״מייקל״ הסרט: בין אהבה לאכזבה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הסרט הדוקומנטרי המדובר ״מייקל״ על חייו של מלך הפופ המנוח Michael Jackson עולה היום לאקרנים בכל רחבי ארצות הברית, אבל עבורי הסיפור התחיל כבר כמה ימים קודם לכן, בערב נוצץ במיוחד בלוס אנג'לס, במסיבת הבכורה הרשמית שהרגישה פחות כמו הקרנה ויותר כמו אירוע היסטורי.  כבר משעות אחר הצהריים המוקדמות היה ברור שלא מדובר בעוד פרמיירה הוליוודית שגרתית. הרחובות המובילים אל Dolby Theatre ואל TCL Chinese Theatre נסגרו לתנועה, והמוני אנשים החלו להתקבץ סביב המחסומים בתקווה לתפוס הצצה, אולי סלפי, ואולי רגע אחד של קסם. זו הייתה חגיגה עירונית שלמה, כאילו לוס אנג׳לס עצמה מתגייסת להחזיר לחיים את מי שהיה אחד הכוכבים הגדולים בתולדות המוזיקה.

כניסת התאטרון הסיני באל איי (צילום: אלעד מסורי)

בכניסה למתחם נבנה אזור מושקע במיוחד שהוקדש כולו לג׳קסון. שטיח מעוצב, מלא בנצנצים, דימה את הז׳קט האייקוני מ בילי ג׳ין , ולצדו תפאורה שנראתה כאילו נלקחה ישירות מתוך קליפים: לוגו הצללית המפורסמת של תנועת הרגליים, פטיפון מוזהב ותמונות ענק של ג׳קסון מתקופות שונות בחייו. בתוך מתחם ה- VIP הוצבו בובות בדמותו, לבושות בתלבושות מוכרות מכל שלבי הקריירה, והאורחים לא הפסיקו להצטלם לצדן. מגדל התיאטרון הסיני כוסה כמעט לחלוטין בבאנר חגיגי של הסרט, והתחושה הייתה: הגעתם למסיבה הכי טובה בעיר.

הקרנת הטרום בכורה נקבעה לשעה שבע וחצי בערב, אבל כבר שעות לפני כן הקיפו את האזור המונים שניסו להיכנס ללא הצלחה. הם נאלצו להסתפק בצפייה מרחוק ולהמתין לסוף השבוע, אז יוקרן הסרט לקהל הרחב. בתוך המתחם עצמו האווירה הייתה טעונה בציפייה, כמעט חשמלית. אורחי הכבוד היו בראש ובראשונה בני משפחת ג׳קסון, בהם Jaafar Jacksonשמגלם את מייקל בסרט, La Toya Jackson, וכן בניו של מייקל, Prince Jackson ו-Blanket Jackson. לצדם נצפו גם שמות גדולים כמו Magic Johnson, Babyface, Usher, Tori Spelling ו-John Branca. כל אחד מהם הגיע לחלוק כבוד למסורת  של אדם שהשפעתו על התרבות הפופולרית ניכרת עד היום.  בתוך האולם המחזה היה לא פחות מרהיב. רבים מהאורחים הגיעו לבושים בהשראת מייקל ג׳קסון- הג'קט האדום, הכפפה המנצנצת, הכובעים השחורים - והאווירה הפכה בתוך דקות למסיבה ספונטנית. המוזיקה הנצחית של ג׳קסון בקעה מהרמקולים, אנשים החלו לרקוד בין השורות, והקהל כולו הצטרף בשירה. כשהאורות כבו והסרט התחיל, נשמעו שאגות וצהלות כבר במהלך הקרדיטים הראשונים. היה ברור שכל מי שנמצא באולם הוא לא רק צופה,הוא מעריץ.

כאן מתחיל החלק השני של הערב, ואולי החשוב יותר  הסרט עצמו. ״מייקל״ הוא ביופיק מוזיקלי שמתמקד בחלק מחייו של ג׳קסון, מהילדות ועד תקופת האלבום Bad, כשהוא בן 27 בלבד. זהו, למעשה, סיפורו של ג׳קסון בשיאו. על הבימוי הופקד Antoine Fuqua, שביים גם את הביופיק המעולה על Queen- ״רפסודיה בוהמית״. את התסריט כתב John Logan. (ג׳ימס בונד, מסע בין כוכבים, סימבד). כבר מהרגע הראשון הסרט מכניס אותנו לעולמו של הילד מייקל, שמביט מבעד לחלון בביתו הצנוע בגארי, אינדיאנה, ומאותו רגע מתחיל מסע שמרגיש כמעט בלתי נתפס. הסרט לא חוסך בתיאור מערכת היחסים הקשה עם אביו, גוז׳ף. כבר בסצנות הראשונות מוצג האב ככוח דומיננטי ואלים שמכריח את ילדיו להתאמן שעות ארוכות אל תוך הלילה, ואם הם אינם נשמעים לו הוא מכה אותם קשות בעזרת חגורת העור שלו. הרגעים האלה אינם נוחים לצפייה, אך הם מספקים הקשר חשוב להבנת הדמות של מייקל בהמשך כאיש מבוגר שמנסה להחזיר לעצמו את ילדותו העבודה. משם אנו עוברים לעלייתם של ה-  Jackson 5, החתימה עם Motown Records והקשר עם Berry Gordy. הסרט משחזר ביצועים של להיטים כמו I Want You Back ו-ABC, והקהל באולם לא נשאר אדיש -רבים פשוט הצטרפו לשירה.

המעבר לקליפורניה מסמן את תחילתו של הפרק העצמאי של מייקל, עם האלבום Off the Wall שהופך אותו לכוכב על. הסרט מציג את שיתוף הפעולה עם Quincy Jones ואת תהליך היצירה המרתק בתוך האולפן- כן היה חסר לי לראות כיצד נכנס ג׳ונס לחייו. אחרי הכל מודבר באחד ממפקי המוזיקה החשובים של אותה תקופה. אך עם זאת, הסרט מציג את  האלבום שיצרו ביחד  שהוביל למהפכה מוזיקלית של ממש. בהמשך אנו נחשפים גם לצדדים המוזרים יותר של ג׳קסון: הבוקר בו הוא מעיר את משפחותו ומציג בפניהם את ״באבלס״ השימפנזה שאימץ והביא לחיות עימם בבית המשותף, עוד חיות אקזוטיות שנצפו בסרט: שיחה מלב אל לב של מייקל עם לאמה ובהמשך טיול לילי משותף עימה ברחובות אנסינו, ג'ירף ענקי וגם נחש פיתון חלקלק העונה לשם מאסלס - כל אלו היו חבריו הטובים של ג׳קסון, והתחושה המתמדת שהיא שהוא מחפש  את קסם הילדות שלא הייתה לו. אחד הרגעים הבולטים הוא תהליך יצירת הקליפים האייקוניים:  Beat It במהלכו ג׳קסון איגד סביבו כנופיות פשע ועבריינים מסוכנים מעיר התחתית בלוס אנג׳לס. כמו גם, הצילומים ל -Thriller,  שביים ג׳ון לנדיס, עם הזומבים המחופשים בלוקיישן המקורי בו צילם ג׳קסון עצמו ב- 1983 .  הסרט מתעד את  מהטרגדיה במהלך צילומי פרסומת ל Pepsi, שבה נשרף קשות ראשו של ג'קסון, ההחלמה הממושכת בבית החולים וההחלטה שלו לתרום את כספי הפיצויים לבית חולים לנפגעי כוויות בלוס אנג'לס.

אלעד מסורי עם סיגל ברנס בבכורה ההוליוודית  

צריך לומר בכנות, זה אתגר לא פשוט לעשות סרט על דמות כמו מייקל ג'קסון. ואכן, הביקורות לא איחרו להגיע. האתר Rotten Tomatoes העניק לסרט ציון נמוך ביותר (30 מתוך 100), ורבים טענו שהוא “רך מדי” ולא נכנס לשערוריות המאוחרות יותר. אבל כאן בדיוק טמון העניין: הסרט הזה לא מנסה להיות כתב אישום, אלא חגיגה. הוא מתמקד בתקופה שבה ג'קסון היה בשיאו היצירתי, לפני העננים הכבדים של שנות ה-90 וה-2000. האם הסרט מושלם? לא. הוא לא חופר לעומק בכל שכבות האישיות המורכבת של ג׳קסון, ולעיתים מרגיש שהוא מדלג מהר מדי בין תחנות מרכזיות בחייו. אבל הוא כן מצליח ללכוד את הקסם, את האנרגיה ואת התחושה שמדובר באמן חד-פעמי. הסצנות המוזיקליות מרהיבות, וג׳עפר ג׳קסון נכנס לנעליו של דודו בצורה מעוררת התפעלות, השחזור התקופתי מרשים, התפאורה והפסקול… ובכן, קשה להתחרות בשירים ששינו את פני המוזיקה.

בסופו של דבר, ״מייקל״ הוא לא הסרט שיסגור את הדיון סביב דמותו של ג׳קסון, והוא גם לא מתיימר להיות כזה. הוא כן מצליח להזכיר למה העולם התאהב בו מלכתחילה. זה סרט שמזמין את הצופה לחזור לרגע שבו המוזיקה הייתה הכל, שבו ריקוד אחד (הליכת ירח) יכול היה לשנות תרבות שלמה, ושבו ילד שחור מגארי, אינדיאנה, הפך למלך הפופ.  אם יהיה סרט המשך שיכסה את השנים המאוחרות יותר, ייתכן שהתמונה תושלם. אבל כבר עכשיו, מדובר בחוויה קולנועית מהנה, מרגשת ומלאת חיים.

כשיצאתי מהאולם, עם הצלילים שעדיין מתנגנים בראש והקהל שממשיך לרקוד גם מחוץ לתיאטרון, היה ברור לי דבר אחד- למרות כל הביקורות, למרות כל הדיונים, יש משהו במייקל ג׳קסון שפשוט עובד. משהו שלא דוהה. מדובר בכוכב הפופ הגדול ביותר שידע העולם!  וזה בדיוק מה שהסרט הזה מצליח להעביר. אז כן, כדאי ללכת לראות. לא בשביל הנרטיב או התסריט, אלא בשביל החוויה העל חושית, ובשביל המוזיקה שמעבירה רגעים מופלאים של נוסטלגיה טהורה שמזכירה למה העולם התאהב בו מלכתחילה.

מייקל- 2026  ציון: 8.5