורית.

הרקע למכתב טעון במיוחד. שבוע קודם לכן אירעו שני מקרי מוות במתחם רייקרס איילנד — אחד ממוסדות הכליאה הבעייתיים בארצות הברית, הידוע בצפיפות, באלימות ובכשלי טיפול מתמשכים. ממדאני, שהתחייב לפעול לסגירת המתחם, השתמש במוטיבים מההגדה כדי להמחיש את המציאות הקשה: אסירים החוגגים חג של חירות בתנאי כליאה, ללא תנאים בסיסיים וללא תחושת שינוי.
ממדאני, ראש העיר המוסלמי הראשון של ניו יורק, מתנהל בחודשים האחרונים בין לחצים סותרים. מצד אחד, הוא מזוהה עם עמדות פרוגרסיביות ותמיכה במחאות פרו־פלסטיניות; מצד אחר, הוא מבקש לבסס אמון מול הקהילה היהודית בעיר — מהלך שמלווה בחשדנות גוברת.
ימים ספורים לפני שליחת המכתב השתתף ממדאני בסדר פסח במנהטן — אירוע שעורר מחאה, כולל ביטול הופעה של הקומיקאי הישראלי־אמריקאי מודי רוזנפלד. על הרקע הזה, המכתב לרייקרס נתפס בעיני רבים כחלק ממאמץ רחב יותר לשפר את יחסיו עם הציבור היהודי.
תומכיו של ממדאני טוענים כי מדובר במחווה אותנטית. לדבריהם, ראש העיר פועל בעקביות מול קהילות שונות בעיר: הוא ביקר במתקן הכליאה גם במהלך חודש הרמדאן, השתתף בארוחות שבירת צום, וכעת מבקש להפגין אותה רגישות גם כלפי אסירים יהודים. רבה אבי שטיין, שהובילה סדר פסח לנשים במתחם, תיארה את האירוע כאחד המשמעותיים שחוותה.
מנגד, מבקריו רואים במהלך ניסיון פוליטי מחושב. לטענתם, קיים פער בין עמדותיו הפומביות בנוגע לסכסוך הישראלי־פלסטיני לבין השימוש בשפה יהודית־דתית כדי לייצר קרבה. בעיניהם, המכתב אינו משנה את מדיניותו — אלא רק את האופן שבו היא מוצגת.
הרקע למכתב טעון במיוחד. שבוע קודם לכן אירעו שני מקרי מוות במתחם רייקרס איילנד — אחד ממוסדות הכליאה הבעייתיים בארצות הברית, הידוע בצפיפות, באלימות ובכשלי טיפול מתמשכים. ממדאני, שהתחייב לפעול לסגירת המתחם, השתמש במוטיבים מההגדה כדי להמחיש את המציאות הקשה: אסירים החוגגים חג של חירות בתנאי כליאה, ללא תנאים בסיסיים וללא תחושת שינוי.
הבחירה להשתמש בשפה של חג הפסח — חג שמזוהה היסטורית עם מאבקים לשחרור — אינה מקרית. לאורך השנים שימש סיפור יציאת מצרים השראה לתנועות חברתיות שונות בארצות הברית. אך כאשר פוליטיקאי הפועל בלב מחלוקת עכשווית עושה שימוש בדימויים אלה, כל מילה נטענת במשמעות נוספת.
כך הפך מכתב שנועד להיות מחווה אנושית לנקודת חיכוך פוליטית. עבור חלק מהאסירים שקיבלו אותו, ייתכן שהיה בו רגע של תשומת לב נדירה. אך מחוץ לחומות המתקן, הוא רק העמיק את השאלה הגדולה: האם מדובר בגשר אמיתי בין קהילות — או במהלך מחושב בתוך זירה פוליטית סוערת.