המעמד הבינוני העליון: איך שליש מהאמריקאים הפכו לעשירים מבלי שהרגישו בכך

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

ובכל זאת, הוא מתעקש: "אני אדם ממוצע."

שילינג אינו יוצא דופן. הוא חלק מתופעה רחבה בכלכלה האמריקאית — עלייה חדה במספר המשפחות שמרוויחות היטב וחיות ברווחה, אך ממשיכות לראות את עצמן כחלק מהמעמד הבינוני.

נתונים עדכניים של מכון היזמות האמריקאי מצביעים על שינוי דרמטי: בשנת 2024 כ־31% מהאמריקאים השתייכו למה שמוגדר "המעמד הבינוני־העליון" — משפחות המרוויחות בין 133 אלף ל־400 אלף דולר בשנה. בשנת 1979 עמד שיעורם על כ־10% בלבד. במקביל, שיעור החיים בעוני או סמוך לו ירד משמעותית.

נתונים עדכניים של מכון היזמות האמריקאי מצביעים על שינוי דרמטי: בשנת 2024 כ־31% מהאמריקאים השתייכו למה שמוגדר "המעמד הבינוני־העליון" — משפחות המרוויחות בין 133 אלף ל־400 אלף דולר בשנה. בשנת 1979 עמד שיעורם על כ־10% בלבד. במקביל, שיעור החיים בעוני או סמוך לו ירד משמעותית.

גם מרכז המחקר פיו מציג מגמה דומה: שיעור בעלי ההכנסות הגבוהות עלה בהתמדה לאורך העשורים האחרונים. על פניו, מדובר בסיפור הצלחה — יותר אמריקאים מרוויחים יותר מאי־פעם.

אך התמונה מורכבת יותר.

הגורם המרכזי שמבדיל בין מי שמתקדם כלכלית לבין מי שנותר מאחור הוא השכלה. יותר ממחצית מבעלי תואר ראשון, וכשני שלישים מבעלי תארים מתקדמים, משתייכים לשכבות ההכנסה הגבוהות. הפער בין עובדים משכילים לבין מי שאינם כאלה ממשיך להתרחב.

גם מבנה המשפחה משחק תפקיד: רוב המשפחות במעמד הבינוני־העליון הן זוגות עם שתי הכנסות — שילוב שמאפשר יציבות, חיסכון והשקעה.

גבריאל מרטינז, בן 34 מטקסס, מגלם את המסלול הזה. בתוך פחות מעשור עבר משכר של 50 אלף דולר לשנה למשכורת של כ־180 אלף דולר בחברת טכנולוגיה. הוא ואשתו רכשו בית, סילקו חובות ובנו רשת ביטחון כלכלית. "גדלנו בלי רשת כזו," הוא אומר. "אני יודע כמה זה לא מובן מאליו."

ובכל זאת, גם מי שמגיע להכנסות גבוהות אינו בהכרח מרגיש עשיר.

אחת התובנות הבולטות במחקרים היא הפער בין נתונים לתחושה. רבים מהמשתייכים למעמד הבינוני־העליון ממשיכים להגדיר את עצמם "מעמד ביניים". חלק מהסיבה לכך נעוצה בלחצים הכלכליים: מחירי הדיור, עלויות החינוך והצורך לחסוך לעתיד.

לורה שילדס מניו ג'רזי, שמשק הבית שלה מכניס כ־240 אלף דולר בשנה, מתארת תחושת ביטחון חלקית בלבד. "אנחנו מסתדרים," היא אומרת, "אבל כשחושבים על שכר לימוד לאוניברסיטה — זה כבר מלחיץ."

ההצלחה עצמה יוצרת סוג חדש של דאגה. מי שגדל במחסור חושש לאבד את היציבות שהשיג — ולעיתים גם מתקשה להעביר לילדיו את הערכים שעליהם גדל. "אנחנו לא רוצים שהם יהיו מפונקים," אומר מרטינז, "אבל הם גדלים למציאות אחרת לגמרי."

גם שילינג מביט קדימה בדאגה. "הדור הבא יתקשה יותר," הוא מעריך, ומצביע על יוקר המחיה.

לצד העלייה בהכנסות, חשוב לזכור שהנתונים מתבססים על שכר בלבד — לא על נכסים. כאשר בוחנים עושר כולל, הפערים בין השכבות עדיין גדולים ואף מתרחבים, במיוחד בתחום הנדל"ן וההשקעות.

כך נוצר פרדוקס אמריקאי מודרני: יותר אנשים חיים טוב יותר, אך רבים מהם אינם חשים עשירים. הם מרוויחים כמו מעמד גבוה — אך חושבים, פועלים ומרגישים כמו מעמד ביניים.

אולי זה הסיפור האמיתי של אמריקה הכלכלית כיום: לא מדינה של עשירים — אלא מדינה של אנשים שחיים ברווחה, ועדיין חוששים שהיא זמנית.