ביקורת על ישראל עלולה לעלות בגרין קארד: ממשל טראמפ מכניס את דעות המהגרים על המזרח התיכון לתוך תהליך הקבלה

במשך עשורים ייצג הגרין קארד האמריקאי הבטחה פשוטה יחסית: מי שחי בארצות הברית כחוק, עומד בדרישות, עובד, משלם מיסים ואינו עובר על החוק — עשוי לקבל מעמד של תושב קבע, ובהמשך אולי גם אזרחות. התהליך היה ארוך, יקר ולעיתים מתיש, אך העיקרון היה ברור: הבקשה נבחנת לפי חוקי ההגירה, לא לפי דעותיו הפוליטיות של המבקש.

כעת נראה שהעיקרון הזה עומד למבחן חריף. מסמכי הדרכה פנימיים של שירות האזרחות וההגירה של ארצות הברית, שנחשפו ב"ניו יורק טיימס", מלמדים כי פקידי הגירה קיבלו הנחיות לבחון גם פעילות פוליטית, פרסומים ברשתות החברתיות והשתתפות בהפגנות — במיוחד סביב ישראל, עזה והמלחמה במזרח התיכון.

על פי ההנחיות, פעילות שתוגדר אנטי־אמריקאית או אנטישמית עשויה להיחשב גורם “שלילי באופן מכריע” בבחינת בקשה לגרין קארד. בין הדוגמאות שמופיעות במסמכים: השתתפות בהפגנות בקמפוסים לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, פרסום פוסטים שבהם נמחק דגל ישראל, שימוש בסיסמאות נגד ישראל, או הצגת מפות שבהן ישראל מוחלפת בשם פלסטין.

על פי ההנחיות, פעילות שתוגדר אנטי־אמריקאית או אנטישמית עשויה להיחשב גורם “שלילי באופן מכריע” בבחינת בקשה לגרין קארד. בין הדוגמאות שמופיעות במסמכים: השתתפות בהפגנות בקמפוסים לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, פרסום פוסטים שבהם נמחק דגל ישראל, שימוש בסיסמאות נגד ישראל, או הצגת מפות שבהן ישראל מוחלפת בשם פלסטין.

המשמעות המעשית דרמטית: מהגר שחי בארצות הברית כחוק במשך שנים, עובד ומשלם מיסים, עלול לגלות שבקשתו לתושבות קבע נפגעת בגלל שלט שהחזיק בהפגנה או משפט שפרסם ברשת חברתית. לא מדובר עוד רק בבדיקת עבר פלילי, קשר לארגוני טרור או קריאה מפורשת לאלימות — אלא בבחינה רחבה בהרבה של עמדות פוליטיות.

כאן בדיוק מתעורר הוויכוח המשפטי והציבורי. תומכי המדיניות טוענים כי לארצות הברית יש זכות מלאה לקבוע מי יקבל מעמד קבע, וכי אין חובה להעניק זכויות הגירה למי שמביע עוינות כלפי המדינה או כלפי יהודים. דוברי הממשל מציגים את ההנחיות כחלק ממאבק באנטישמיות ובאיומים על הביטחון הלאומי.

אלא שמבקרי המדיניות רואים בכך מדרון מסוכן. לטענתם, הממשל מטשטש בין אנטישמיות — שנאה ליהודים — לבין ביקורת על מדיניות ממשלת ישראל. ההבחנה הזו חשובה במיוחד בארצות הברית, שבה חופש הביטוי הפוליטי נחשב לאחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה. כאשר ביקורת על ממשלה זרה הופכת לשיקול בהליך הגירה, הם מזהירים, המדינה מתקרבת לסינון אידיאולוגי.

המתח המשפטי נובע גם ממעמדם של מבקשי הגרין קארד. אזרחים אמריקאים נהנים מהגנות רחבות של התיקון הראשון לחוקה, המגן על חופש הביטוי. מהגרים שאינם אזרחים נמצאים במעמד פגיע יותר, ולכן לממשל יש מרחב פעולה רחב יותר בעניינם. המבקרים טוענים כי המרחב הזה מנוצל כעת כדי להעניש ביטוי פוליטי שלא היה מוביל לענישה אילו נאמר בידי אזרח אמריקאי.

ההנחיות משתלבות בשינוי עמוק יותר שעובר שירות האזרחות וההגירה. גוף שנחשב בעבר בעיקר לסוכנות מנהלית, המטפלת בבקשות חוקיות למעמד, מאמץ כעת שפה קשוחה יותר של אכיפה וביטחון. לפי הדיווחים, מספר אישורי הגרין קארד ירד בחודשים האחרונים ביותר ממחצית, ובמקביל הורחב השימוש בבדיקות רקע, מעקב אחר פעילות ציבורית ובחינת היסטוריית רשתות חברתיות.

הוויכוח אינו עוסק רק במהגרים פרו־פלסטינים. הוא נוגע לשאלה רחבה בהרבה: האם ארצות הברית בוחנת מהגרים לפי מעשיהם — או לפי דעותיהם. לאורך ההיסטוריה האמריקאית היו תקופות שבהן אידיאולוגיה שימשה בסיס לסינון מהגרים, בעיקר סביב קומוניזם, טרור או קריאה להפלת הממשל. אך בדרך כלל נדרש קשר ברור לאלימות או לאיום ממשי. ההנחיות החדשות מרחיבות את הגבול הזה באופן משמעותי.

עבור קהילות מהגרים, המסר ברור ומטריד: גם ביטוי פוליטי חוקי עלול לשאת מחיר. עבור יהודים וישראלים בארצות הברית, התמונה מורכבת לא פחות. מצד אחד, המאבק באנטישמיות הפך לצורך דחוף מאז 7 באוקטובר, לנוכח עלייה באיומים, בהסתה ובאלימות. מצד שני, חיבור גורף מדי בין ביקורת על ישראל לבין אנטישמיות עלול לפגוע גם באמינות המאבק עצמו.

בסופו של דבר, הגרין קארד — המסמך שמסמל עבור מיליוני אנשים יציבות, שייכות ועתיד באמריקה — הופך לזירת מבחן חדשה. לא רק מבחן של חוק, עבודה ומשפחה, אלא גם מבחן של נאמנות רעיונית. במדינה שמגדירה את עצמה כארץ החופש, זהו שינוי שאי אפשר לראות בו עניין טכני בלבד.